על העונה של: רעננה, כפ"ס וגליל עליון

מכבי רעננה

תלבושת: כחול-לבן  ;  אולם: "אביב" (כ-1,000 מקומות) הפרחים 1, רעננה   ;   שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00
בעונה שעברה: שיחקה בליגת העל (מקום 10)

עזבו:  קיילה דיוויס, קנדי קרטר, ג'וינר הולמס, ירדן גרזון, רותם שוסטר, צליל וטורי, נועה גבעון, עמית כהן, אמילי ספקטור, נועה שרביט.
באו:   טל יעקב (כפ"ס), בר סלע (כאוכב), ניקול מיכאילץ (ירושלים), לי קפיטולניק (רמה"ש), מורן שטרית, חנה הללי (יבנה) , מאיה מדרי (באר טוביה), לנה פדולובה (לא שיחקה), ליאל אריאל, ליעד פסטרנק, קטיה וילקי, מיכאלה יעקובוביץ (נערות א')

1. על הקבוצה: מכבי רעננה בצומת דרכים. שנה קריטית בתולדות המועדון שידע ימים יפים בליגת העל וימים נאים בלאומית ובארצית. תקופות זוהר בגילאי נערות וגם תקופות אפורות יותר. אבל נדמה שכבר קרוב ל-2 עשורים לא היה במקום בו נמצא כעת. אחרי שמחלקת הנערות עברה "ריסטארט" הקבוצה הבוגרת ירדה בעונה הקודמת מליגת העל ללאומית. בפעם האחרונה שהיא היתה בלאומית זה היה אחרי התפרקות של בנות השרון, כך שמזמן לא סיימו במקום האחרון בליגה הראשונה. הירידה דווקא מבורכת, בניה מחודשת של הזהות או במילים אחרות, "מי את מכבי רעננה של העשור השלישי במאה ה-21"?
כדי לחזור לליגת העל מכבי רעננה הסתערו על השחקניות המובילות בליגה והצליחו להנחית את רובן בקבוצה. יש שקוראים לקבוצה הזו "גאלקטיקוס" אבל זו לא ההגדרה הנכונה לקבוצה. אין ספק שטל יעקב היא הכוכבת הגדולה של הליגה בשנים האחרונות (ושחקנית העונה החולפת) בר סלע למרות שלא שיחקה שנה היא עדיין מה שקוראים "שוברת שוויון" וביחד עם החברה מורן שטרית, הן ידעו לדרוס את ליגת הנערות ועכשיו אחרי למעלה מעשור מתאחדות כדי לזכות בתואר שחסר לשתיהן, אליפות הלאומית בקו פנים אימתני. לי קפיטולניק היא רכזת מובילה בלאומית וניקול מיכאילץ היא בין הקלעיות הטובות בענף, שרק צריכה למצוא את הביטחון שעזב. זו חמישייה נהדרת ללא ספק. רובן באמצע שנות ה-20 חלקן תחילת ה-30, אבל כאן מתחילות השאלות. הספסל של רעננה היה יכול להיות בנוי מכישרונות מחלקת הנערות מחוזקות במאיה מדרי, "שחקנית נשמה" איכותית שעושה עבודה שחורה לטובת הקבוצה. אלא שאז בקבוצה החתימו את חנה הללי ולנה פדולובה שבעשור החמישי לחייהן ואז גם את טלי בן ישי וסימני השאלה – "מי את רעננה?" עולים. כי 80% מהקבוצה הן שחקניות לאומית קלאסיות והנערות אם יידחקו לקצה הרוטציה ימשיכו כמו בשנים האחרונות לחשב מסלול מחדש. רעננה הנוכחית היא קבוצה עם חמישייה איכותית ומשם צריכה להבין את זהותה. "גאלאקטיקוס" לאורך ההיסטוריה זה מונח של קבוצות שנדונו לכישלון , יש לקוות שרעננה לא תלך בדרכן.

2. על הקווים: לירון שרף. בתחילת המילניום היה זה טל נתן שהרים את רעננה לשיאים, מהמחלקה הצעירה ועד הבוגרת דרך התיכון. כשעזב הוחלף ע"י יוני דנישבסקי שגם הוא נשאר ובנה ועיצב את רעננה במשך למעלה מעשור. לירון שרף הוא ממשיך הדרך או מתחיל בדרך חדשה, אך מפה לשם גם שרף כבר מתחיל את עונתו החמישית בקבוצה מתוך 6 שנים (שנה אחת אימן ברמת חן). הנהלת רעננה סבלנית וכשבוחרת את איש המקצוע המוביל הולכת איתו. אחרי שנכנס לתוך מכונה שעובדת, ובהמשך חזר להפעיל אותה מחדש מגיעה השנה הזו שבה בלי לחץ של ליגת העל ובלי התעסקות עם זרות, אחרי תקופת הקורונה ושינויי שיטות, מתחילים מחדש – ועבורו זו שנת מפתח. היא לא שנת מבחן כמו שנה שיכולה לקבוע איך תפקידו יראה בשנים הקרובות. דומיננטיות בנשים ובניה מחדש של המחלקה הצעירה תוך שילוב בין השניים יכול לפתוח פתח לדור חדש ומוצלח שיצמח למטה וישתלב בליגת העל אליה הקבוצה תחזור בעונה הבאה. כל תסריט אחר יהפוך את התפקיד ל'סיוט' ושנה הבאה שוב הכל יתחיל מהתחלה.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: טל, בר, מורן, ניקול, לי, מאיה... רק לבחור יתרון... אלא שהיתרון הגדול נעוץ אולי באופי והדינמיקה בין כולן. טל יעקב היא שחקנית נהדרת עם אפס אגו, סלע ושטרית הן חיבור שהולך יחד 20 שנים וטל יעקב ששיחקה עם שתיהן משתלבת מצוין בשלישייה שלפני שהיא טובה או מוכשרת היא מפרגנת. גם קפיטולניק ומיכאילץ בעלות אופי דומה וכנ"ל מדרי. אז כשהקבוצה, על פניו מפרגנת ורוצה את הצלחת אחת של השניה – נראה שאי אפשר לקלקל. אבל...
(*) החיסרון: קשה מאד למצוא בקבוצה עם סגל כל כך עמוק, כל כך הרבה אפשרויות ופתרונות לכל סיטואציה. וכשהכל כל-כך טוב, זה בדרך כלל רע. אמנם על כל פציעה וכל היעדרות יש לקבוצה פתרון ראוי, אבל מה כשכולן בריאות? אשתקד מרוב עומק ואיכות בני יהודה הודחה מול יריבה ששיחקה רוטציה של 6 שחקניות כשירות. מי תשחק על חשבון מי? 'הנערה המוכשרת' או 'המבוגרת המעוטרת' ? 'הקלעית החמה' או 'שחקנית הנשמה'? מי שיש לה יותר יחסי ציבור או זו שטובה ממנה בבירור? כל עוד ינצחו הכל יהיה נפלא, המשימה של המאמן תהיה להימנע מהפסדים כל העונה כי אחד לא מחויב יכול לייצר כדור שלג וסיום עונה כמו שרק אליצור רמלה 2021 יודעת לייצר.

4. על מה כולם מדברים: קבוצת הכוכבות שנבנתה ברעננה. כאמור קודם "גלאקטיקוס" קוראים לה, בליגה מחשבים סיכויים לסיים במקום השני. כולם מדברים על רעננה כאלופה.

5. על מה צריך לדבר: על הדרך וההמשכיות. ניקול מיכאליץ' וטל יעקב הן שתיים שעוד יכולות לחזור לליגת העל והנערות של רעננה על אחת כמה וכמה. חייבים לשים אליהן לב ולשמר אותן למען הענף וברעננה צריכים לראות מה קרה בפעם הקודמת שעלו, איך נראתה העונה האחרונה ואיך לא חוזרים לשם. זו תהיה טעות למועדון "קודם לעלות ואז לראות מה יהיה" את העונה הבאה בליגת העל בונים מהג'אמפ בול הראשון לעונה הנוכחית. אחרת שום דבר טוב לא יקרה.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: דאבל קל. בפעם האחרונה שעלו ליגה מהלאומית לעל עשו את זה כ"סגנית אלופה", הפעם ברעננה רוצים לחזור לליגת העל ולעשות את זה עם הצלחת. ;  פסימי: חוסר האיזון, חוסר היררכיה והרבה מאד אגו מזכירים לרעננה את הפעם הקודמת שבנו קבוצת כוכבות והודחו בחצי הגמר  ;   ריאלי: תואר אחד לפחות. הגמר הולך קשה ומוכרע במשחק שלישי.

הפועל כפר סבא

תלבושת: ירוק-לבן ; אולם: "רמז" (200 מקומות) אלי הורוביץ 24, כפר סבא ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: מקום 2. הפסידו 2-1 בסדרת הגמר (בעונה הסדירה, מקום 3 מחוז דרום)

עזבו:  טל יעקב, מיכל אפשטיין, מאיה איסרוב, שלי שפית, לירז קניג, עדן גיוסי,
באו: שיר תירוש, גלי קונטס, קרן נחמה (אליצור ת"א), ליעד אורבך (חולון – ליגת על), רוני טמיר (בוסטון), עמית מלכה, איילי אפרוני (לא שיחקו), עלמה כהן (נערות א')

1. על הקבוצה: הפועל כפר סבא היא מעצמת כדורסל בליגה הלאומית. זו כבר לא הקבוצה ה"חמודה" עם מחלקת הנערות האיכותית שממלאת את היציעים, זו לא קבוצה מפתיעה בין רעננה לתל אביב. רק אצל קבוצה גדולה של מועדון גדול תופיע השורה הבאה: "עזבו – אפשטיין, יעקב ואיסרוב ; באו – תירוש, אורבך, נחמה". כוכבות כדורסל מחליפות כוכבות כדורסל וזו הפועל כפ"ס כבר 3 שנים והגיע הזמן להתרגל. מועדון של כוכבות כדורסל. בשנה שעברה זה כמעט הספיק לליגת העל בגמר דרמטי. השנה, הם העבירו את 3 השחקניות המובילות מהאלופה תל אביב ואת הרביעית שידרגו והביאו שחקנית נבחרת ישראל בהווה, ליעד אורבך. 3 שחקניות ליגה מובילות + שחקנית נבחרת ישראל, מעצמת כדורסל הזכרנו?
המהלך המבריק של כפ"ס היה להצליח להחתים את הטריו מרעננה. שיר תירוש היא מעל הכל ולפני הכל "סטארית". גארדית מהטובות בענף ששווה היום חמישייה בכל קבוצה בליגת העל וזימון לנבחרת ישראל, שבחרה את הלאומית והקבוצה הירוקה הרוויחה השנה. ליעד אורבך היא השחקנית שהענף פיספס, היא כבר היתה בפיינל פור בליגת העל, שחקנית חמישייה ושחקנית נבחרת ישראל – אבל העובדה שלא הצליחו לשמור עליה שם היא תעודת עניות לליגה, והשלישית גלי קונטס קלעית אדירה שבגמר היתה האקס פקטור שהביא לת"א את התואר וגם היא שווה חמישייה בליגת העל. את השלוש משלימה קרן נחמה שהצטרפה לרענניות גם העונה (שנה שעברה יחד בת"א) ותהיה האול-אראונד של הקבוצה בהיעדר שחקנית פנים דומיננטית תצטרך שוב לבלות דקות בעמדת הפורוורדית וכמובן שיש את דרור מייברג שממשיכה. ושוב, כמו בשנים האחרונות, רק אחרי 120 מילים מגיעים לכתוב על חשיבות שחקניות הנערות לקבוצה. אופיר פרפרה המקומית תמשיך לקבל דקות והזדמנות להתקדם להשתלט על הצבע, אך צריך לראות איך התיאום יעבוד כשאת עיקר זמנה תעשה כשחקנית ליגת על ברמה"ש. עלמה כהן, רוני דן ואופיר ויינטרוב צריכות היו להוביל את הקבוצה, הן יקבלו בוודאי הזדמנות ונקווה בשבילן ובשביל כפ"ס שגם יותר מזה.

2. על הקווים: יניב פילו. מאמן המחלקה הצעירה בגברים מקבל הזדמנות חייו העונה בנשים. עם תחילת הקיץ שקיבל את המינוי נראה היה שיתקשו בכפ"ס להחתים סגל שכזה והנה בעונתו הראשונה בנשים קיבל לידיו אוצר. פילו מאמן יסודות וגילאים צעירים מצוין התבקש להרכיב קבוצה צעירה ולבנות את עתיד המחלקה כעת יוכל להתמקד בכך בזמן שהאינטיליגנציה והניסיון של שחקניותיו יקלו עליו את הקליטה בליגה, את העבודה הן יודעות, הן בכושר והוא במקום לחבר קבוצה חדשה מקבל קבוצה מחוברת. 'פיין-טיונינג' ובעונה הבאה הוא בליגת העל.

3. על הדבר ועל העוקץ: (*) היתרון: רעננה. תירוש, קונטס, אורבך ואפילו עלמה כהן. כפ"ס עשתה לרעננה מה שרעננה עשתה שנים וזה להעביר אליה את המוכשרות שמעבר לכביש. השלוש מרעננה ידעו לזכות בתואר אחר תואר בזכות המשחק שלהן יחד, הן מובילת כדור, קלעית ופורוורדית אתלטית שביחד מרכיבות קבוצה שלמה (והן רק שלוש) החיבור, הכימיה ואהבה ביניהן שווה עוד 3 אימונים בשבוע, ואיזו יריבה יכולה לעצור קבוצה של 6 אימונים בשבוע?
(*) החיסרון: היעדר רכזת והיעדר סנטרית. נכון זו ליגה של גארדיות וגם לת"א לא היתה סנטרית ונכון, אין על שיר תירוש בכל עמדה, גם כמובילת כדור ורכזת. אבל האנרגיות שהושקעו שנה שעברה לסגור את הצבע מול אפשטיין שהיתה מרחק כמה קליעות עונשין מזכיה באליפות היתה צריכה להדליק נורות אדומות ותירוש כרכזת תקבל הגנה קשוחה מהיריבות שלא לומר עבירות ועייפות מצטברת יכולה להיות הבעיה של כפ"ס במאני טיים של העונה. זה לא שאין פתרונות, אך על מאמן הקבוצה למצוא אותן כי אלה תירוצים שבטח לא יתקבלו ובתקווה שלא "יקברו" את אורבך מתחת לטבעת, היא מוכשרת מזה.

4. על מה כולם מדברים: הרכש המאסיבי והיקר של כפר סבא. תירוש ונחמה עם אורבך וקונטס (וגם מייברג שממשיכה) זו קבוצה לאליפות.

5. על מה צריך לדבר על: על שאר הסגל. זו חובה ומצווה של כל אחד ואחד מאיתנו להזכיר שמדובר בקבוצה עם שחקניות צעירות ומוכשרות, שחקניות סגל הנבחרות הצעירות, שחקניות שהן עתיד הענף. הן חייבות לקבל את הבמה מהמאמן, אבל אנחנו , כל אחד ואחד מאיתנו צריך לזכור ולדבר עליהן. על שחר גרנות, על עלמה כהן, שחר יום טוב (כשתחזור במהרה בע"ה) ואפילו על עמית מלכה.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: אליפות. כפר סבא אחרי 3 שנים שמנסות גם יגיעו הפעם לארץ המובטחת ואז לצעירות המחלקה תהיה קבוצה בליגת העל. חלום. ;  פסימי: כתבנו "אחרי 3 שנים", אז כקונטרה לשנה שעברה יש את לפני שנתיים, קבוצת כוכבות במקום התשיעי בליגה. ;   ריאלי: כפר סבא בפיינל פור, אין פה שאלה. ריאלי יהיה גמר אחד לפחות (אם לא שניים) ואם תסיים את העונה הסדירה עם יתרון ביתיות זה אפילו מתחייב.

הפועל גליל עליון

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: "דנציגר" (400 מקומות), הירדן 25, קרית שמונה  ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00 ;  
בעונה שעברה:  רבע גמר על האליפות (הפסידו בסדרה לבני יהודה. מקום ראשון במחוז צפון)

עזבו:  ירדן גוט, שיר רביב, אביטל צוובנר, נוי לפושניאנסקי, מאי מלכין
באו:  רג'י גליידה (כאוכב), הדר רפאל (יבנה), דבי בלייברג (בני יהודה), קרן מוזס (רמה"ש), שני לוי (לא שיחקה)

1. על הקבוצה: הפועל גליל עליון בנתה שביעייה מדהימה, עכשיו שכולן יהיו בריאות. קיץ קצת מוזר עבר על הפועל גליל עליון. בשנים האחרונות היתה קבוצת צמרת עם ספסל שיש בו לא מעט שחקניות מקומיות. דנה ביתן, מיקה ביתן, אור דוידי, נוי לפושניאנסקי וזו רשימה חלקית. העונה בקבוצה החליטו להילחם על עלייה לליגת העל. ודווקא זו השנה שיש בקבוצה הכי מעט מקומיות עם פוטנציאל להיות משמעותיות בעתיד הקרוב (למעט מיקה ביתן). בגליל העליון כמעט כל קיץ בנו מחדש את החמישייה שתהיה מועמדת לצמרת והשנה שוב אבל השנה הבניה היתה חכמה. אמנם רעננה, כפ"ס ואחרות העמידו סגלים איכותיים אבל בצפון זה לא מובן מאליו. בגליל מיהרו לסכם עם ברנתא לאימון והתחילו ראשונים במלאכת הבנייה. העוגן הראשון (בצדק) היתה רג'י גליידה, שחקנית נהדרת שהתאוששה אשתקד מפציעה קשה אך בכושר גופני טוב היא שחקנית לאליפויות. שסגרו עוגן בצבע וסיכמו עם הסמל, ענבר לברון, השחקנית הכי שלמה בליגה, חמישיית העשור וחמישיית העונה שעברה – השלמת הבנייה היתה קלה יותר. הדר רפאל הסקוררית ומובילת הכדור הצטרפה וזו היתה ההחתמה שיותר מכל הצהירה לאן פניה של הגליל, אחריה רכזת בני יהודה, דבי בלייברג (גם היא חמישיית העונה אשתקד). עם רכזת טבעית, מוליכת כדור וקלעית, גארדית אינטיליגנטית ומנהיגה מלידה ושחקנית פנים כל מה שנותר היה לצרף גם את שני לוי והתקבלה אחת החמישיות הטובות שידעה הליגה מזה שנים. את בעיית הספסל הקצר פתרו גליל עליון לאחרונה. יחד עם תגלית העונה ושחקנית העתיד של הגליל, מיקה ביתן , החזירו את אמה רוזנסטון המוכשרת וצירפו בדקה האחרונה של מועד העברות את קרן מוזס וכך בגליל העליון יש שמינייה מובילה ושחקניות צעירות משלימות. קבוצה בריאה, כמעט בלי חסרונות. למעשה, החיסרון היחיד עלול לעלות מתוך המילה "בריאה". כשירות השחקניות היא המפתח בין אליפות לבין שוב כמעט.

2. על הקווים: זיו ברתנא. הפועל גליל עליון היא זיו ברתנא בשנים האחרונות. מאז שהגיע וביחד עם עוז אוחנה החזירו את הגליל העליון להיות קבוצת צמרת אבל לא פחות חשוב להיות מותג וכקבוצת פריפרייה זה מאד לא פשוט. העונה ברתנא ממשיך לעונה שניה ברציפות ושלישית בסך הכל, הפעם ללא אוחנה הוא מוביל את החזון כשאליו מצטרף סרף שהחליף את אוחנה, אבל כאמור ברתנא הוא הגליל. הוא שמגייס את השחקניות מכל רחבי הארץ ומחבר אותן. בעונת הבכורה הגיע לגמר, בשנה שעברה למקום הראשון בצפון ולהדחה רק עקב מכת פציעות (גוט ולברון היו פצועות כששיחקו במאני טיים של העונה). העונה כשגליל עליון, לראשונה(!) הצהירו באופן רשמי על עליה, התפקיד שלו לקחת את הגליל לשלב הבא. כמאמן ליגה מנוסה הצליח לבנות סגל חזק ואם יצליח גם לחבר אותו ולהביא אותו לשיא במאני טיים, יהיה שנה הבאה מאמן ליגת על.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: ענבר לברון. אפשר לדבר על רג'י גליידה או הדר רפאל כמובילות בליגה הלאומית (ובצדק, הן נהדרות!), אבל ברגע שמגיעים לשם ענבר לברון נדמה שהשיחה נצבעת בצבע שונה, המיוחד של לברון. היא לא הקלעית המובילה בליגה, אף פעם לא היתה. היא גם לא הכוכבות במובן "סטארית", אף אחד לא יזכיר את השם שלה כשוברת שוויון. אבל קבוצה עם ענבר לברון היא קבוצה לאליפות. למה? פשוט ככה.
(*) החיסרון: איזון. כל אחת ביום נתון היא שחקנית של 20 נקודות. יש גארדיות ויש גבוהות, אבל הגבוהות הן באופי שחקניות ליגת על עמדה 3, שמסוגלות לייצר לעצמן. עם 3 שחקניות שמסוגלות להוביל כדור אבל מעט שחקניות שהן 'סקורריות', הקבוצה יכולה להיות מגוונת או להתנהל בבלאגן. כדי שגליל יצליחו השחקנית הנכונה צריכה לעשות את הפעולה הנכונה ולא יהיה מי שתהיה מסוגלת לעצור אותן. זה נשמע קל, במציאות ובסגל שנבנה – לא בטוח שזה המצב. אתגר גדול לברתנא.

4. על מה כולם מדברים: על מעברן של הדר רפאל ודבי בלייברג לגליל. זה אף פעם לא יהיה מובן מאליו שבגליל העליון מצליחים לגייס שחקניות מובילות ממרכז הארץ כדי להשלים את הסגל שלהם ובשנים האחרונות מדי שנה זה מצליח. אמנם פחות אימונים או ביתר עייפות אך אין להתווכח עם תוצאות – הגליל חזרה להיות קבוצת צמרת. ולמרות הכל, בעונה שמתחילה באוקטובר ומסתיימת ביוני השאלה איך הנסיעות והמרחק ישפיעו לאורך זמן.

5. על מה צריך לדבר: על מיקה ביתן ואמה רוזנסטון. האחת בת 15 והשניה בת 28 אך שתיהן הן הגליל. שחקניות שגדלו באגודה עשו את כל הקריירה שלהן (קצרה או ארוכה בגליל) ואם הקבוצה תעלה לליגת העל הן יובילו אותה. תמיד יותר קל להסתכל מה יש בחוץ, אבל דווקא החזרתה של רוזנסטון וקידומה המקצועי של ביתן הם המפתח להצלחה של הגליל כמועדון. בטווח קצר ובטווח הרחוק.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: הגליל ממלא בהמוניו את האולם בקרית שמונה כאילו היה 'הר וגיא' וחוגג חזרה לליגה הראשונה  ;  פסימי:  הקבוצה לא מתחברת המרחק מהמרכז משפיע, השחקניות מורידות הילוך ומסיימות את העונה במקום החמישי ומחוץ לפיינל פור  ;   ריאלי: זה לא הולך להיות ''טיול" כמו שהיה נראה בחודש יולי, אבל הגליל יסיימו בין 2 המקומות הראשונים ואם כולן יגיעו בריאות וכשירות לחודש מאי הקבוצה תהיה בגמר.