על העונה של: מג'דל כרום, ירושלים, גלבוע

הפועל מג'ד אל כרום

תלבושת: שחור-לבן  ;  אולם:  אולם הפיס ליד תיכון מג'דל כרום (300 מקומות);מג'דל כרום  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 21:00 ;
בעונה שעברה:  רבע גמר על האליפות (מקום 2 במחוז הצפוני)

עזבו:  עדן מצארווה, עולא ג'בריס, אסיל בדראן, עדן עודה.
באו:  איה אבו רוסתאם (לא שיחקה), אעישה חיג'אזי, דוניא חדיד (נערות א')

1. על הקבוצה: הקבוצה הכי אנדרייטד בליגה. אולי זה כי הן מהפריפרייה או מהמחוז הצפוני בעונת מחוזות, אבל הפועל מג'ד אל כרום צריכה להיכלל בין המועמדות המובילות לאליפות, מובן מאליו לפיינל פור. בעונה שעברה מהמקום השני במחוז הצפוני הגיעו למפגש נגד כפ"ס ונכנעו בקושי במשחק הראשון כשאת הקבוצה מובילה שחקנית ב-17 (ג'ואן מוחמד שחקנית העונה שעברה), השנה מוחמד כבר מנוסה ובוגרת יותר ועוד יותר טובה, לידה עדיין שדא כנעאן (חמישיית העונה שעברה) ואחת הקלעיות הטובות בליגה (מלכת השלשות של הליגה) ועלית כהן שמזכירה את עונות השיא שלה בנבחרות ישראל הצעירות ועדיין שחקנית הגנה אדירה. איה אבו רוסתאם חוזרת לקבוצה ותוסיף סדר בניהול המשחק כרכזת הקבוצה ותאפשר לשחקניות האחרות להתמקד בייצור הנקודות. אשתקד, בהיעדר רכזת טבעית שחקניות הקבוצה השקיעו הרבה אנרגיה מול הלחץ מה שיהיה נוח יותר עכשיו. לא הכל ורוד, עזיבתן של עדן עודה ואסיל בדראן פגעו בעומק של הקבוצה, אבל רואן חמדאן עדיין בקבוצה ועדיין פורוורדית מצויינת ועם הצעירות אפנאן סלאמה ודוניא חדיד שיקבלו השנה את הבמה, מג'דל כרום היא קבוצת צמרת סופר מסוכנת ועוד לא הזכרנו את מאמן הקבוצה.

2. על הקווים: חמודי מנאע, מאמן העונה. מנאע הוא מאמן כדורסל פשוט נפלא, מי שעובד שנים במחלקות הצעירות (גם של מג'דל כרום וגם בכאוכב) וגידל לא מעט כישרונות לליגה ולענף, ומי שמכיר את הליגה היטב ובעל ידע מדהים בלאומית נשים, גם מנהל משחק מצוין. מנאע הוא מג'דל כרום, הצלחת הקבוצה היא שלו והמשך ההצלחה תלויה במוטיבציה ובאנרגיה שיש לו ונראה שיש לו עוד המון. בעונה הקרובה צריך להתמודד עם הלחץ של פייבוריט. אם בעונה הראשונה הגדירו שזה יהיה נס אם יישאר בליגה והגיע עד אמצע הטבלה ובשנה השניה איתגרו אותו לשמור את הקבוצה באמצע הטבלה והוביל אותן לצמרת, עכשיו הציפיות הן לתואר.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: ננסה להימנע מלהזכיר את הביתיות, הקהל החם והמגרש הקשה. זה נכון, אבל היתרון של הקבוצה מצוי בסגל שלה. השלישייה של כנעאן, מוחמד וכהן הן שלישייה של קלעיות מגוונות מהקליעה המצוינת מחוץ לקשת ועד הגעה לטבעת דרך אמצע מרחק וכו'. למג'דל כרום יש נשק התקפי מגוון ובלתי נגמר , איה אבו רוסתם אמורה להיות זו שתפעיל את המערכת טוב יותר ותוביל אותה לשיאים חדשים ;
(*) החיסרון: היעדרה של שחקנית פנים. עולא ג'בריס שהתקשתה להיות עוגן עזבה ובלעדיה למג'דל כרום אין כמעט משחק צבע. עלית כהן יכולה למצוא את עצמה שם אבל בקבוצה זיהו את יכולותיה כגארדית. רואן חמדאן מופקדת על הצבע אבל הסייז הוא 1.76 ולכן הקבוצות שמשקיעות מאמץ בסגירת הגארדיות מקשות על הקבוצה למקסם את יכולותיה. עם עוד שחקנית פנים אחת, מג'דל כרום היתה פייבוריטית לתואר.

4. על מה כולם מדברים: האולם הבייתי והשידורים הישירים באתר. בעונה שעברה יותר צופים גילו את האיכויות של השידורים שמתקיימים כבר מספר שנים ומג'דל כרום למעשה היתה פורצת הדרך בתחום הזה של השידור האינטרנטי (ולא דרך MYPLAY, אלא שדרן, פרשן, לוח תוצאות...)

5. על מה צריך לדבר: דור העתיד של כדורסל הנשים במג'דל כרום. אסור, פשוט אסור להגיע למצב שנחמיץ אותן. בשנה שעברה זומנה ג'ואן מוחמד לנבחרת העתודה אך פרשה בשלב מוקדם. אין מקום לכפות, יש מקום לנסות ולחבר את השחקניות מהפריפרייה לענף. אין שום סיבה שהשחקניות האלה לא יהפכו להיות מובילות בליגת העל (בשאיפה עם הקבוצה שלהן שאותה יעלו לליגה הראשונה, אבל לא רק). בשביל זה צריך לעקוב, להכיר, לטפח, להשקיע ובעיקר "לדבר על". יש איכות אדירה שמוחמד, חמדאן, כנעאן ואחרות (בדראן, חדיד, חיג'אזי...) בואו נהנה ממנה

 * יעלה על הדעת: אופטימי: גמר. על פניו כולם סגרו את רעננה וגליל שם והמהדרין את כפ"ס, אבל כאמור סתם מחוסר הערכה למג'דל כרום שיכולה להדיח כל אחת מהשלוש  ;  פסימי: כגודל הציפיות גודל האכזבה? הקבוצה לא מצליחה לעמוד ברף הציפיות ולשחזר את היכולת ונדחקת לאמצע הטבלה סביב מקום 7.  ;   ריאלי: כל מקום בחלק העליון של הטבלה אפשרי, אבל מדובר בקבוצה שתתמודד חזק על הפיינל פור ועל השלבים המאוחרים של הגביע, מקומות 3-6.

אס"א ירושלים

תלבושת: אדום-לבן  ;  אולם: מרכז "קוסל" (400 מקומות) האוניברסיטה העברית-גבעת רם, ירושלים  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30
בעונה שעברה: נאבקה על הכניסה לפיינל פור

עזבו:  ניקול מיכאליץ, שני ברמן, גילי ליאור, עמית מצקין, מעיין זילברמן
באו:   נעה שמעוני (גלבוע), עדן כהן (בני יהודה),  סבינה מרדנוב (נתניה), אופיר דרור (וינגייט), דניאלה בן אבי, נעה נבו, נועה דניאל שלום, לין כהן (נערות א')

1. על הקבוצה: עם מקום שלישי במחוז הדרומי, מקדימה את בני יהודה ויבנה, עם הפסד בחצי הגמר רק לאלופה ובמשחק בו נפצעה עדן פורת, ירושלים בעונה שעברה חזרה להיות המועדון הגדול שהכרנו אחרי 3 שנים חלשות יותר. דווקא אז התחילה בניה מחדש עם עזיבה של גילי ליאור הקפטנית, 2 שחקניות חמישייה נוספות והמאמן. במקומן הקבוצה החתימה 4 שחקניות חדשות אך שמות שרחוקים מלהזכיר את הימים "ההם" של ירושלים ואפילו שנה שעברה. אם בשנה שעברה הוחתמו רכזת וינגייט ושחקנית נבחרות הצעירות וקלעית נבחרת הנערות ושחקנית ליגת העל. השנה הגיעו שחקניות שבעיקר יש להן מה להוכיח ולא בהכרח פחות טובות.
נעה שמעוני היא הרכש המשמעותי והחשוב בקבוצה שמקבלת את המושכות להוביל את הקבוצה ביחד עם מוריה חסון. אם בעונה שעברה היתה שם ברמן ולפני כן בלייברג, אורית פרחי ויולי גרוסמן, עכשיו זו שמעוני שתפקידה לנווט את ירושלים לצמרת. חסון לצידה בעונה השלישית בליגה כבר תהיה שחקנית דומיננטית שתפקידה להוסיף סדר אבל גם לייצר נקודות, היא הראתה שמהספסל יכולה להביא שינוי השנה צריכה להיות השחקנית המובילה. אופיר דרור שגדלה בגדרה וסיימה 3 שנים בוינגייט תגיע להזכיר לכולם שהיא קלעית טובה מאד ותנסה להוכיח שגם מתאימה לקבוצות צמרת וסבינה מרדנוב אחרי שנתיים בתחתית תנסה להזכיר שהיא גם אלופת התיכונים ושחקנית לקבוצות גדולות.
בצבע ירושלים חזקה ואיכותית עוד יותר. עדן כהן עם העבר בליגת העל (הרצליה) ובנבחרת העתודה, יחד עם עדן פורת האדירה שכל מילה נוספת מיותרת, מורן שחם שמביאה שינוי מהספסל והוכיחה את עצמה כשחקנית לאומית יעילה ונטע רפאל שתעזור כמידת יכולתה כשחקנית כרטיס כפול, כל אלה מציגות צבע חזק ומנוסה. ובין לבין טליה פרידמן פורוורדית מוכשרת, גארדית בהתהוות – צריכה לקחת את הקבוצה ולהפוך אותה לקבוצה שלה.
גם לנערות המחלקה הזדמנות, אין שמות גדולים או דקות מובטחות, הדור הבא מקבל כר לפרוץ בו. עכשיו נשאר לחבר את הכל לקבוצת פיינל פור, זה כבר תפקידו של איתי נתיב.

2. על הקווים: המבחן הגדול של נתיב. איתי נתיב חוזר לליגה הלאומית. נתיב שאימן בעבר בפ"ת ואליצור ת"א, ובשנה שעברה באשדוד גברים (איתם עלה לליגה הארצית ובעברו אימן בקבוצות ארצית גברים נוספות) עולה לקבוצה עם שאיפות לצמרת. ירושלים שאחרי עידן בועז טייב החליפה עד כה כבר 3 מאמנים. אולי בדומה למנצ'סטר יונייטד כבר אין "אלכס פרגוסון". אוהד גל שסגר אשתקד שנתיים בלאומית ועבר לליגת העל הצליח להחיות את המועדון ולהחזיר אותו לצמרת הליגה עם סגל צעיר.
נראה שנתיב ממשיך את הד.נ.א על הקווים בירושלים, מאמן שאמנם חוזר/עובר מהגברים לא מאד מנוסה בנשים, אבל עם מוטיבציה גדולה ללמוד, להכיר את הליגה, להגיע מוכן – וגם לייצר משהו חדש בירושלים. עם שחקניות שיקבלו הזדמנות ראשונה להוביל, סגל שהשלם צריך להיות גדול מסך חלקיו. נתיב יצטרך לחבר קבוצה חדשה, ללמוד את הליגה וגם לשמור את ירושלים במעמדה כקבוצת צמרת. עונה מאתגרת אך נראה שנתיב מוכן למשימה.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: עדן פורת. במיוחד אחרי השנה האחרונה כשהיתה חמישיית העונה מהטובות בליגה, אבל לא רק. עדן פורת היא שחקנית ליגת העל בכושר, ביכולת, בכישרון וכל עוד היא בקבוצה ירושלים היא קבוצה גדולה. פורת שחקנית פנים, מובילת כדור וקלעית. מנהיגה וה"דבק" של הקבוצה – הפציעה שלה בשנה שעברה במשחק המכריע הראה עד כמה היא משמעותית, וכל שאר המשחקים שלפני הראו כמה היא טובה והופכת את ירושלים לקבוצת צמרת.
(*) החיסרון: הקליעה מבחוץ. על פתרונות הובלת הכדור הצליחה ירושלים להביא 2 שחקניות שייכנסו בנעלי העוזבות ובצבע עדן כהן תחזק את פורת ושחם. אבל גם בשנה שעברה הקליעה מבחוץ היתה נקודה חלשה כשמיכאילץ היתה פצועה או נסגרה, העונה גם היא עזבה ובירושלים יצטרכו יציבות וקפיצת מדרגה אצל שמעוני, מרדנוב ודרור כדי לפתוח את המשחק ולגוון את הנשק ההתקפי.

4. על מה כולם מדברים: העזיבה של 3 שחקניות חמישייה ומאמן הקבוצה. שני ברמן, חמישיית העונה שעברה, ניקול מיכאילץ הקלעית המצוינת ובעיקר גילי ליאור שכבר הפכה לסמל בירושלים כולן עזבו יחד עם המאמן. מנגד לא הגיעו "כוכבות" כמו שחקניות נבחרת שעזבו והתחושות ברחובות הבירה - שירושלים לא תצליח לשחזר את העונה שעברה.

5. על מה צריך לדבר: טליה פרידמן ומוריה חסון. למרות העזיבה נותרו עוד שתי שחקניות שהן "מותג" לירושלים (כמובן לצד פורת). טליה פרידמן גדלה להיות אחת השחקניות הגדולות שצמחו בדור החדש של בירושלים ולהיות אחת הטובות בקבוצה. מוריה חסון כבר שנה שלישית הולכת ומשתלבת ומתקדמת כ"ירושלים החדשה", השנה כבר תקבל את המושכות בחמישייה והשתיים יכולות לגרום לאוהדים לשכוח מהר את העוזבות.

 * יעלה על הדעת: אופטימי: כניסה נוספת לפיינל פור. מקום רביעי יהיה הישג, שלילי סנסציה  ;  פסימי: מקומות 6-8, לא מקום רע. אבל אס"א ירושלים הוא לא מועדון שמורגל לאמצע טבלה  ;   ריאלי: בחילופי הדורות והיריבות החזקות ירושלים יתקשו להיכנס לפיינל פור, אבל יהיו קרובות למאבק יותר משחושבים, מקומות 4-6.

הפועל 'קרן' גלבוע

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: אולם הספורט בגן נר (2,600 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: מקום 11 בליגה (מקום 3 בבית התחתון)  

עזבו: יפית כהן, שירה בן דוד, נעה שמעוני.
באו:  שיר רביב (גליל עליון), אופיר קסטן רז (כ.כפול עם מכבי חיפה), נגה הרן, עדי פרידמן, מורג'אן סעדה (נערות א'), מאיה משה

1. על הקבוצה: נראה שלראשונה מאז עלו לליגה הלאומית גלבוע תופיע לראשונה עם סגל ב"רוח המועדון". תמיד בגלבוע היו שחקניות צעירות בתפקידים דומיננטיים בקבוצה. יעל טויטו, נעה שמעוני, עדי פירסטנברג, ניצן ענבר, עדי אלטמן ואחרות. בשנה הראשונה אמנם הבסיס היה המקומי אך כבר אז הוחתמו שחקניות מובילות בצבע, לברון, שבת-כהן ומלכין. משם הרכש הלך והתעבה מדי שנה והעונה... רק 2 שחקניות הן שחקניות "חיזוק" ואחת תצטרף בכרטיס הכפול בהמשך. את רוב שלבי העונה יובילו שחקניות בוגרות המקום בנות 17-20, מלאות פוטנציאל, סוחפות את הקהל. אחרי מהפכת העונה שעברה והתייצבות הקיץ הנוכחי – וגם אולי בגלל קשיים להחתים שחקניות מבחוץ או בהיעדר דיי שחקניות בכלל, קרה בגלבוע הדבר הרומנטי ביותר – נוצרה קבוצה עם זהות מובהקת.
אליס חתוקאי בשנתה השלישית בבוגרות היא השחקנית שצפויה וצריכה להוביל את הקבוצה, ככישרון הגדול וגם כמנהיגה. בגזרת המנהיגות יעזרו לה הקפטנית עדי פירסטנברג, גילי ארמה הוותיקה וכשתצטרף כשחקנית חיזוק גם אופיר קסטן-רז, שחקנית נבחרת ישראל, תוסיף מניסיונה. אבל העיניים יהיו נשואות השנה לא פחות ליעל פרחי הצעירה בת ה-17 שבעונה שעברה עשתה קפיצת מדרגה גדולה והיתה מהשחקניות הדומיננטיות בקבוצה, היא תקבל את מפתחות הרכזת והמפתח להצלחה. עוד נרצה להזכיר את מורג'אן סעדה, השחקנית הטובה שאתם עדיין לא מכירים, אם לפני שנתיים זו היתה חתוקאי ובשנה שעברה פרחי, סעדה צפויה לעשות זאת בגדול העונה.
שיר רביב שהגיעה כשחקנית החיזוק המרכזית תעזור לפרחי בהובלת הכדור ותוסיף ניסיון, נועה רודה שממשיכה לעונה נוספת תהיה הגבוהה המרכזית והמובילה של הקבוצה (כלומר היחידה) והרבה מונח על כתפיה ומאיה משה תנסה סוף סוף להביא את הפוטנציאל שיש בה עוד מגיל נערות לכדי התפוצצות כי אין שום סיבה שלא תהיה מהשחקניות המשמעותיות בליגה.
הגלבוע כרגע היא סימן השאלה הכי גדול בליגה, אבל זה יהיה תענוג לראות אותן בלי כל ספק ובלי קשר למיקום הסופי. ככה צריכה קבוצה בליגה הלאומית להיראות (בתנאי שתהיה לזה בניה והמשכיות ולא החלטה מקרית לשנה הזו וזהו)

2. על הקווים: רן רונטל. קשה לחשוב על שם מושלם יותר לאמן את הקבוצה הזו. רונטל שהיה מהדמויות הבולטות בבניה המחודשת של הדור המוכשר בנערות רמה"ש, המשיך לעמק יזרעאל והחייה שם מחדש את המחלקה והשנה עובר לגלבוע לייצב אותה. עם הניסיון שצבר בליגה (ובנבחרות הצעירות) ועם השקט שמשרה מסביב, היכולת לחבר ולשדרג את הקבוצות גם בכדורסל וגם באינטיליגנציה הרגשית, כל אלה הן מה שזקוקה לו השנה גלבוע יותר מכל. רונטל יעבוד צמוד עם יואב הלר המנהל המקצועי ומאמן הנערות, הלר שהגיע לפני 3 שנים מסתמן מכשיר את דור ה"גלבוע 2.0" אחרי הפרויקט של יוני אורן שהושלם דיי בהצלחה עם 6 שחקניות בוגרות שמשחקות היום בליגת העל והלאומית לנשים, צומח אצל הלר דור לא פחות משמעותי והשניים יכולים לעשות השנה דברים מיוחדים במיוחד.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: החיבור והיעדר הלחץ. אין ציפיות במובן הטוב של המילה. כשהפועל ראשל"צ החליטה לשחק בלאומית עם קבוצת נערות הערכה היתה אמצע טבלה וזה הסתיים בדאבל. וינגייט בשנים האחרונות מצליחה לעלות הציפיות ולסיים שוב ושוב בצמרת. תמיד אלה הפתעות כשלא מצפים לראות מקבוצה צעירה מנצחת "אגדות", כי כשאין מה להפסיד משחקים כדורסל ;
(*) החיסרון: זה נחמד ורומנטי לחשוב שתשוקה ורעב מנצחים תמיד. זה קורה לפעמים, אבל הצד השני של המטבע הוא היעדר הניסיון, "שכר לימוד", ובליגה חסרת רחמים שחצי ממנה חולמות אליפות, על כל טעות משלמים ויכול להיות שקבוצה כ"כ צעירה תצטרך שנת הסתגלות. רביב עם קסטן-רז יכולות לחפות על כך, אבל אחת צריכה להתחבר לקבוצה חדשה והשניה צריכה לעשות בדיוק את זה אבל החל ממרץ ושם זה כבר יכול להיות מאוחר מדי.

4. על מה כולם מדברים: אליס חתוקאי, ובצדק. אליס חתוקאי היא אחת השחקניות המוכשרות שגדלו בגלבוע בשנים האחרונות. בנבחרת הנערות בקמפיין האחרון הרשימה במיוחד והיתה מהשחקניות הבולטות בה. העונה, למרות הצעות מליגת העל, בחרה חתוקאי להישאר עוד שנה בלאומית ולהוביל את קבוצתה. כשעונה טובה שלה ובשנה הבאה היא בקבוצה גדולה בליגה הראשונה.

5. על מה צריך לדבר: גילי ארמה ועדי פירסטנברג. שתי שחקניות מהיותר בוגרות בקבוצה שעד כה היו אנדרייטד ונדחקו אחורה מול השחקניות הרכש בעלות השמות הגדולים יותר. ארמה אמנם התאוששה בשנים האחרונות מפציעה קשה ופירסטנברג שילבה בין צבא וכדורסל ועדיין ביכולותיהן הן שחקניות לאומית מובילות והשנה כשפירסטנברג קפטנית וארמה חוזרת לשיאה הן צריכות לקבל את הפוקוס והיחס שהן ראויות לו.

* יעלה על הדעת: אופטימי: הפתעת העונה, רבע גמר גביע האיגוד אחרי שמדיחה את כפ"ס ומקום חמישי בליגה, "העמק החדשה" ;  פסימי: הסגל הצעיר מתקשה להסתגל, היעדר עומק בצבע מקשה גם על הגארדיות, הקבוצה ניצלת מירידה 2 מחזורים לסיום הליגה  ;   ריאלי: קשה לראות העונה איך קבוצה צעירה יכולה להגיע מעל מקום 6, זו ליגה קשוחה במיוחד גם אם לא חזקה באופן יוצא דופן. מקומות 7-11.