על העונה של: בני יהודה, רמת השרון, וינגייט

בני יהודה

תלבושת:  כתום-לבן  ;  אולם:  "בית דני" (1,000 מקומות), סמטת כביר 4, תל אביב  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 18:30 ;
בעונה שעברה: חצי גמר על האליפות (מקום 4 במחוז הדרומי)

עזבו: דבי בלייברג, יעל טויטו, תמר אנגל, אורטל אורן, טלי בן ישי, מיכל אסף, תמר ברגל, מיקה יקיר, עדן כהן
באו:  מורן ספיר (פ"ת – ליגת על), הדר לוי (רמה"ש – לאומית), שירה בן דוד (גלבוע), רוני גולדין (מכלת טיפין), שובל אור שלום (רמה"ש – ליגת על), עמית בן אליעזר, זואי רייכמן (לא שיחקו), אדז'ה הואטרה (נערות א')

1. על הקבוצה: בני יהודה בפעם השלישית בשלוש השנים האחרונות נבנית מחדש. בשנתיים האחרונות הקבוצה הגיעה לפיינל פור (בעונת הקורונה הוא לא התקיים) אך בכל שנה הכל "התפרק" ונבנה מחדש. הקיץ גם המאמן הוחלף (אפילו פעמיים). זה היה קיץ לא אופייני למועדון גדול ומסודר כבני יהודה. שהתקשו להתחיל במלאכת הבנייה עד חודש אוגוסט כמעט, בדרך גם אורן לם שהחליף את טלי נוי עזב והקבוצה ראתה איך "מתדרדרת" למאבקי תחתית. אך אז הפאזל התחיל להסתדר, אהוד סולמי, שועל ותיק בכדורסל הנשים ידע לאתר שחקניות נכונות עם החתמת אחת הרכזות הטובות בליגה, מורן ספיר שמגיעה אחרי חצי עשור בליגת העל. לצידה הוחתמו 'קלעית טהורה' עמית בן אליעזר, מובילת כדור נוספת מליגת העל, שובל אור שלום והדר לוי שיכולה להוביל כדור ובעיקר טופ 3 מהקלעיות המובילות בליגה כבר 4 שנים. אך קו החוץ הוא אפילו לא היתרון הגדול של הקבוצה. בעמדות הפנים מציגה בני יהודה עומק וגיוון. מתחת לסל אפשר למצוא את שחקנית המחלקה מגי איזה, בקיץ האחרון באליפות אירופה דרג א' ובנבחרת 3על3 מציגה גיוון במשחק הפוסט כמו גם ביכולות של גארדית ורוני גולדין שחוזרת מהמכללות גם היא פורוורדית שרגילה ואוהבת לצאת החוצה ולהקשות על היריבות. בצבע ישלטו שירה בן דוד שמביאה ניסיון מליגת העל ושנה שעברה בעונה מוצלחת בגלבוע וזואי רייכמן הענקית, שחוזרת לשחק אחרי הפסקה בתקווה שתזכיר את הכישרון הגדול שהיה לה בנבחרת הנערות ובגיל הנערות. גם אם אין שמות שגוררים אחריהם קריאות "וואו" יש כאן סגל מספיק איכותי לשמור על מעמדה של בני יהודה בצמרת.

2. על הקווים: השם החדש בליגה. אריאל עצמון הוא לא מאמן צעיר בכדורסל, אבל השנה בגיל 54 מגיע לאימון קבוצת הנשים וינסה להחזיר את בני יהודה לליגת העל. אחרי שאימן בשנים האחרונות גילאים צעירים בבנים ובפרט בעירוני רעננה ייאמן השנה בוגרות. עמדת המאמן בבני יהודה השנה היתה הסוערת מבכל קבוצות הליגה. אחרי שהקיץ נפתח עם אורן לם, שעזב (ובהמשך עבר לשמש עוזר מאמן באליצור רמלה) חיפשו בבני יהודה מאמן אחר ומצאו את עצמון שהיה מוכן לקחת על עצמו את האתגר.
מכאן חובת ההוכחה עליו, בבני יהודה למרות המהפכה נבנה סגל איכותי עם שחקניות מנוסות עם עבר בליגת העל ו/או בקבוצות נערות מובילות, אך מחציתן לא שיחקו בעונה החולפת כמעט או בכלל ולכן לעצמון מצפה אתגר גדול ללמוד את הליגה, להכין את השחקניות, לחבר את הקבוצה ואז גם לשמור את בני יהודה בצמרת. מי שתסייע לו היא טל דוויק, מנהלת מקצועית במחלקה הצעירה שלראשונה תשתלב גם באימון בוגרות.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: הובלת הכדור. עוד לפני שהבנייה "נתקעה" בבני יהודה מיהרו להחתים את מורן ספיר, רכזות טבעיות שכמעט ואין בליגה. בטח לא כאלה שמגיעות מחמישייה של קבוצות ליגת העל עם ניסיון בפ"ת, חולון ורעננה. קשה יהיה ללחוץ עליה כשלידה הדר לוי, בן אליעזר או אור שלום לבני יהודה (אם תתחבר) יכול להיות משחק האינטיליגנטי בליגה הרבה בזכותה. ;
(*) החיסרון: כושר וחיבור. ספיר אמנם מגיעה מליגת העל, אבל רייכמן ובן אליעזר לא שיחקו בעונה שעברה, גולדין, איזה ואור שלום מיעטו לקבל דקות בקבוצותיהן ובסגל של 8 שחקניות מובילות 5 מגיעות בכושר משחק חסר ואולי גם חוסר ביטחון הקבוצה יכולה ליפול שם – למרות הכישרון הקיים.

4. על מה כולם מדברים: על המהפך והעזיבה ההמונית אחרי הקיץ האחרון. אבל צריך לזכור שבניגוד למשל לכפ"ס שהגיעה מרחק 5 דקות מזכיה באליפות (והחליטו לפתוח את הכיס ולהחתים את שחקניות האלופה) בבני יהודה היו צריכים לעשות התאמות אחרי שלא הצליחו להגיע לגמר, אך במקום התאמות עשו מהפך.

5. על מה צריך לדבר: על ההזדמנות שבני יהודה נותנים (ובד"כ צודקים). הזכיה בגביע האיגוד האחרון וההעפלה לגמר על האליפות הגיעה בעונה שרעננה, אליצור ת"א ומעגן מיכאל היו פייבוריטיות מובהקות. גם עמק יזרעאל היתה אז קבוצה וואו (רוטברג, לביא, סער...). בני יהודה עם מאמן חסר ניסיון (ציון מזרחי) הדהימו את כולם בהישגים שלהם. גם השנה, הן לא מסומנות לתארים, הבניה מחדש, שחקניות עם חובת ההוכחה עליהן. אבל יש מצב שבסוף העונה, שוב, כולם ידברו עליהן.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: אחרי הקיץ הקשה בני יהודה שומרת על מקומה בפיינל פור ואפילו מסיימת מקום אחד גבוה יותר, במקום השלישי ;  פסימי: כושר לקוי, מאמן שלא מכיר את הליגה, שחקניות שלא חזרו לעצמן, בני יהודה חוזרת לעונה של לפני 5 שנים ולמקום השמיני  ;   ריאלי: הפתיחה תהיה קשה, רחוקה מהציפיות, אבל אם לא יאבדו שם את הראש, בני יהודה תיאבק חזק שוב על הפינל פור. מקומות 4-5.

א.ס רמת השרון

תלבושת: אדום-לבן  ;  אולם: "קרית יערים" (500 מקומות), יצחק אלחנן 13, רמת השרון  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ;
בעונה שעברה: בית תחתון (מקום 2 בבית. מקום 10 בליגה).

עזבו: לי קפיטולניק, הדר לוי, קרן מוזס, אופיר אליהו, אלה פינצי.
באו:  גילי ליאור (אס"א י-ם), תמר אנגל (בני יהודה), שלי שפית (כפ"ס), ענבל מיכל (אליצור נתניה), שירה בן אלי (בנות הרצליה- נערות), עפרי מנור ודניאלה שניצר (נערות א')

1. על הקבוצה: רמת השרון של העונה הקודמת נבנתה לפלייאוף עליון. היתה קרובה לנצח את בני יהודה במחזור הראשון ואז הגיעו רצף הפסדים והקבוצה התדרדרה לעונה "סתמית" בפלייאוף התחתון. הקיץ שוב הכל נבנה מחדש, 4 משחקניות החמישייה עזבו וגם המאמן על הקווים הוחלף ובמקומם הגיעו 4 שחקניות חדשות לחמישייה. שוב, קבוצה חדשה שנה חדשה נוספת. אבל רמת השרון של העונה שונה מהקבוצה שנבנתה בשנתיים האחרונות, בעיקר כי הסגל שהוחתם נמצא עדיין בשלבים הראשונים של הקריירה עם חלומות, שאיפות וגם רצון להשתפר. שלי שפית אחרי שנתיים על הספסל בכפ"ס מקבלת את המקום שלה כמובילת כדור בכירה בלאומית, תמר אנגל שהיתה שחקנית רוטציה בבני יהודה צפויה לקבל יותר במה ואמון במועדון שגדלה בו וענבל מיכל תקבל הזדמנות נוספת לפרוץ בקבוצת צמרת. גילי ליאור שהצטרפה כבר שחקנית מוכחת לקבוצות גדולות והיא החיזוק המשמעותי המרכזי בקבוצה.

בסך הכל רמה"ש של השנה תהיה קבוצה של מאמן, אבל גם של גילי ליאור בפנים, יעל גלילי בחוץ ורוני קלינגר all-around, על שלושתן ינסו הצעירות (שירה בן אלי, אלה נר...) לפרוץ ושפית, אנגל ומיכל לעשות את קפיצת המדרגה בעונה הקרובה.

בסך הכל לרמה"ש אין שחקנית פנים טבעית. הילה הניג וגילי ליאור הן שחקניות עמדה 3 שעושות בשנים האחרונות התאמה לשחקניות פוסט, ענבל מיכל אחרי שנתיים כפורוורדית בליגה תחזור לשחק גארדית וגם תמר אנגל מסומנת לחזור להיות קלעית, אבל כל אחת מהן יכולה לאייש את הצבע ולהציג משחק פנים מגוון. הקלעיות הן החלק החזק של הקבוצה, כי בכל מקום שיש בו את יעל גלילי יש קליעה אדירה מבחוץ. גם את שפית אי אפשר להשאיר לבד וכנ"ל את תמר אנגל. מכל עמדה יכולה להגיע השלשה, עכשיו נשאר לייצר את המצבים (כדי לא להיראות כמו הנבחרות הצעירות בקיץ) ורוני קלינגר יכולה להיות על כל עמדה במגרש מהגנה על הרכזת ועד סגירה לריבאונד ובהתקפה, אותו כנ"ל.

2. על הקווים: הקאמבק של יונתן אורן. בעונה שעברה יונתן אורן סיימה 6 שנים בגלבוע מעיינות ולקח שנה הפסקה מאימון. העונה חוזר לבסיס, למועדון שהתחיל בו את קריירת האימון כמאמן צעיר לפני מעל שני עשורים. אורן הוא היתרון הגדול של רמה"ש העונה ומכאן גם האחריות עליו. מלאכת הבניה היתה שלו (באילוצי תקציב מן הסתם), אורן בחר לחזור לבסיס ולבנות קבוצה שיכול לפתח, לקדם, להנחיל לה שיטת משחק ולהחזיר לקדמת הבמה שחקניות שהיו שם ויש להן את הכישורים האלה. אחרי שנים בהן החתים בגלבוע כוכבות, הפעם הקבוצה לפני הכל. אורן שמכיר את הליגה טוב מכל מאמן אחר ינסה להפתיע טקטית ולנצל את ניסיונו, אבל מכאן גם שאם הקבוצה (שוב) לא תצליח למצות את הפוטנציאל, החצים יופנו בעיקר אליו. בנסיבות שנוצרו ובכניסה לעונה בעיניים פקוחות נראה ששמח לאתגר.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: לצד עמדת המאמן, היתרון הגדול של רמה"ש בסגל העמוק והוורסטילי. רמה"ש עם המחלקה הצעירה האיכותית תמיד מביאה סגל רחב של עשר שחקניות ולפעמים יותר. בסגל שנבנה בקיץ רוב שחקניות הקבוצה יכולות לשחק במספר עמדות בין גבוהות ובין גארדיות, מה שגם מעיד על הסייז, גם על הקליעה מכל עמדה על המגרש וגם לייצר מיס-מאצ'ים עם יתרונות כמעט מול כל קבוצה.
(*) החסרון: כל יתרון הוא גם חיסרון ובסגל שנבנה אין שחקנית מטרה טבעית, אין "רכזת טהורה", יש הרבה שחקניות שיכולות להתפתח לתוך העמדה שלהן או לעשות קפיצת מדרגה כדי להיות הכי טובה בעמדה, אבל עם פתיחת העונה לקבוצה חסרה מנהיגה, חסר ניסיון במעמדים גדולים וכמועדון חסר "רעל בעיניים" במובן החיובי, פחות נאיביות ויותר חתירה להישגים.

4. על מה כולם מדברים: הרכש. שלי שפית הנהדרת, ענבל מיכל המוכשרת ויעל גלילי שבכלל ביכולותיה שייכת לליגה הראשונה. אלה השמות שיהיו הפנים של רמת השרון בעונה הקרובה כשגם היכולות שיביאו לקבוצה ייבחנו אבל גם הכלים שהקבוצה תתן להן (שפית כרכזת ראשונה ומיכל כגארדית הזכורה לטובה מאליפות קרית שרת).

5. על מה צריך לדבר: המחלקה הצעירה. בכל שנה בשנים האחרונות יש לפחות חמישייה של שחקניות חוץ שמקבלות את רוב דקות המשחק, למרות ששחקניות כמו רוני קלינגר, נועה שמשי, עימנואל שניצר וגם אופק אפרגן ובנות גילה הפגינו יכולות שלא נופלות מאלה של רמה"ש. ההסבר "פרשו/עזבו" לא עונה על השאלה לזכות הקיום של שתי קבוצות בוגרות בעיר רמת השרון שיחד מביאות כ-12 שחקניות רכש מדי שנה במקום לקדם את המחלקה הצעירה. השנה נראה כי המגמה משתנה. החזרה לקבוצה של גילי ליאור ותמר אנגל שגדלו באגודה עם קידומה של רוני קלינגר כשחקנית חמישייה נראה כחלק משינוי ועדיין קידומן של עפרי מנור, הגר בן דוד כשתחלים והחזרתה של נועה שמשי הן מטרות לא פחות גדולות עבור המועדון שצריך להוות אלטרנטיבה ולייצר המשכיות.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: בדרך להיות הקבוצה מס' אחת ברמת השרון. כניסה לפיינל פור והעפלה לגמר, הכי קרוב מליגת העל לקראת השלמת המשימה בעונה הבאה  ;  פסימי:  רמה"ש כבר היתה מועמדת לצמרת גם בשנתיים הקודמות, נאיביות שלחה אותן לאמצע הטבלה. גם הפעם. 7-9. ;   ריאלי: גילי ליאור, שלי שפית ותמר אנגל מגיעות כולן ממעמד הפיינל פור, גם יונתן אורן היה שם בפעם האחרונה שעמד על הקווים. למרות החסרונות לקבוצה יש דיי יתרונות כדי להיאבק על הפיינל פור. מקומות 4-6.

אקדמיית וינגייט

מנהל: מוישלה ויינקרץ  ;  תלבושת: כחול-לבן   ;   אולם: י"א (300 מקומות), מתחם וינגייט  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00;
בעונה שעברה: פלייאוף תחתון

עזבו:  פיי אולהאולה, מיקה מידן, נוי חביב, מיילין גוא, מיכל דהן, שירי ולנר
באו: שיראל נחום, נועה פלר, יהלי לוי, מיה ניקוליץ, לי טייכמן, גל רביב, יעל מעיין (נערות –הדור הצעיר), מאי בייקו (הפועל באר טוביה), אלה ליש (הפועל לב השרון)

1. על הקבוצה: הרבה עבר על וינגייט בשנים האחרונות, חילופים פרסונליים בצוותא האימון שוב ושוב, סגלים שלא הצליחו למצות פוטנציאל אישי (דווקא קבוצתית הן היו בצמרת הגבוהה, למעט בעונה שעברה), אבל העוגן שהיא נטע קרומר נשאר. ואחרי חצי שנת קורונה שנתנה זמן לעבוד גם אם לא היו משחקים ושנה שעברה כשקרומר גייסה את אסף יגל (רכש מדהים של אחד המאמנים הגדולים לגילאים הצעירים, כדורסל הנשים חייב לשמור אותו) קרו דברים טובים בדור הצעיר. כמובן יש השפעה לירידה של רעננה וגיוסן של עלמה רשלבך ושיראל נחום. אבל גם יהלי לוי שהראתה הקיץ בנבחרת הקדטיות שהיא שחקנית מצויינת הן מזכירות את השנים הראשונות של האקדמיה וזה אומר רק דברים טובים. בשורה טובה נוספת מגיעה מהדור הקצת יותר בוגר. שירה אלקיס עשתה קפיצת מדרגה נהדרת והראתה את זה בקיץ ב3על3, גם חוכמת משחק וגם מנהיגות משולבת אינטליגנציה ורבקה ויוואג הראתה יכולות של בעלת בית בגזרת הרכזת והגארדית. בכלל ברשימת השחקניות יש אינסוף כישרון לי טייכמן וגל רביב שיימשכו את העיניים להרבה מאמנים שירצו אותן אצלם ממש בקרוב. וינגייט השנה הן קבוצה מאד צעירה וזה בוודאי יהיה לרעתן במשחקים צמודים (ענייני שכר לימוד) אבל הן הולכות להיות הפתעה גדולה ואם תהיה המשכיות (בסגל, בצוות ובהשקעה) אולי אפילו העתיד ורדרד

2. על הקווים: נטע קרומר פותחת עונה שמינית באקדמיה והיא המאמנת הוותיקה בליגה באותו מועדון. אמנם קרומר לא אימנה ברצף בשנים האחרונות בליגה הלאומית, רק בשנה שעברה היתה בצוות האימון של הדור הצעיר, אך אם מסתכלים על האקדמיה כמכלול וצוות אחד שעובד עם הבנות שם קרומר היתה בלאומית כעוזרת מאמן עם הדור הראשון בעונת 13/14 וחוזרת עכשיו בפעם השלישית כמאמנת ראשית בליגה הלאומית. את הניסיון, ההכרות עם הענף והידע שצברה תנסה להנחיל גם לדור הנוכחי ובעיקר להכין אותן לליגת העל ולנבחרות הצעירות. לצידה אסף יגל ועידן חרט שיעבדו עם השחקניות בעיקר על יכולות אישיות, כושר והתקדמות אישית. אחרי העונה שעברה עם מאמנים גדולים (קאר וניקוליץ) אך כאלה שלא הכירו את הליגה, בוינגייט חוזרת היציבות כשקרומר חוזרת להוביל ותנסה גם להחזיר את האקדמיה לצמרת.

3. על הדבר ועל העוקץ: (*) היתרון: כישרון אישי בשפע. נדמה שמזמן לא היתה בקבוצה אחת של האקדמיה כל כך הרבה כישרון. מיהלי לוי הנהדרת שמצטרפת לקבוצה, דרך דשה סמרו ורבקה ויוואג שממשיכות משנה שעברה וכבר הראו שהן שייכות לליגה הזו ועלמה רשלבך ושיראל נחום שכבר בגיל 16 מתחילות להיות בשלות להוביל ובעיקר בחיזוק לי טייכמן וגל רביב הנהדרות שאמנם צעירות אבל עוד ידהימו בלאומית. כל אלה מציגות קבוצה שאולי חסרת ניסיון אבל 'סופר-איכותית'.
(*) החיסרון: היעדר ניסיון והיעדר סייז. מדובר בדור צעיר שישחק בכמה מסגרות רובן של השחקניות בנות 15-16 מחוזקות בכספי, בסטקאר ו-וויוואג, שיצטרכו ללמוד להתמודד עם האגרסיביות והקצב של כדורסל בוגרות. אבל החיסרון המשמעותי יותר הוא במשחק הפנים. אמנם רשלבך ומעיין מעל 1.80, וסמרו נושקת לגובה הזה, אבל בכדורסל כיום וגם בנבחרות ראינו שהן מרגישות נוח יותר בתפקיד הגארדית ו-SF, הן יכולות לשחק בפנים אבל כנראה שבעתיד יוסטו לעמדות החוץ ולכן (ולמרות ש"כדורסל ישראלי זה משחק של גארדיות") קשה ללמוד כדורסל בלי שחקנית מטרה בצבע ובלי "זרות גדולות" שיפגשו בעתיד. את ההתאמות האלה יצטרכו לעשות כבר השנה מול שחקניות הפנים בלאומית.

4. על מה כולם מדברים: על עתידה של האקדמיה. בצדק הנושא צריך להיות על סדר היום כל הזמן, להיבחן בעיניים ביקורתיות יותר מכל קבוצה אחרת ולדרוש דין וחשבון, אבל נראה שהשנה צריך להגיע עם דף נקי ולהיות מופתעים לטובה.

5. על מה צריך לדבר על: הסגל הנוכחי. לא משנה מה היה ועוד פחות מה יהיה. הסגל הקיים של האקדמיה כולל כישרון רב של לא מעט שחקניות שיכולות להיות בליגת העל ואפילו משמעותיות בליגה. כבר שנים שלא נאמר דבר דומה, אבל השנה יותר מתמיד שווה לעקוב אחרי הקבוצה ולזהות את שחקניות העתיד.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: וינגייט חוזרת להיות "סוס שחור" להתברג בצמרת הגבוהה ולסיים ברביעייה למרות שלא יכולה להתמודד בפיינל פור  ;  פסימי: עדיין בלמידה, עדיין לא בשלות ובליגה קשוחה וקשה יתמודדו בחלק התחתון של הטבלה לקראת שנה טובה יותר בעונה שעברה ;   ריאלי: וינגייט הראתה בשנים האחרונות שהקצב והאינטנסיביות מנצחים משחקים בלאומית ולמרות חוסר הניסיון, בזכות הכושר והקצב יסיימו גבוה יותר מהציפיות מהן. מקומות 6-8.