לקראת העונה של: ת"א, כפ"ס, רעננה וירושלים

אליצור תל אביב

תלבושת: כחול-לבן ; אולם:  מתנ"ס תל כביר (250 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30
בעונה שעברה: מקום 10 בליגת העל (ירדו ללאומית)

עזבו: טיאנה מולדרו, קיארה לזלי, ג'יילין אגניו, נעה זליבנסקי, נגה פלג פלץ, נטע רפאל, יובל הולצמן, נוי לפושניאנסקי
באו: הדר רפאל (גליל עליון), מאיה צימרינג (בני יהודה), מורן שטרית, לי קפיטולניק (רעננה), עמית כהן (עירוני נתניה), ליאור ראשית (מג'דל כרום), מוריה קראוס (י-ם ארצית), אריאנה פיליפס (שהם – ארצית), יעל הרוש (לא שיחקה),  עופר כספי – כ.כפול (וינגייט).

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: כשאליצור ת"א זכתה באליפות לפני שנתיים היא הביאה משהו חדש לליגה. את שיר תירוש. וקצת יותר בהרחבה: אחרי שנים שחלקן קבוצת צמרת וחלקן תחתית תלוי תקציב, זו היתה אז קבוצת "קונספט". המאמן (אורן לם), בנה קבוצה של שחקניות שאת רובן הכיר ואימן בוגרות רעננה או שחקניות שעדיין היו בגיל נערות ברעננה. חוזקו ברוס ונחמה ורצו לאליפות כקבוצה עם שיטה, אג'נדה וחיבור מושלם. זה נגמר באליפות.
השנה, בתל אביב עבדו בקונספט דומה. הקבוצה שירדה מליגת העל ויתרה בשלב מוקדם על כל אפשרות להישאר לעונה נוספת בליגה (והיתה לה האפשרות). השלב הראשון היה למנות מאמנת חדשה-ישנה. את גליה אורבך שמכירה את הליגה נהדר. השלב השני היה לבנות קבוצה עם שחקניות שהמאמנת מכירה ומחוברת אליהן, שיחקו אצלה ושיחקו יחד. חיזקו במאיה צימרינג ועופר כספי והנה המתכון המנצח. קבוצה שלא נבנית על תקציבים ו"סגלי פאר". לא שמדובר בסגל "אפור" אלא בסגל שמעל הכל יודע ורוצה לשחק אחד עם השני ולמען השיטה של המאמנת.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ):  המילה להתקדם לא מדויקת כאן, כי מדובר ביורדת מליגת העל – אז יותר מהכל, בניה מחדש. כאמור השלב הראשון היה להביא מאמנת שמכירה את הליגה, את הקצב, הסגנון, השיטה ואת רוב השחקניות. אחרי שנתיים שאורבך אימנה במחלקה הצעירה ברעננה היא חזרה לבוגרות בניסיון לזכות באליפות, תואר שעוד אין לה למרות הישגים חסרי תקדים שעשתה בעבר.  ההחתמה המשמעותית הראשונה היתה מורן שטרית, שחקנית ש"חוזרת הביתה" במובן מסוים (שיחקה בת"א, גדלה מעבר לכביש בחולון), ובליגה שאין בה הרבה שחקניות פנים ורסטיליות זו החתמה משמעותית. הדר רפאל מהגארדיות הטובות והיעילות בלאומית חוזרת לשתף פעולה עם שטרית אחרי שנה הפסקה שלפניה היו 5 עונות משותפות ואת הטריו משלימה לי קפיטולניק. השלוש שיחקו יחד ביבנה, קפיטולניק ושטרית גם בעונה הקודמת ברעננה, חיבור טוב אחת לשניה ולמאמנת. עופר כספי תגיע מליגת העל (ומהיורוקאפ) תוסיף כוח בסייז, ניסיון שצוברת שם ותשלים את שטרית וגם עמית כהן ששיחקה אצל אורבך בנתניה לפני שלוש שנים משלימה את כל היתר. יעל הרוש הגארדית עושה קאמבק אחרי כמעט עשור, השחקנית שגדלה עם שטרית ושיחקה בחולון יכולה להיות אחת משוברות השוויון ה"לא צפויים" בקאמבקים שבליגה השנה, וליאור ראשית הסקוררית תפתח אופציות לקליעה מבחוץ ומשלימה גם את האופי הטוב של הקבוצה. לצד כל אלה מגיעה ה-שחקנית, שיכולה להפוך את הסגל שידוע ככזה ששווה פיינל פור, לכזה ששווה אליפות היא מאיה צימרינג ועל כך בפסקה הבאה.

3. שווה לעקוב:  מאיה צימרינג. אלמלא פציעות, צימרינג היתה היום שחקנית מובילה באחת מקבוצות הצמרת בליגת העל. אבל אחרי שנתיים של פציעות העדיפה לחזור בהדרגה לכדורסל, אשתקד חזרה לפעילות ולכושר בבני יהודה והשנה מקבלת את המושכות כרכזת הקבוצה אצל היריבה העירונית מתל אביב.  להבדיל סגנונות המשחק, צימרינג יכולה לעשות בת"א מה שעשתה תירוש לפני שנתיים. אולי לא עם 20 נקודות למשחק ויכולת התקפית משובחת, אבל להפוך קבוצה טובה לקבוצה ווינרית שתזכה באליפות. מי שמגיעה מ'פס הייצור' של הפועל ראשל"צ לא מכירה מקום שני ואולי זה מה שהיה חסר לשטרית, רפאל וקפיטולניק בשנים האחרונות כדי לזכות לראשונה בקריירה בצלחת בוגרות. וגם: אחרי הקאמבק של יעל הרוש, 8 שנים אחרי הדאבל עם ירושלים, חוזרת לזכות באליפות שניה ("ברציפות").

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  גליה אורבך, שיטה וסדר. בודדים המאמנים היום בליגה שמכירים אותה לעומק, המאמנים התחלפו, אין כיום מאמנים עם ותק של 5 עונות ובוודאי לא כאלה עם ותק של עשור. שראו את הליגה אז ואת השינויים שחלו בה, יודעים מה צריך להצליח ואיך לבנות קבוצות ולנהל עונה. הבניה של ת"א היתה מדויקת (לכל עמדה ותפקיד שחקנית), קבוצה שמכירה את השיטה ותהיה מספיק ממושמעת לבצע.  זו לא קבוצה מושלמת, היא קבוצה עם הרבה גארדיות מייצרות, הרבה שכל במשחק, חוכמה ואינטילגנציה, שחקניות פנים מנוסות ושחקניות עם קליעה מבחוץ. אבל גם קבוצה עם ספסל קצר, חוסר בסייז בצבע (שטרית טובה יותר כשהיא ליד גבוהה שמושכת אש), קבוצה שלא משחקת כדורסל מהיר (גם כשיטה של המאמנת וגם סגנון השחקניות) ויכולות להתקשות מול לחץ בליגה שהופכת להיות יותר ויותר "ליגת נערות".

5. יעבוד?:  אופטימי: ת"א חוזרת לליגת העל ובדרך אליפות ראשונה לכל שחקניות החמישייה. ; פסימי: מוגדרות כפייבוריטית, נכנסות לפיינל פור ומודחות בחצי הגמר, אותו סיפור של רוב שחקניות החמישייה שוב ושוב כבר כמעט עשור. ; תחזית: תל אביב תהיה קבוצה בדבוקה הראשונה של הצמרת, תכנס לפיינל פור ובלתי אפשרי להמר או להעריך את החוסן המנטאלי שיהיה שם ברגע האמת.

מכבי רעננה

תלבושת: כחול-לבן  ;  אולם: "אביב" (כ-1,000 מקומות) הפרחים 1, רעננה   ;   שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:00
בעונה שעברה: סגנית אלופה (מקום 2 בלאומית)

עזבו: טל יעקב, מורן שטרית, בר סלע, ניקול מיכאילץ, לי קפיטולניק, טלי בן ישי, חנה הללי, לנה פדולובה, מאיה מדרי.
באו: יעל טויטו (חיפה- על), לירז קניג (יבנה), דבי בליברג (גליל), עלמה כהן (כפ"ס), גת מגידו (בני יהודה – ארצית), מאי נשר – כ.כפול (רמלה-על), דנה גרציאני, תהילה כהן, עמית אריאלי (נערות לב השרון), תמר כהן (נערות נתניה), תמר ברייטמן, גילי גולוד, ליאל כהן (נערות רעננה).

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: נדמה שהעונה שעברה שהסתיימה כמעט הכי גבוה שאפשר. הפסד במחצית השניה של המשחק האחרון הוא "הכי קרוב" לצלחת וקשה להגדיר על בסיסו את העונה ככישלון גם אם בנו את הקבוצה לאליפות. החמצה לכל היותר. אלא שדווקא התוצאה הזו בשילוב הקיץ ה"מוזר" שעבר על הליגה, מתחילים להחזיר את רעננה ל"יושנה". שימו לב לסגל: 4 שחקניות שהגיעו מבחוץ וכל היתר מקומיות או שחקניות המחלקה הצעירה. עוד נדבר על ההחתמות המרשימות של יעל טויטו ולירז קניג עם הקאמבק של גת מגידו, אבל נדמה שהבשורה האמיתית היתה חזרתה של עלמה כהן שהמשיכה את החזרה את רוני זהות מהעונה שעברה. אחרי שהיו לא מעט עזיבות בשנים שעברו ברעננה נבנית מחדש מחלקה. שחקניות שהצטרפו למחלקה הצעירה כתהילה כהן, עמית אריאלי, דנה גרציאני ותמר כהן, שיקחו חלק גם בלאומית. תמר ברייטמן מהכישרונות הבולטים ברעננה עם גילי גולוד ומיכאלה יעקובוביץ מצטרפות גם הן ובסך הכל למעלה ממחצית הסגל הוא מקומי וצעיר. רעננה שוב נאבקת על התארים אבל לא פחות חשוב, שוב עושה זאת עם צביון מקומי.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): ברעננה ניסו מגוון חלופות הקיץ. קשה לומר שהסגל הנוכחי היה האפשרות הראשונה (למרות שנשר וטויטו היו בראש הרשימה מהשלבים הראשונים של בניית הסגל), ברעננה רצו להמשיך עם רוב הסגל מהעונה שעברה בהתאמות מסוימות, אך הדברים לא הסתדרו. קיץ לא פשוט עבר ובסופו נדמה שרעננה הרכיבה את הסגל האידיאלי להגשמת מטרותיה.  הרבה ביטחון נתנה לקבוצה רוני זהות שעם תום העונה שעברה הודיעה שממשיכה היא המנהיגה ובעלת הבית במועדון בו גדלה ואין חשוב מזה למחלקה. גם הקיץ המוצלח שלה בנבחרות 3על3 מביאות אותה לעונה בכושר טוב והרבה ביטחון. לירז קניג המצטרפת השניה, חוזרת לרעננה ולשתף פעולה עם לירון שרף לראשונה מאז 2018, אז שיחקה במדי הקבוצה בליגת העל. עוד ניסיון, מנהיגות והרבה-הרבה כוח בצבע תביא גת מגידו שעושה קאמבק אחרי כמעט עשור. אחרי שהובילה את גני תקווה לאליפות, ועוד לפני, הפועל ראשל"צ לליגת העל, חזרה מגידו לכושר בשנה שעברה בליגה הארצית ועכשיו כשהיא מוכנה מתמיד היא עושה קאמבק גם ללאומית. אחרי שבנו מנהיגות מקומיות ומנהיגות עם ניסיון וסייז בצבע, נותר להשלים את הסגל בשחקניות שיכולות לבנות ולהוביל את הקבוצה השנה ובעתיד.

3. שווה לעקוב: יעל טויטו. אחרי שנים בהם טויטו היתה בלאומית "אופציה קלה" לעמדת הגבוהה ומחליפה לפורוורדית הזרה בליגת העל, ועל אף שתפקדה טוב בעמדה זו – נדמה שלראשונה תקבל הזדמנות לפרוץ כ"גארדית גבוהה". מה שזיו ארז עושה דרך קבע עם השחקניות שלו, מפחדים מאמנים אחרים לעשות וכעת בסגל שנבנה ברעננה לטויטו יש משבצת של מוציאה לפועל, גבוהות שטבעיות שיתפסו עמדה בצבע ומה שהופך את העונה הנוכחית לרגע האמת של יעל טויטו לפרוץ ולהוביל קבוצה גדולה למאבק על התארים. מאי נשר שהיתה צריכה להיות חלק מהקטגוריה הזו, תצטרך לראות איך תשלב את העומס שבליגת העל (אירופה וליגה) עם הליגה הלאומית, נשר יכולה להוביל את רעננה להצלחות אבל המציאות הוכיחה שבשיטה של ליגת העל קשה לפרוץ ב-2 מסגרות שונות (אלא אם מתחילים ספירה כשאחת הליגות מסתיימת).

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה): לרעננה יצא שם, בעונה החולפת, של אימפריה עשירה שקונה הצלחות בכסף. ולמרות שסביבה לקבוצות הפיינל פור היה תקציב דומה (אם לא גבוה יותר) כך תויגה רעננה. העונה, לא דיבר הכסף אלא הרצון של שחקניות להיות בקבוצה וזו הסיבה לאופטימיות לפני הכל. העונה ילבשו את המדים שחקניות שיש להן אינטרס ברעננה או אינטרס אישי להתקדם. הן לא מגיעות תחת טייטל "כוכבת", רעננה רחוקה מלהיות "גלקטיקוס", יש כאן קבוצה שצריכה לעבוד כדי להוכיח ורוצה לעבוד כדי להוכיח. העונה אולי נקבל תשובה לשאלה אם עבודה קשה אכן משתלמת. סיבה נוספת לאופטימיות היא הגעתן של תהילה כהן ועמית אריאלי לרעננה והשתלבותן של שחקניות סגל הקדטיות (אריאלי היתה בכל ההכנה עד הנסיעה לטורניר) וביחד עם עלמה כהן שחזרה הביתה – דור העתיד נותן אמון במועדון ובקבוצה ועם סגל עמוק וצעיר רעננה בונה על קצב גבוה, אינטנסיביות והמשכיות. החיסרון הוא בהיעדר כוכבות מנוסות – אם רעננה רוצה להיאבק על אליפות היא זקוקה לשחקנית מטרה לימים שדברים לא עובדים או כדורים לא נכנסים. מישהי שתיקח על עצמה ותסחוב את הקבוצה. שנה שעברה היו הרבה (אולי יותר מדי?) השנה אין בכלל ופה חשיבותו העצומה של לירון שרף שממשיך בקבוצה עונה שלישית ברציפות (ובסך הכל שנה שישית), שצריך לבנות קבוצה, לבנות ביטחון, ולייצר שיטת משחק שתעבוד גם בימים קשים.

5. יעבוד?: אופטימי: "המשימה הושלמה", שנה אחרי שנבנתה לזכות באליפות, העונה גם תזכה בה בפועל ; פסימי: השחקניות עושות התקדמות משמעותית אבל זה לא מספיק נגד היריבה מכפ"ס ששוב תקדים את רעננה במיקום הסופי. ; תחזית: רעננה לא פייבוריטית לאליפות העונה וגם פיינל פור צפוי להיות מאבק. אבל אם הסגל יישאר בריא והרוטציה תהיה נכונה, ואם האגו יישאר במימדים המתאימים, הקבוצה תיאבק על התואר גם השנה.

הפועל כפר סבא

תלבושת: ירוק-לבן ; אולם: "רמז" (200 מקומות) אלי הורוביץ 24, כפר סבא ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: אלופה ומחזיקת גביע בליגה הלאומית

עזבו: שיר תירוש, קרן נחמה, מיכל אפשטיין, שחר יום טוב, עלמה כהן, עמית מלכה
באו: שי אלון (חיפה – ליגת על), ענבר לברון (גליל עליון), נטע פיגנבאום (הוד השרון-ארצית), מאיה זילברשלג (נערות ב')

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: כפ"ס חייבות להביא את בשורת "העתיד". כל שנה אומרים וכותבים את זה, השנה זה מתחייב אחרי הויתור על ליגת העל. כפ"ס אשתקד בנתה אימפריה, סגל "סטאריות", הגשימה את המטרה ועלתה לליגת העל.... ואז ויתרה על מקומה. בהודעות, שמה דגש על חשיבות המחלקה הצעירה על פני קבוצה בליגה הבכירה. עכשיו, כשבסגל כוכבות נבחרת הקדטיות שהעיפלו לדרג א' – אופיר וינטרוב ומאיה זילברשלג, ביחד עם נטע פיגנבוים הצעירה שהצטרפה, הקבוצה חייבת להיבנות ככר לשחקניות העתיד. עוד אליפות זה נחמד אבל מה הטעם? אז למה להתחזק בענבר לברון ושי אלון? בדיוק בשביל אותה הבשורה. לברון בנתה דור שחקניות בגליל ובגלבוע, שי אלון הגיעה אחרי שקידמה, פיתחה ואימנה נערות בחיפה, הן במקום הנכון להוביל, להנהיג ולכוון את דור העתיד של כפ"ס. ביחד ולא במקום. אופיר פרפרה בוגרת המחלקה הצעירה שנשארה בקבוצה תהיה המנהיגה, וההמשכיות של מייברג, אורבך וקונטס יעזרו בתהליך אבל כולן צריכות להיות למען ולא לפני. אחרת – מה באמת עושים פה?

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): לא התקדמו. אי אפשר לקרוא לויתור על עליה לליגה הראשונה ולתת לצעירות ולשחקניות המחלקה להתפתח לצד זרות, מול זרות, בשילוב כדורסל מקצועני. להמשיך לשחק ביבנה, ירושלים או גליל זה נחמד, אבל לא בשביל זה הן שם. אחרי שאמרנו את כל זה, הקבוצה נדרשה להמציא את עצמה מחדש כשהמאמן עזב, שחקנית העונה (תירוש) עזבה, וגם אפשטיין ונחמה שהיו הבסיס בהצלחת הקבוצה. שם שלא אוזכר בפיסקה השניה וקריטי כאן הוא מאמן הקבוצה החדש, ארז דגן. מאמן שבנה מחלקות, אימן בנבחרות הצעירות, באקדמיה. מאמן אדיר לבנים ולבנות באותה רמת מקצוענות – כפ"ס הרוויחו עידן חדש, ואסור לוותר עליו בעתיד הקרוב או בכלל.
בגזרת השחקניות, הקבוצה פעלה כל הזמן לשמר את הבסיס. לליעד אורבך, גלי קונטס ודרור מייברג היו הצעות רבות מכל הליגה הלאומית, אבל בכפ"ס ידעו לשמור אותן "על אש קטנה" ונאמנות למועדון עד שיחליט אם פניו לליגה הראשונה והשניה. כך שהן נשארו ואיתן אופיר פרפרה שחיכתה להצבה במרכז (כחיילת) ומאותו רגע חזרה לפעילות מלאה ולשחקניות סופר משמעותית בקבוצה. ואחרי כל אלה נשאר למצוא מחליפות לעוזבות ונדמה שאין מוצלח מהשחקניות שחתמה. ענבר לברון, סמל ואגדה בליגה הלאומית, זו שנבחרה לחמישיית העשור לפני שנה וחצי וכעת תביא את המנהיגות והיכולות שלה לקבוצה ראשונה במרכז (בליגה הלאומית) היא אחת השחקניות הכי אנדרייטד בליגה ואולי העונה כשהיא במרכז עם חשיפה גבוהה יותר תזכה להכרה כאחת מ-3 השחקניות הטובות בליגה. שי אלון חוזרת ללאומית אחרי 3 עונות בליגת העל חוזרת לאיזור השרון ורוצה אליפות נוספת.

3. שווה לעקוב: אופיר פרפרה ומאיה זילברשג.  הן רשומות יחד באותה נשימה, כי המעקב צריך להיות דומה. פרפרה בת ה-19 וזילברשלג בת ה-15, הן שתי שחקניות שבכדורסל הישראלי מכוונות ל"פורוורדיות" לאור הסייז שלהן 1.75-1.77, אבל סט היכולות שלהן מאפשר להן לשחק כגארדיות. הן חזקות וגבוהות, אבל מסוגלות לרוץ את המגרש עם כדור, לייצר לעצמן ולקלוע מכל טווח ובעלות ראיות משחק טובה ויכולת מסירה. בין השתיים מפרידות 4 שנים, אבל שתיהן כשחקניות המחלקה הצעירה מכפ"ס הן בעלות פוטנציאל להגיע רחוק בכדורסל, בליגת העל ובנבחרות. העונה הן צפויות לקבל דקות משמעותיות בכפ"ס, אבל לא פחות חשוב כיצד ישחקו את הדקות האלה ואם הקבוצה תראה בהן גארדיות מייצרות ולא תלך על האופציה ה"קלה" שיחסמו ויסגרו לריבאונד, אלה השחקניות שיכולות להיות שובר שוויון בקבוצה בדרך לליגת העל (בעונה הבאה או בעוד שנתיים).

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה): נחלק לשניים. מקצועית והישגית יש רק סיבות לאופטימיות, מאמן מצוין, סגל מדויק, מובילות כדור מוכשרות, שחקניות עם המון ניסיון, גבוהות ורסטיליות, שחקניות שהוכיחו את עצמן בעונה שעברה במדי כפ"ס, שחקניות שהוכיחו את עצמן בליגת העל ובלאומית. כפ"ס כמעט פייבוריטית לשמור על התואר ; אבל כרגיל עולה השאלה לאן דרכן של השחקניות הצעירות. האם שוב כישרונות מהמחלקה הצעירה כוינטרוב, פיגנבוים, זילברשג ואחרות יקבלו דקות בודדות כמשלימות או שהן יהיו "הלב" של הקבוצה ויקבלו הזדמנות אמיתית להוביל ולהשתפר בין ומול בוגרות. בשלוש השנים האחרונות כפ"ס התקשתה לאזן בין השאיפה להצלחת לדקות משמעותיות ומעמד משמעותי לצעירות. והשנה?

5. יעבוד?:  אופטימי: הפעם כפ"ס תממש את העליה ותאסוף 4 תארים בשנתיים ; פסימי: הדחה בחצי הגמר כששוב הצעירות הן רק "משלימות", כפ"ס מתקשה לשחזר את יכולות העונה שעברה. ; תחזית: אין ספק שהקבוצה תיאבק בצמרת הגבוהה, אבל כמה תשוקה נשארה במועדון אחרי שויתרה על העליה בעונה שעברה? והאם לברון ואלון יצליחו להפיח רוח חדשה ורעב לעוד תארים? זו השאלה שתיקבע כמה רחוק תגיע כפ"ס בפיינל פור.

לב ירושלים

תלבושת: אדום-לבן ; אולם:  חוות הנוער הציוני (500 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00
בעונה שעברה: אלופת מחוז דרום, העפילה לליגה הלאומית.

עזבו: עדי גלמן, שירה אמסל.
באו: שיר תירוש וקרן נחמה (כפ"ס), תמר אנגל (רמה"ש), גאיה סלס (רמת גן – על), רוני בן נון (לא שיחקה), איילת קירמאייר, נטע מישר (נערות לב ירושלים), נור כיוף – כ.כפול (רמלה)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: לא רק לליגה, גם לענף הכדורסל בכלל. לב ירושלים בנתה מועדון חדש כדי שיהיה "הדבר הבא" בירושלים ובכדורסל הנשים. לב ירושלים התחילה ממחלקה צעירה שבנתה רבקה רוס, נערות שהגיעו לליגות העליונות ולנבחרות ישראל הצעירות – השלב השני, עם הצטרפותה של נטע אבוגוב לפני שנה היה להביא גם קבוצה בוגרת לצמרת כדורסל הנשים. אחרי שירושלים השלימה את העליה לליגה הלאומית תוך שנה (ו-ויתרה על קיצור דרך לליגת העל ובכך איפשרה לאס"א העירונית לחזור לשם), הקבוצה מביאה לליגה הלאומית את המקצוענות השיווקית, התדמיתית והאיכותית שיודעים להפיק בירושלים ולקדם מועדון. הקבוצה מביאה את השחקניות הטובות בליגה לשחק עם ולצד הצעירות שבמחלקה, את אחד המאמנים הותיקים בליגה הלאומית ומי שהיה ממונה שנים על קידום גלבוע מעיינות עד למאבקי אליפות בלאומית וגמר גביע, חצי גמר תיכונים וגמר גביע נערות. וביחד עם כל אלה ירושלים מגיעה ללאומית כעולה חדשה מצד אחד וכטוענת לכתר האלופה בצד השני. היא לא מגיעה לליגה כדי להישאר בה, אלא כדי לעשות הכל ולעבור בלאומית כתחנה בדרך לליגת העל ובדרך להחזיר את כדורסל הנשים בירושלים למה שהיה לפני שניים ושלושה עשורים עם קבוצה בכירה, מחלקה צעירה מפוארת ואפילו נציגה במפעלים האירופים.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): הקיץ התחיל בצורה האידאלית-חלומית, ירושלים היתה הראשונה להתחיל במלאכת הבנייה, החתימה את 2 השחקניות הבולטות בלאומית בשנתיים האחרונות את שיר תירוש (שחקנית העונה שעברה) וטל יעקב (שחקנית העונה לפני שנתיים), הביאו את קרן נחמה שכבר חגגה 2 אליפויות בשנתיים האחרונות, חיברו לרבקה רוס והכל היה נראה מדהים. את המפתחות לאימון הקבוצה נתנו ליונתן אורן, המאמן שמכיר יותר מכל אחד אחר את הליגה הלאומית. כבר למעלה מעשור שמאמן את קבוצות הצמרת מת"א והרצליה אותן הוביל לליגת העל, דרך הגלבוע אותה הפך לקבוצת צמרת ועד העונה המוצלחת של רמת השרון בעונה שעברה.  שחקניות מוכחות, מאמן שיודע למקסם את הסגל בלאומית ואפשר לצאת לדרך. כמובן, בשילוב שחקניות המחלקה הצעירה המוכשרות.
אלא שערב פתיחת העונה התוכניות קצת השתנו. מנסיבות אישיות, טל יעקב לא תשחק בעונה הקרובה וירושלים נדרשה לפתרונות מהירים. הראשונה להתייצב היתה רוני בן-נון, ששמרה על כושר בשנתיים האחרונות עם קבוצת רמה"ש בליגת העל ועזרה בסדרת הגמר אשתקד לירושלים לעלות ללאומית, תחזק את הקבוצה בפתיחתה של העונה. נועם גבריאלי הקלעית הנהדרת תצטרך לקחת על עצמה יותר מהשלב הראשון, ובירושלים ינסו להגיע עם הסגל שהשתנה ל-2023, אז יצטרפו לקבוצה תמר אנגל וגאיה סלס שיחזרו מחו"ל ובישורת האחרונה גם נור כיוף שאשתקד הובילה את מג'דל כרום כמעט לסנסציה בחצי גמר הלאומית והשנה תנסה לסייע באליפות לאחר שתסתיים העונה של רמלה.
קיץ רגוע התהפך קצת בצילו של הסתיו, אבל המטרות נשארו זהות, הסגל נותר איכותי – ואליפות נותרה על הפרק.

3. שווה לעקוב: הדר מור יוסף.  שווה לעקוב אחרי שיר תירוש כי אין תענוג גדול מלראות אותה משחקת. שווה לעקוב אחרי רוני בן נון כי הגעגועים מאז השחקנית הנהדרת הזו עזבה את ליגת העל ונבחרת ישראל גדולים וכל משחק שלה מגביר את תחושת ההחמצה. אבל שווה במיוחד לעקוב אחרי השם הפחות מוכר בסגל, הדר מור יוסף הוא השם שכדאי להתעכב עליו, גארדית/פורוורדית צעירה ומוכשרת מהדור הראשון שצפוי לצאת מירושלים לכדורסל הנשים. מור יוסף, שחקנית מגוונת וחזקה שהוכיחה את עצמה בפלייאוף העליון בליגת הנערות וכשהיתה חלק מהעפלה לליגה הארצית, מור יוסף צפויה להשלים את הגארדיות שהגיעו מבחוץ ולהוסיף כוח, בעיקר הגנתי. לצד תירוש ורוס יש לצעירות מקום לפרוץ, דהן-סוייץ' לפני שנתיים, פרפרה בעונה שעברה, האם מור יוסף היא הבאה?

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  ראשית, אי אפשר להמר נגד קבוצה ששיר תירוש משחקת בה על תואר. שנית, החיבור בין רוס-נחמה-תירוש כבר הביא אליפות בת"א. אבל בעיקר שילוב בין סגל עמוק ומוכשר, שילוב של צעירות מוכשרות, שחקניות מוכחות ומאמן טוב היא מתכון להצלחה, וכשבינואר יגיעו תמר אנגל וגאיה סלס להוסיף כוח וסייז הגנתי וכוח אש מבחוץ, ונור כיוף בישורת האחרונה בכרטיס כפול, ירושלים גם תהיה עמוקה ואכזרית. אלא שירושלים לא קבוצה מושלמת ורחוקה מכך, היעדר שחקנית פנים טבעית ודומיננטית מעמידה אותה בנחיתות נגד כל היריבות שניצבות מולה בקרב על התואר. השאלה אם סגנון 'סמול-בול', כוח וחוכמה אבל ללא סייז אמיתי יכול להספיק לזכיה באליפות? בת"א לא היתה סנטרית אבל השילוב של דהן-סוייץ' ואמי רינת בסגל הוסיף את הנחיתות בגובה, גם אם תיפקדו בעיקר כגארדיות, הפעם גם גארדיות 180 ס"מ אינן בסגל והשאלה האם האיכות והכישרון של השחקניות שבסגל הקיים יכפה על כך?

5. יעבוד?:  אופטימי: אליפות שלישית ברציפות לתירוש ונחמה ועולה השאלה האם יהיה דרבי בליגת העל בעונה הבאה ; פסימי: אחרי שתי אליפויות, ירושלים מתקשה לעלות לפיינל פור ומודחת בחצי הגמר. עולה השאלה האם יהיה דרבי בליגה הלאומית בעונה הבאה ; תחזית: ירושלים פחות פיבוריטית ממה שנדמה בהיעדר שחקנית מטרה בצבע. היעדר הניסיון של המועדון כמועדון והיעדר הניסיון של הספסל הצעיר יכול להיות משמעותי מהמצופה. מצד שני, כבר אמרנו שזה מועדון שקשה להמר נגדו. לפחות גמר.