לקראת העונה של: וינגייט, מג'דל כרום, רמה"ש, לוד, יבנה, גליל עליון

אקדמיה לכדורסל בנות וינגייט

תלבושת: כחול-לבן ; אולם:  אולם י"א וינגייט (300 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00
בעונה שעברה: מקום 7 בליגת הלאומית

עזבו: גל רביב, עופר כספי, רבקה ויוואג, שירה אלקיס, ליאם בסטקאר, הדר דניאל
באו: מיקה קניץ (עמק חפר), נועה מגד (מטה אשר), רומי בן זקן (עמק יזרעאל), נועה דוזלי (רמת גן)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: אחרי כמה עונות "סולידיות מדי" הקיץ האחרון החזיר את וינגייט לקדמת הבמה. לא רק העונה הטובה בלאומית עם ההצגות הנהדרות של גל רביב, עופר כספי, יהלי לוי ואחרות. אבל בעיקר הקיץ בנבחרות הצעירות ובפרט בקדטיות. אמנם רביב (חמישיית הטורניר) עזבה לארה"ב, אבל לי טייכמן המצוינת ומאי בייקו מהקדטיות, שיראל נחום שהפתיעה והיתה נהדרת בדרג א' עם נבחרת הנערות ויעל מעיין ששיחקה נגד שחקניות בוגרות ממנה בטורניר ה-3X3 יחד עם דשה סמרו, ניקוליץ ועלמה רשלבך, וינגייט חוזרות להיות המחלקה הצעירה שכולם מסתכלים אליה כעתיד הענף. צירופו של אמיר פטל הוותיק והמצוין לצוות המקצועי, הוא הצהרת כוונות נוספת. פטל מגיע משנים של אימון נוער ברמות הגבוהות בארץ ויחד עם נטע קרומר שממשיכה לנהל את האקדמיה, לבנות את דור העתיד ולהתוות את הדרך זו יכולה להיות עונת מפנה עבור המוסד שכבר היה נראה שמאבד מהיוקרה שבו. והבשורה הגדולה – החל מהעונה הן יכולות לשחק על אליפות.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): קיץ של אקדמיה 

3. שווה לעקוב: לי טייכמן.  טייכמן, גארדית חזקה שתנסה השנה לתפוס את עמדת הרכזת הפתיעה לא מעט אנשים כשהרשימה בנבחרת הקדטיות והפכה ל"אס" מנצח. בעונה שעברה היא אמנם סיימה עם 6 נקודות בממוצע אבל צריך לזכור שהקיץ היא חגגה "רק" 15. כלומר את עונת הבכורה והפריצה עשתה בגיל 14 מול שחקניות בוגרות. אז נשאר רק לדמיין מה תעשה בגיל 18. בינתיים, בעונה הקרובה כשהיא עדיין מהצעירות בליגה כבר בשלה להתחיל לקחת את הקבוצה עליה, יכולותיה הפיזיות והאתלטיות הופכות אותה לבעיה לכל שומרת ולכל הגנה – אם תעשה את קפיצת המדרגה בניסיון והאחריות (למרות גילה הצעיר) היא יכולה להוביל את וינגייט – ביחד עם שיראל נחום ועלמה רשלבך (שלא אוזכרו כאן כי הן כבר בדרגה הבאה וכבר מוכחות ומוכרות) לתואר.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  הכישרון הגדול, של הדור הנוכחי בוינגייט, עם החיבור שמגיע בזכות ההמשכיות ובזכות שיתוף הפעולה גם בליגת הנערות, הופך את וינגייט לקבוצה אינטנסיבית, מהירה, לוחצת ודינמית שמנצחת יריבות שרגילות ל'שני אימונים ומשחק' בשבוע. מאחר ורוב הסגל ממשיך מהעונה שעברה, וכשרובו היה צעיר והשנה בשל יותר, פחות טעויות של ניסיון ויותר ריכוז במאני טיים יהפכו את וינגייט לקבוצה טובה וחזקה יותר בלאומית. אלא שעדיין אי אפשר להתעלם מהגיל והיעדר הניסיון, ליגת הנערות היא לא ליגת על נשים ולא לאומית והיריבות שמגיעות משם (לפחות בקבוצות הצמרת), יכולות לאסוף את הניצחונות במשחקים צמודים על ניסיון, מנהיגות וגם פיזיות – לכן וינגייט יצטרכו ללמוד למצוא את הפתרונות במשחק הקבוצתי (או, אופציה שניה, לא להגיע למשחקים צמודים).

5. יעבוד?:  אופטימי: זו השנה הראשונה שוינגייט יכולה לשחק על אליפות. לפני 3 שנים הן כבר עשו פיינל פור (וירושלים נכנסו במקומן) וגם שנה אחרי היו קרובות לכך. השנה בזכות השינוי הן גם יעשו היסטוריה בסדרת הגמר-סל ;  פסימי: הגיל הצעיר מדי והיעדר הסייז והאגרסיביות, יביאו לחוסר יציבות, וינגייט תיאבק במרכז הטבלה ותסיים קצת יותר נמוך מהעונה הקודמת ;  תחזית: המון שחקניות מצוינות שהתבגרו בעוד שנה זה מתכון להצלחה, אבל עזיבתה של רביב כמנהלת משחק תהיה כזו שייקח לוינגייט מספר הפסדים עד שימצאו את האיזון החדש ובינתיים יתרחקו מהצמרת למרכז הטבלה.

הפועל מג'דל כרום

תלבושת: שחור-לבן ; אולם: הפיס ליד תיכון מג'דל כרום (300 מקומות) מג'דל כרום  ;  שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00 ;
בעונה שעברה: מקום 4 בלאומית (חצי גמר על האליפות)

עזבו: עלית כהן, ליאור ראשית, נור כיוף, אפנאן סאלמה
באו: עדן הייב, אסיל חורני, נאג'אם טאהא

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: את הבשורה שמביאה מג'דל כרום לליגה הלאומית ראינו כבר בעונה שעברה עם הפריצה לצמרת, העפלה לפיינל פור, עם עשרות האוהדים שהגיעו למשחקי החוץ והאולמות המלאים במשחקי הבית. עם בניית קבוצה בוגרת חזקה ובמקביל בניית המחלקה הצעירה והתבססות על השחקניות המקומיות, עם הרכש שהצליחו להביא מבחוץ וההכרה שמדובר בקבוצת צמרת לכל דבר ועניין, קבוצה שעם קצת יותר תקציבים היתה יכולה להיות היום בליגת העל. מג'דל כרום העפילה לפני שלוש שנים ללאומית ומאז עשו קפיצת מדרגה בכל פרמטר כמעט, זה מועדון חשוב לליגה, מועדון חשוב לענף הכדורסל, עם אחד המאמנים הטובים בכדורסל הנשים בכלל ועם כישרונות שיכולות להשתלב בכל קבוצה בשתי הליגות הבכירות. מג'דל כרום הביאה לכך שאי אפשר יותר להתעלם מהכדורסל בפריפרייה בכלל ומהמגזר בפרט, ואת כל אלה הן יביאו גם השנה – זו לא קבוצה שהיא 'קוריוז' זמני. השידורים הישירים (לפעמים ב-2-3 ערוצים במקביל) נמשכים כבר 3 שנים, גם הדחיפה של הקהל, הבסיס היציב של הסגל – וכל אלה יהיו פה גם השנה.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): הם ניסו לעשות כמעט הכל, אין אבן שלא הפכו, אין ניסיון שלא ניסו, הרבה מאד השקעה במלאכת השכנוע, הבניה והטקטיקה הפעילו הקיץ במג'דל כרום, אבל זה היה קיץ בלתי אפשרי. אם עד עכשיו, היתרון של קבוצות עם תקציב משמעותי בפריפרייה, היה למשוך שחקניות מהמרכז מול החלופות הלא אטרקטיביות. אלא שהשנה התקציבים זינקו בעשרות אחוזים בכל אחת מהקבוצות בליגה ולמג'דל כרום שנמצאת 100 ק"מ מהמרכז ושעה וחצי נסיעה היה קושי אמיתי לחזק את הקבוצה. אין ספק אם היו אפילו 30 דקות פחות מתל אביב הן היו היום מועמדות לאליפות, אבל המיקום הגיאוגרפי והזינוק הכלכלי הביא לכך שהן אמנם שמרו על רוב הסגל המקומי (רק 3 שחקניות עזבו הקיץ) אבל מול העוזבות לא הצליחו לגייס שחקניות חיזוק נוספות (עד לרגע זה) ומדובר בקיץ מתסכל במיוחד.

3. שווה לעקוב: שדא כנעאן.  עד העונה האחרונה לכנעאן היתה עזרה מסביב של צוות מסייע, כמו עלית כהן ואחרות. לידן כנעאן כבר שנתיים היא אחת השחקניות הטובות בליגה הלאומית, סקוררית נהדרת ו-ווינרית שהפכה את מג'דל כרום לקבוצת צמרת. השנה הסגל התקצר, ללא שחקניות שהגיעו מבחוץ הנטל יהיה עליה על ג'ואן מוחמד ורואן חמדאן וכעת וכשהליגה כבר מכירה אותה ומתכוננת אליה, היא תצטרך לקחת את הקבוצה על הכתפיים ולהוביל אותה שוב לצמרת. כנעאן היא שחקנית ברמות הכי גבוהות (כולל לליגת העל), הפעם היא צריכה להיות עוד יותר מזה – מנהיגה, שחקנית מטרה ולסחוב את הקבוצה למעלה. היא מסוגלת ושווה לעקוב ולראות עוד עד כמה יכולה להיות טובה יותר.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  מג'דל כרום מזכירה במובנים מסוימים את הפועל ראשל"צ בליגת העל. כבר 3 שנים מעריכים ש'זהו, השנה היא כבר תיאבק על הירידה' ובכל שנה הסגל המקומי המוכשר, השחקניות שמצטרפות מהנערות, העבודה המצוינת של חמודי מנאע מהמאמנים הטובים בליגה, השיטה, ההתעלות והביתיות עם הקהל מושכים את מג'דל כרום גבוה יותר ויותר. העובדה שהיו קרובות להפתיע ולעבור את כפ"ס ונכנעו רק בתום 1-2 בסדרה מותחת מעידה כמה הן טובות. אז אפשר לדבר על כך שהשנה ללא עלית כהן ונור כיוף יהיה קשה יותר, אבל במג'דל כרום לימדו אותנו לא להספיק, השחקניות הצעירות שעלו ויצטרפו לטריו מוחמד-כנעאן-חמדאן עוד יכולות להמשיך את התנופה, זו קבוצה שגדולה מסך חלקיה ואין סיבה שזה לא יקרה שוב.

5. יעבוד?:  אופטימי: זה לא שמג'דל כרום נחלשה כמו שהליגה התחזקה, לשחזר פיינל פור יהיה קשה, אבל מקומות 5-6 אפשריים ;  פסימי: התחזקות הליגה שגם למדה את מג'דל כרום תסבך את הקבוצה שתאבד גובה לכיוון מרכז הטבלה, ואולי אפילו עד מקום 10 ;  תחזית: אין סיבה שמג'דל כרום תהפוך לקבוצת תחתית. גם אם לא נראה כרגע שמסוגלת להיאבק על אליפות, היא יכולה ביום נתון לנצח כל קבוצה ולשמור את עצמה בחלק העליון של הליגה לקראת נסיון לבנות משהו עמוק יותר בעונה הבאה כשהמחירים לא "ישתגעו".

א.ס רמת השרון 'גל'

תלבושת: אדום-לבן ; אולם:  קרית יערים (500 מקומות) רח' יצחק אלחנן 13 רמה"ש ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 / 21:00
בעונה שעברה: מקום 6 בליגה הלאומית.

עזבו: יעל גלילי, שלי שפית, תמר אנגל, אלה נר, ענבל מיכל, עופרי מנור.
באו: שחר יום טוב (כפ"ס), אופק טלקר (יבנה), אופק אפרגן (לא שיחקה), רותם כחלון (חולון- על ונערות), רוני נוה, גלי רוטשילד, אריאל סולומון, מייקי אבני, נועה ליפשיץ, מעיין פרי (נערות רמה"ש), ליילה דלוטי – כ. כפול (מכללות)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: ההתקדמות של המחלקה הצעירה מגיעה לשיאה בימים אלה (ובשנים הקרובות), אליפות בנערות ב', 4 נציגות בנבחרת הקדטיות, מאבקי צמרת בנערות א' ותוצאות מרשימות העונה (עד כה) בליגת התיכונים, ברמה"ש יש פריחה ועתיד ורוד, כל זה בשילוב הבוגרות מהשנים האחרונות כרוני קלינגר, אופק אפרגן ואחרות. ברמה"ש יש בסיס לשנים הקרובות גם בקבוצה הבוגרת. רמה"ש הנוכחית מזכירה את הקבוצה של סוף שנות ה-90 ותחילת האלפיים (רק עם הפרדה בין המחלקה הצעירה לקבוצה שבליגת העל), ולכן רמת השרון הנוכחית יכולה להפוך החל מהשנה וב-3-4 השנים הקרובות לקבוצת צמרת בליגה הלאומית ואולי אפילו ל"הפועל ראשון לציון" של 2017. רמת השרון יכולה השנה להפוך לאחת הקבוצות החשובות לכדורסל הנשים, אבל האתגרים הם רבים בדרך לשם, הפתרונות אצלן, אבל לא רק, כפי שיפורט מיד בהמשך.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): למרות העונה המוצלחת ביותר של הקבוצה מאז עלתה ללאומית, העונה הנוכחית התחילה כמעט מ-0. לא לחלוטין כי קלינגר והניג נשארו להנהיג, שבת כהן ובן אלי נשארו לנווט כגארדיות ומובילות כדור, אבל רוב השחקניות המובילות בסגל (בטח מבחינת סקור) עזבו, כמו גם המאמן. אלא שברמה"ש לא היתה סיבה להילחץ כשסגל עמוס כישרון בנערות מחכה להזדמנות לפרוץ, ואחרי קיץ מצוין בקדטיות ידעו שלא צריך לבצע הרבה שינויים, רק התאמות. להחתים שחקניות שמתאימות לשיטה ול-ד.נ.א של המועדון, וכך מצאו את שחר יום טוב ואופק טלקר הקלעיות המוכשרות, את ליילה דלוטי שתשחק בכרטיס כפול בשתי הרמת-שרוניות, וסגל רחב של לפחות 13 שחקניות יפתח את העונה הקרובה ברמה"ש ויכול להיות אופטימי שכל מקום כולל מאבקי תואר אפשריים. על הקווים חזרה לעמוד אודליה מדמון. מי שגדלה בבני יהודה ואימנה קבוצות רבות בליגת העל ובלאומית, תביא מנסיונה לסגל הצעיר. קיץ מוצלח ואופטימי מאד למועדון שהופך בשנים האחרונות לסוג של מעצמה.

3. שווה לעקוב:  שחר יום טוב.  רצינו מאד לכתוב פה גלי רוטשילד או רוני נוה, אבל לא ברור כמה באמת ישחקו השנה בליגה הלאומית כשיכולות לסחוב את הנערות לאליפות תיכונים עד דצמבר ואליפות נערות א' בהמשך. אז נקווה שנראה אותן (ואת אריאל סולומון) גם בשלבים המכריעים ובינתיים נספר על העונה הנהדרת הצפויה לשחר יום טוב. יום טוב לפני שנתיים בכפ"ס היתה מהגארדיות הטובות בקבוצה שהגיעה לגמר, שחקנית הגנה נהדרת שבלא מעט משחקים היתה שובר שוויון עם הקליעות מבחוץ ואז נפצעה. בעונה שעברה היא חזרה לסגל עמוס (מדי) וכמו לא מעט כפרסבאיות לפניה, היא תנסה לעשות את הפריצה בחוץ, ואין מקום טוב מרמת השרון לעשות את זה (ר' למשל, שלי שפית בעונה שעברה).

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  קודם כל יהיה כיף לראות את רמה"ש. נוה, רוטשילד, סלומון, עם קלינגר, אפרגן,בן אלי והרכש החדש טלקר, כחלון ויום טוב, זו רשימה ענקית של גארדיות מוכשרות ומגוונות שיכולות לשרוף את המגרש בקצב, כישרון ויכולות כדורסל וכשזה הרוסטר (ועוד לא דיברנו על הבוגרות יותר כשבת כהן והניג) לרמה"ש יש כוח אש מדהים וקבוצה אטרקטיבית שמחציתה יכולה להוביל את ליגת הנשים בשנים הקרובות. אך כדי להפוך את כל זה להצלחה הקבוצה צריכה למצוא היררכיה מדויקת והתאמות בסגל, סמול-בול עם קבוצת נערות זה מסוכן בליגה לבוגרות. לרמה"ש חסרה עוד שחקנית פנים שתאזן ותעזור לגארדיות להיות חופשיות יותר וחסרה ה-"Go to Girl " שהכדור ילך אליה במשחקים צמודים. לאודליה מדמון המאמנת החדשה-ישנה בליגה, יש עבודה לעשות מול הקבוצה שלה ובתיאום עם אמיר מימרן על הרוטציות והשחקניות שיחלקו את זמנן בין המסגרות. אם תצליח לחבר הכל זו תהיה קבוצה מרתקת ומפתיעה.

5. יעבוד?:  אופטימי: הבניה מחדש ובעיקר הדור הצעיר יוביל את רמה"ש מקום אחד למעלה עד החמישי ;  פסימי: הקושי לשלב את הנערות עם הבוגרות לאור ריבוי המסגרות והיעדר סייז מספק יחזיר את רמה"ש למאבקי אמצע הטבלה ולמקום ה-10. ;  תחזית: רמת השרון תצטרך להתאים את עצמה תוך כדי תנועה, הבסיס איכותי, הנערות נהדרות – אבל חלוקת ההשקעה והמאמץ תילמד תוך כדי תנועה, זו יכולה להיות עונה של צמרת או תחתית, נלך על האמצע. מקום 8.

אליצור יבנה

תלבושת: סגול-לבן ; אולם:  היכל הספורט ע"ש רלף קליין (1,000 מקומות) הדוגית 22 יבנה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30
בעונה שעברה: מקום 10 בליגה הלאומית.

עזבו: אופק טלקר, יפית כהן, סירין מוחמד, לירז קניג, הילי בוים, יעל יצחק, דניאל לוי, מעין זילברמן
באו: חנה הללי ולנה פדולובה (רעננה), גל שקורי (אליצור ת"א), יעל טננבוים (ראשל"צ), שני ידין, שירה קנטור, גאיה עוזיאל (נערות יבנה), ג'וי אוסיגוואי – כ.כפול (אשדוד על)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: יבנה נמצאות בצומת וינסו העונה להגדיר את עצמן מחדש. אליצור יבנה כבר קבוצת לאומית לגיטימית. זו כבר השנה החמישית שלהן בליגה אחרי שהעפילו במאי 18', עם 22 נקודות של שחר עמית (שעדיין חלק מהקבוצה). מאז הקבוצה מנסה למצוא את עצמה והזהות שלה ואולי השנה הזו כהמשך לשנה שעברה תהיה חלק מהתהליך. השנה הראשונה היתה שנת הסתגלות בה יבנה הפתיעה והתברגה באמצע הטבלה ומעלה, בשנת הקורונה כבר היתה במאבקי צמרת ובחצי גמר הגביע ואז הדברים נתקעו. אליצור יבנה החל כמועדון וכמחלקה, אך כיום קבוצות הנערות משחקות במחוזית ואין את הפריחה שקיוו לה. לכן, דווקא אולי הבניה על פחות כוכבות ויותר צעירות מהאיזור יכולה להביא את השינוי. בין שחר עמית שכבר הפכה לסמל ולשחקנית נהדרת בלאומית ללירן שחף ונוי קסוטו שממשיכות מהעונה שעברה, לבין שני ידין, שירה קנטור וגאיה עוזיאל שמצטרפות ואפילו ביחד עם יעל טננבוים שמגיעה מראשל"צ הסמוכה וג'וי אוסיגוואי מאשדוד - יבנה צריכה להיות האופציה האידיאלית לשחקניות מאזור השפלה והדרום, מקום להתקדם בו לקראת מקצוענות ומשבצת מעבר לליגת העל. היציבות בהנהלה ועל הקווים כשאמיל איליונסקי מתחיל בקבוצה את עונתו החמישית (בתפקיד מאז עלו ללאומית), היא יותר תקווה מבשורה, תקווה לעתיד ברור ו-ורוד.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): החזירו את מה שעבד. חנה הללי שהגיעה ליבנה לפני 3 שנים, אחרי מספר מחזורים בתל כביר והפכה ל"שחקנית בית בפועל", עזבה שנה שעברה לרעננה במה שלא עבד עבורה ועבור יבנה ולכן החיבור המחודש היה טבעי. היא הביאה איתה את לנה פדולובה כדי לייצר עומק וסייז אדיר בצבע ביחד עם יאנה שפירו, כשהן בשלבים רבים משחקות לסירוגין ולא אחת עם השניה מובטח שבכל רגע על הפרקט יש גבוהה דומיננטית רעננה, עם אנרגיות, כושר וכוח לשלוט מול כל יריבה. אחרי הבסיס של הללי-שפירו-פדולובה. כשיבנה הצליחו להשאיר את שתי השחקניות המובילות שלהן הדר לזרוב ושחר עמית, אפשר היה להירגע שסגל טוב יהיה. החתמה מפתיעה ומסקרנת היתה של יעל טננבוים אחת הכישרונות שצמחו את זיו ארז, קלעית מוכשרת ושחקנית הגנה טובה בגילאי נערות שלא מצאה את מקומה בקבוצה הבוגרת ותצטרף לחברות רבות מהאגודה המפוארת ששיחקו ומשחקות בלאומית. טננבוים וגם ג'וי אוסיגוואי בכרטיס כפול הן האקסטרה שהיה חסר ליבנה בעונה שעברה ונראה שלמרות שלא הצליחו להביא "שם גדול", עבר על יבנה קיץ מוצלח בו התחזקה יותר מבעונה שעברה.

3. שווה לעקוב: הדר לזרוב.  יותר מכל החתמה אחרת בליגה בכלל וביבנה בפרט, הצלחתה של יבנה להשאיר את הדר לזרוב היא המשמעותית ביותר. לזרוב בשנה שעברה פרצה כגארדית אלמונית שיכולה לשחק גם כרכזת, שחקנית הגנה שתסכלה כל יריבה ושחקנית התקפה מגוונת שלא היתה בטופס הסקאוט של היריבות ועשתה מולן ככל העולה על רוחה. בקיץ כולן קיוו לצרף את לזרוב לקבוצתן (גם אחרי הקמפין הטוב במדי נבחרת אוסטרליה במכביה), אך לבסוף יבנה זכתה בשחקנית אולי "אלמונית" לרוב האוהדים, אך אם לזרוב תמשיך עם הכושר מהעונה שעברה, בעונה הבאה היא לכל הפחות בקבוצה שרצה לאליפות בליגה הלאומית ואולי אפילו יותר מזה.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  השילוב בין הדר לזרוב ושחר עמית לבין חנה הללי ופדולובה ושפירו. יבנה החזירה את הנסיון ליד הכישרון. לזרוב, שחף, עמית, טלקר ואחרות היו בעונה שעברה טובות ועיקשות מול כל יריבה אבל הפסדים של חוסר נסיון מספיק סיבכו אותה בתחתית. השנה במקום עמית הגיעה טננבוים הנהדרת ויחד עם הללי שחסרה אשתקד הקבוצה יכולה להשיג ניצחונות שחמקו ממנה בדקות הסיום בעונה שעברה. 2-3 ניצחונות נוספים יהיו שווים ליבנה עונה שקטה וטובה. 5 ניצחונות והיא כבר יריבה לצמרת. מצד שני, הקבוצה עדיין נעדרת את ה'קילר אינסטינקט' חסרות שחקניות שיכולות באופן יציב לתרום 15 נקודות מדי משחק וגם הסגל שבחלקו כבר לא צעיר יקשה על משחק מהיר ולכן חשובה המנהיגות והשליטה במשחק עומד ומול לחץ.

5. יעבוד?:  אופטימי: יבנה שוב חוזרת להפתיע ונאבקת על קצה הצמרת, לשלבים נראה שיכולה לסיים בפיינל פור ומסיימת סביב מקום 7 ;  פסימי: אחרי חצי עשור יבנה תמשיך את הבניה מחדש בארצית, כשאת מקומה כאופציה לקידום צעירות בדרום המרכז / שפלה תתפוס נס ציונה ;  תחזית: בעונה שעברה יבנה שרדה במחזור האחרון, גם הפעם נראה שתיאבק על הישארותה אבל הסגל הקיים צריך להספיק כדי להמשיך את התהליך עוד שנה בלאומית.

הפועל לוד

תלבושת: כחול-לבן ; אולם:  תיכון מדעים (500 מקומות) רח' שפירא, לוד; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00
בעונה שעברה: אלופת מחוז מרכז ליגה ארצית

עזבו: עמית כהן, שני ננקין, חן בר-הולצר, דפנה מלר-קדוש, לינוי ביבי, ענבר טנא, יהל יובנוביץ, גילי גלילי.
באו: רוני גולדין, עמית בן אליעזר ואופיר קירשטיין (בני יהודה), ענבל מיכל (רמה"ש), מאיה מדרי (רעננה), יפית כהן והילי בוים (יבנה), עדן כהן וסבינה מרדנוב (ירושלים), מיילין גוא (רמה"ש –על), הילה מימון (נתניה).

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: כשמאיר אליהו נכנס לתפקידו באגף הספורט בלוד ב-2014 הוא החל לבנות את פרויקט כדורסל הנשים. התוכנית היתה לקבוצת נשים לצד זו של הגברים, אך אילוצי התקציב דחו את הפרויקט בכמה שנים. בעונה שעברה הוחלט להרים אותו ותוך עונה לוד עלתה מהארצית ללאומית. העיר השכנה לזו של רמלה החלה לחשוב בגדול ועם איש כדורסל נשים כאליהו מאחורי הקלעים, אפשר להתחיל לחלום על "דרבי" בשנים הקרובות. בינתיים לוד עדיין מחפשת זהות. השחקניות שהעלו אותה לליגה הלאומית לא המשיכו (רובן עברו לפרויקט הבא בנס ציונה) ובהיעדר מחלקת נערות מפותחת הקבוצה החלה ברכש חדש ובחיפוש אחר הזהות. לוד היא עיר שחשוב שיהיה בה כדורסל, קל יהיה לחבר אותו לקהילה. המטרה שזה יקרה בקרוב, אולי כבר השנה. זהות תתגבש תוך כדי.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): בסך הכל הקיץ נפתח טוב, רוני גולדין שחקנית מוכחת בליגה הלאומית הגיעה לקבוצה ביחד עם אופיר קירשטיין ושתיהן הביאו גם את עמית בן אליעזר אחריהן (לפחות לחודשיים הראשונים של העונה). בכך לוד הצליחה לבנות על השלד של בני יהודה שהגיעה למקום החמישי בעונה הקודמת. אליהן הצטרפה הגארדית-הסקוררית יפית כהן, אחת המניות ההתקפיות היציבות והבטוחות בליגה הלאומית ומכאן נראה היה שאפשר לבנות קבוצה מובילה, כשגם הילה מימון, סקוררית נוספת חתמה. אלא שהניסיון להביא שחקנית "שוברת שוויון" או מנהיגה ומובילה בליגה הלאומית לא צלח. והקבוצה החדשה וחסרת הניסיון בליגה השלימה את הסגל בשחקניות צעירות, רעבות ומוכשרות אך חסרות ניסיון אמיתי ומשמעותי. עדן כהן וסבינה מרדנוב מגיעות אחרי עונה קשה בירושלים וענבל מיכל מצטרפת מרמת השרון. מיילין גוא תנסה לחזור אחרי שנתיים ללא כדורסל ולפרוץ בלאומית והקבוצה כולה תחכה למאיה מדרי שתצטרף בתחילת 2023 (במקום בן אליעזר שתעזוב), כל אלה מחברות סגל עמוק, מגוון, עם אופי נהדר. השאלה איך כל אלה הופכים את לוד לקבוצת צמרת בהיעדר שחקנית מובילה שתאזן את הסגל. למשפט האחרון ואולי החשוב עוד אין פתרון

3. שווה לעקוב: אופיר קירשטיין.  אחרי שלמדה וצברה נסיון על הספסל בפתח תקווה, הראתה קירשטיין, בעונה שעברה שגם יש לה כדורסל, קליעה טובה מבחוץ והגנה טובה, כל מה שצריך כדי להצליח. אחרי שהפתיעה בעונה הקודמת הפעם כבר מגיעה עם ציפיות – ציפיות להוביל את הקבוצה החדשה מלוד הרחק מהתחתית ולכיוון החלק העליון של הטבלה. האם תצליח לעמוד במשימה ולהפוך באותה הזדמנות גם לשחקנית לאומית לגיטימית ומובילה? זו ללא ספק צריכה להיות העונה של קירשטיין, בטח בסיטואציה שבלוד.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  הרצון של כל המערכת שהפרויקט החדש יעבוד, הוא מקור האופטימיות העיקרי. כשהם הציבו לעצמם מטרה בעונה שעברה גם עמדו בה ואין סיבה שזה לא יקרה גם הפעם, סגל טוב ואיכותי קיים, התוצאות יגיעו כשיתחבר. אלא שכמו שנכתב קודם, המנהיגה עוד חסרה. בעונה שעברה הקבוצה הצליחה כי בין הכישרון של עמית כהן הצעירה, יהל יובנוביץ המוכשרת ושני ננקין הנהדרת, היתה שם המנהיגות של חן הולצר שניווטה את הקבוצה והניסיון של דפנה מלר-קדוש. כאלה עוד חסרות ללוד והאחריות על כל אחת מהשחקניות כרגע כמו גם על תמיר פרץ, ללמוד את הליגה ולמצוא דרכים להתעלות מעל החסרונות.

5. יעבוד?:  אופטימי: לוד מפתיעה כמו בני יהודה או רמה"ש בעונה שעברה ובעונת בכורה קשה מסיימת במקום השישי ;  פסימי: הליגה השנה אכזרית במיוחד, מה שהיה מספיק למקום 8 בכל עונה אחרת, הפעם גורר למאבקי ירידה. ;  תחזית: לוד תמצא את הנוסחה ותצליח לשרוד בשלב מוקדם של העונה, בישורת האחרונה וכשמשוחררת מלחץ תנסה לתפוס מקום טוב בחלק העליון.

הפועל גליל עליון

תלבושת: אדום-לבן ; אולם:  אולם ספורט יסוד המעלה (400 מקומות) האשכולית, יסוד המעלה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30
בעונה שעברה: מקום 3 בליגה הלאומית (חצי גמר על האליפות)

עזבו: ענבר לברון, הדר רפאל, רג'י גליידה, דבי בליברג, קרן מוזס, שני לוי, אמה רוזנסטון.
באו: עדי אלטמן (רמה"ש- על), מיתר אסולין (כאוכב), יעל שטיינברג (באר טוביה), עמית מלכה (כפ"ס), מיקה כרמי, מיקה פלג ואמה עובד (נערות גליל)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: גליל עליון עוד לא יודעות איזו בשורה הן מביאות לליגה, הן רק יכולות להבטיח שהפעם זה יהיה שונה. בעשור וחצי האחרונים למדנו להכיר סוגים שונים של הגליל. הדור הראשון היה בוגר מחלקה צעירה מפוארת שהמשיכה לקבוצה בוגרת מפוארת שהגיעה עד ליגת העל ולאחריה שמרה על מאבקי אליפות עד עונת 13'-14'. לאחר מכן דור ביניים של שחקניות מקומיות וסטודנטיות מהסביבה ששמרו על הגליל ב"תקופת מעבר" כקבוצת אמצע טבלה. ואז הגיע עידן "עוז אוחנה" שהחייה את הגליל עם רכש מאסיבי ובכיר מהמרכז, מדי שנה, והפך את הגליל שוב לקבוצת צמרת. 3 פעמים פיינל פור, פעמיים גמר. אבל בעונה שעברה העידן הזה נגמר. השמות הגדולים לא הגיעו הקיץ (משיקולי מדיניות ואולי גם תקציב), גליל בנתה קבוצה צנועה עם שחקניות שיש להן מה להוכיח ומאמנת חדשה ורעבה, נטלי שדה, שמקבלת הזדמנות ראשונה להוביל כמאמנת ראשית קבוצת לאומית, לאן כל זה הולך? נגלה ביחד איתן השנה.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ):  הקיץ נועד לבניה מחדש. נטלי שדה הוחתמה מיד עם תום העונה, לאחר שכעוזרת מאמן כפ"ס זכתה באליפות והתחילה לעבוד. באילוצים זה לא היה קל. שתי החתמות ראשונות טובות היו החזרתה של מיתר אסולין לגליל, אחרי שנתיים אישיות טובות בכאוכב כדי שתוסיף מהניסיון ותהווה עוגן בצבע. יעל שטיינברג שעשתה התקדמות אדירה בשנתיים האחרונות ובעיקר בעונה החולפת ואחריה חיזרו לא מעט קבוצות הקיץ, הגיעה לפרויקט החדש כדי להוביל ויחד עם מיקה ביתן, כוכבת נבחרת הנערות שנשארה (גם אם בכרטיס כפול עם חיפה) לגליל היו 3 שחקניות טובות לצאת לדרך. עמית מלכה הגיעה עם שדה מכפ"ס ואחרונה להצטרף ולמעשה כחיזוק המשמעותי ביותר לסגל, עדי אלטמן. עם הניסיון מהאקדמיה ומשנתיים בליגת העל, אלטמן מקבלת את המפתחות להנהיג את הגליל החדש ולהוכיח את עצמה לא רק כשחקנית מוכשרת אלא גם כשחקנית מובילה.

3. שווה לעקוב: יעל שטיינברג.  שטיינברג עבדה קשה מאד בשנתיים וחצי האחרונות, היא הצליחה להתקדם משחקנית מחליפה, לשחקנית חמישייה ומשם לשחקנית חמישייה מובילה ושחקנית התקפה מוכשרת, ונדמה שכעת הגיע זמנה להפוך משם אלמוני יחסית לשחקנית לאומית בכירה. זו משימה קשה לבצע בפריפרייה, מקום שאליו מגיעים שידורים ישירים באופן דיי נדיר, אבל אם תשחזר את היכולת שלה מהשנה שעברה, גם היא וגם הגליל יגיעו רחוק יותר מהמצופה. ואין שחקנית שמגיעה לה יותר משטינברג.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  הביתיות בגליל, הניסיון המוכח של מיתר אסולין, הכישרון האדיר של מיקה ביתן ששווה כשחקנית בקבוצות הגדולות ביותר כיום והרעב להוכיח של שטינברג ואלטמן, כל אלה יהפכו את הגליל לסיירת לוחמת. בהיעדר "כוכבות" הן יודעות שהכל בידיים שלהן וכל אחת ואחת תגויס לעשות הכל להצליח. מקצועית אפשר לספור אינסוף חסרונות, החל מהיעדר עומק, דרך חסרונה של שרכזת דומיננטית, היעדר נסיון משמעותי לרוב הסגל ולמאמנת ועוד. אבל כאמור את כל אלה אפשר יהיה לתקן בקבוצה שתגיע ליותר מאימון בשבוע ותעבוד קשה למאן ההצלחה האישית והקבוצתית.

5. יעבוד?:  אופטימי: הגליל מצליחות לפתוח את העונה עם רצף ניצחונות ומתייצבות סביב אמצע הטבלה, מקומות 8-10 ;  פסימי: לראשונה מאז עלתה ללאומית ב-2007, הגליל מסיימת מתחת לקו האדום ויורדת לארצית לבניה מחדש ;  תחזית: גליל לא תצליח להימנע ממאבקי ירידה, השאיפה תהיה להימנע מהירידה.