לקראת העונה של: בני יהודה, כאוכב, עמק יזרעאל וגלבוע

בני יהודה

תלבושת: כתום-שחור ; אולם:  אולם עמיאל-רמבם (650 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 21:00
בעונה שעברה: מקום 5 בליגה הלאומית.

עזבו: רוני גולדין, עמית בן אליעזר, שירה בן דוד, מאיה צימרינג, אופיר קירשטיין, הדר לוי, שובל אור שלום.
באו: רעות מסילתי (כפ"ס), שלי שפית (רמה"ש), דניאל שקד (חיפה – ארצית), סהר דגן (לא שיחקה), הדר כהן- כ.כפול (עירוני נתניה).

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: בשורה גדולה המועדון לא מביא בשנים האחרונות. אבל משהו אולי מתחיל להשתנות ובתקווה שימשיך. הבשורה המסורתית של בני יהודה היתה שהיא קבוצה "של השכונה" – שכונת התקווה. בבני יהודה גדלו אגדות כדורסל מקומיות שהיו מזוהות עם המועדון (לימור מזרחי, שירה העליון, טלי בן ישי...), כקבוצה ממרכז הארץ עם אחת המסורות הארוכות בכדורסל הנשים בכלל – אך זו איבדה זהות. בשנים האחרונות המחלקה הצעירה הוקמה מחדש ע"י טל דוויק, וכיום בסגל אפשר למצוא את מגי איזה שכבר הפכה לשחקנית דומיננטית בלאומית ושחקנית נבחרת ישראל הצעירה (נערות ועתודה), את שילב סואה, ובקרוב גם שחקניות כרותם מלאכי וג'סיקה אזיקווי. נראה שבני יהודה מתחילות להחזיר את הצביון ואולי דרך כך יחזרו גם להיות אותו מועדון מוביל בליגה הלאומית ובליגת העל, מועדון עם גאווה מקומית ובשורה שהיא יותר מעוד קבוצה צמרת. בינתיים, עד שימצאו את דרכם, זו כבר שנה רביעית שהקבוצה נבנית מחדש, כמעט מאפס. מלבד מגי איזה ומורן ספיר שאר הסגל הוחלף וכך גם המאמן, וכמו בקיץ שעבר בונים מחדש, מתחילים מהתחלה ומחכים לדור העתיד וללימור מזרחי הבאה.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): כדי לקבוע "התקדמות" צריך להגדיר יעדים. על פניו, קבוצה שבעונה שעברה היתה קרובה למקום הרביעי וסיימה חמישית, אחרי שרוב שחקניות הסגל שפתחו את העונה היו כאלה שחזרו משנת הפסקה או היו שחקניות ספסל עונה קודם לכן – היא קבוצה שצריכה 'התאמות קלות' כדי להיאבק על אליפות. אבל במקום זה הכל נבנה מחדש. השאלה אם בניה מחדש היא מתכון להצלחה? על פניו נראה כי בסופו של קיץ הקבוצה "החדשה" שנבנתה לא פחות טובה מזו שלפניה. אמנם שוב בבני יהודה מהווים במה ל'קאמבק' אבל החזרה של רעות מסילתי וסהר דגן לכדורסל היא בשורה של ממש, שחקניות נהדרות שלפני ההפסקה שלקחו, היו חלק מליגת העל ועוד יחזרו לשם. ביחד עם מורן ספיר העוגן שנשארת ומהווה בונוס משמעותי כאחת הרכזות הטבעיות בליגה (מצרך דיי נדיר). עם הסייז של מגי איזה והדר כהן הצעירות שצוברות ניסיון ומשתפרות מעונה לעונה, בני יהודה יכולה לחשוב צמרת. הבעיה יכולה להיות בינואר 2023, ששלי שפית, אחת השחקניות המשתפרות של העונה שעברה שעשתה קפיצת מדרגה גדולה ברמה"ש, היא תפתח את העונה אך תעזוב במהלכה וכיום אין בבני יהודה תחליף לשחקנית הזו. דניאל שקד תעזור כשתעלה מהספסל, אך בבני יהודה חסרה עוד שחקנית אחת לפאזל.

3. שווה לעקוב: רעות מסילתי.  שירות צבאי זה חשוב. לכן אי אפשר ולא ננסה לשפוט את ההחלטה של מסילתי לקחת פסק זמן מהכדורסל לטובתו, רק נעריך שאם היתה ממשיכה לשחק היא היתה היום בין הקלעיות הישראליות המובילות בליגת העל. מסילתי היא גבוהה (במונחים ישראלים) אבל מאז ומתמיד מצאה את מקומה בעמדות הגארד ולכן לא נאלצה לשחק "עמדות מדומות" אלא שכללה את יכולת הובלת הכדור והקליעה מבחוץ. כל אלה הביאו אותה לנבחרת הנערות בדרג א', ולליגת העל בפ"ת. כעת היא חוזרה ורוצה להזכיר לכולנו כמה כישרון יש בה. אם תמצא את 'הידית' בני יהודה ביצעה את אחת ההחתמות הגדולות שלה הקי

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  כמו בעונה שעברה וכנראה דיי במקרה, הקבוצה מצליחה לבנות סגל רעב, סגל מוכשר במיוחד אך כזה שקצת "נשכח". שנה שעברה חזרתה של עמית בן אליעזר וביחד עם רוני גולדין שחזרה מחו"ל היה הבשורה המרעננת ולא צפויה שהובילה את הקבוצה. העונה את אותו הדבר יכולות לעשות מסילתי ודגן. האופי של השחקניות בבני יהודה והחיבור ביניהן יכול להפוך את השלם לגדול מסך חלקיו ואפשר לסמוך על מורן ספיר כמנהיגה שתהפוך את המשימה לקלה משחושבים. עם זאת ולמרות הכישרון העצום בגארדיות, בסייז בני יהודה חסרה. בעונה שעברה שירה בן דוד היתה במרכז הצבע ואיזנה את הסגל, איפשרה לאיזה יותר מרחב לשחק בעמדות נוספות ולא להשקיע את כל האנרגיה במאבקי ריבאונד ו"מכות" בצבע. בהיעדרה של בן דוד ובהיעדר מחליפה, כהן ואיזה יצטרכו להסתדר לבד מול סייז שהן לא רגילות לו במטרה לזכות באליפות. האם זה יספיק? וגם – מה תהיה תרומתו של המאמן למאמץ הקבוצתי? איתי נתיב מאמן מוכשר ונמרץ עוד לא הצליח לשבור את מעגל "מאבקי התחתית" אליהם נקלע עם הקבוצות שאימן עד היום בלאומית. האם בבני יהודה השחקניות ימשכו אותו להצלחה?

5. יעבוד?:  אופטימי: כשזכו בגביע האחרון שלהן (וכמעט באליפות) הן עשו את זה הרבה בזכות חיבור ונסיון של השחקניות ומאמן שהתאים עצמו אליהן. זה יכול לקרות גם השנה ולהסתיים בגביע וגמר ;  פסימי: העונה שעברה חוזרת על עצמה, כישרון אינסופי אבל מספיק ל"כמעט", המאמן שובר את הנאחס באופן חלקי והקבוצה מסיימת במקום השמיני ;  תחזית: ימשיכו להיות גורם דומיננטי בליגה, אבל ללא חיזוק יתקשו לשמור על יציבות. מקומות 4-6, תלוי חיבור.

הפועל כאוכב

תלבושת: שחור-לבן ; אולם:  ב"יס מקיף כאוכב (450 מקומות), ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00
בעונה שעברה: מקום 11 בליגה הלאומית.

עזבו: מיתר אסולין, היא סלאח.
באו: נגה פלג פלץ (אליצור ת"א- על), סירין מוחמד (יבנה), פיירוז חאג' ונור נג'מי (לא שיחקו)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: אין הרבה קבוצות שכל כך כיף לראות, אין הרבה קבוצות שהסגל שלהן הוא כל כך אטרקטיבי, אין הרבה קבוצות שכל-כך מגיע להן מאבקי צמרת. הפועל כאוכב היא אחת כזו. כבר 3 שנים שכאוכב "בשלה" להיאבק בצמרת, 3 שנים שהתוכניות משתבשות מדי קיץ. לפני 3 שנים הסגל הצעיר מחוזק בסייז משוגע בצבע (בר סלע ורג'י גליידה) היה חייב להספיק לאליפות. אלא שערב מחזור הפציעה נפצעה גליידה, בהמשך נפצעו גם אסיל עודה נור נג'מי. פתאום הקבוצה קצרה, בצבע במקום 3 שחקניות יש אחת והקבוצה עוד התמודדה באמצע טבלה ומעלה (סביב מקומות 6-7) וחצי גמר גביע כשהקורונה עצרה הכל. שנה שאחרי הכל היה צריך להיות טוב יותר, אבל אז נפצעה פיירוז חאג', גליידה התקשתה עוד לחזור לכושר, נג'מי נפצעה פעם נוספת, סלע עזבה עם פתיחת העונה והקבוצה שוב בסגל קצר וחסר ובעונה שעברה סיפור דומה ומאבקי ירידה.
הפעם הן מגיעות לג'אמפ בול "בריאות", פיירוז חאג' חוזרת ואיתה נור נג'מי וסירין מוחמד (שעזבה למרכז בעונה שעברה), הן מצטרפות לכל הסגל שנשאר (אסיל עודה, ליאן עודה, אליסאר סלמאן...) והפעם גם עם חיזוק יוצא דופן – אחת השחקניות הישראליות המוכשרות שמגיעה מליגת העל, נגה פלג פלץ שתוסיף עוד הרבה מכוח האש וגם תוסיף ניסיון ומנהיגות – שאולי גם תשחרר מעט מהנאיביות של הקבוצה הקטנה מהפריפרייה ל"רוע" חיובי ומאבק על תארים.  כאוכב מביאה לליגה את האטרקטיביות המקומית, התשוקה ואיכויות כדורסל שהלוואי ונזכה לראות בליגת העל. תופתעו כמה הן מתאימות לשם.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ):  להגיד "השאירו את הקיים" זה הכי לא מובן מאליו בנסיבות של כאוכב. העונה שעברה היתה קשה, בסיומה עלו שאלות לגבי ההמשך כשנג'מי המאמן והמנהל המקצועי שהקים את הפרויקט לקח הפסקה בעקבות בעיות בריאותיות ושי זרצקי שאימן את הקבוצה עזב, נראה היה שכולן בדרך החוצה (עם הצעות מפתות מקבוצות שונות בליגה הלאומית). אלא שאז נג'מי חזר כדי ל- "  putting the band back together", ולא רק שהצליח להשאיר בקבוצה את אסיל עודה, ליאן עודה ואחרות, אלא גם להחזיר לקבוצה שחקניות כסירין מוחמד ונור נג'מי. במקום זרצקי שעזב הקבוצה הגיע נמרוד גנון בעברו שחקן מכבי והפועל חיפה ולאחר מכן אימן בגילאים הצעירים בחיפה ובנשר.  מכאן הדברים התחילו ללכת בכיוון חיובי. השיקום של פיירוז חאג', כוכבת הקבוצה, התקדם בצורה טובה והיא חזרה לפעילות במהלך הפגרה ואז "נפלה" לכאוכב מתנה, כשנגה פלג פלץ בחרה להצטרף לקבוצה מהצפון. למרות לא מעט הצעות, ולאחר אימון התרשמות אחד מהאווירה, היא ראתה בכאוכב הזדמנות יוצאת דופן, רצתה לשתף פעולה עם המקומיות בנסיון לעשות היסטוריה והצטרפה לקבוצה מהלאומית.
כאוכב של עונת 22-23, אם רק תישאר בריאה, היא קבוצה הרבה יותר מסוכנת התקפית, הרבה יותר נחושה לחזור לימיה הגדולים והרבה יותר בשלה – כבר לא מדובר ב"נערות" אלא בשחקניות בנות 21-23 שזומנן לפרוץ הגיע.

3. שווה לעקוב: ליאן עודה.  לפני כ-4 שנים ליאן עודה היתה השחקנית ה-13 בסגל נבחרת הקדטיות, קרובה מתמיד ללהיות הראשונה מכאוכב שלובשת את המדים הלאומיים. היא הרשימה במשחקי ההכנה אך לבסוף לא נסעה לאליפות. מאז, ליאן עודה בהתקדמות מתמדת. בגובה 176 ס"מ, התרגלנו לראות אותה כגבוהה, אבל בשנים האחרונות הראתה את יכולותיה ההתקפיות גם כגארדית והיום היא שחקנית שלמה ומצוינת. בדומה לפרפרה ואורבך מכפ"ס, בדומה לקרן נחמה מירושלים או טויטו מרעננה, עודה תהיה השחקנית המובילה בין שחקניות כאוכב לצד חאג' ופלג-פלץ בגארדיות ואסיל עודה בצבע, ליאן עודה יכולה לקחת את המשחק שלה צעד אחד למעלה להפוך לאחת השחקניות הבולטות בליגה.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  כשהן היו בגיל 18 ולפני הפציעות כאוכב היתה דומיננטית בנערות, בלאומית, בתיכונים. הקורונה, המזל הרע, הפציעות וחילופי המאמנים הובילו לעצירה בהתקדמות, אבל כעת כשהן עברו את הגיל שבו מתלבטות אם לפרוש או להמשיך, כשהן עמדו מול הזדמנויות אחרות ובחרו להמשיך ביחד, כשהן הגיעו לרבע הגמר גם בסגל חסר מאד (לפני שנתיים) ונכנעו לאלופה – בכאוכב יש את הסגל הנכון, הסגנון שמתאים ללאומית, הכישרון והעומק וביחד עם פלג פלץ גם את שחקנית המטרה לנצח משחקים צמודים. אם הן יצליחו להכתיב את הסגנון (ולכפות בכך על חסרון שחקנית פנים דומיננטית) ואם יצליחו להימנע מהפסדים "לא מחויבים" בגלל נאיביות, אין הרבה סיבה שלא להיות אופטימיים לגבי האפשרות של כאוכב לרוץ, אולי אפילו, עד הצלחת.

5. יעבוד?:  אופטימי: מחליפות את מג'דל כרום כ'הפתעה' ומגיעות עד הגמר ; פסימי: הנאיביות נשארת, הפסדים מיותרים עדיין מגיעים מעת לעת וכאוכב למרות שניצחה את כל יריבות הצמרת מסיימת במקום השביעי ; תחזית: אחרי שנתיים בתחתית כאוכב תחזור לחלק העליון של הטבלה, עם קצת יותר ריכוז ברבע האחרון זה יסתיים בפיינל פור.

הפועל עמק יזרעאל

תלבושת: כחול-לבן ; אולם:  אולם הספורט בגבת (400 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30
בעונה שעברה: מקום 9 בליגת הלאומית.

עזבו: בר קין, אלה דוידסון, יומנא מואסי, נטע רפאלי
באו: עלית כהן (מג'דל כרום), שיר רביב (גלבוע), יולי טל (נערות עמק יזרעאל), יעל בן קיש

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: הבשורה הגדולה הראשונה, שעמק יזרעאל כאן כדי להישאר. בעונה שעברה, עונת בכורה בלאומית הצליחו עמק יזרעאל להישאר בלאומית ולסיים באמצע הטבלה, עונה סולידית. הרבה בזכות עונה אדירה של נעמה הלוי. השאלה היתה אם יצליחו להשאיר את הכוכבת שסיימה נערות ו"אם יש חיים ביום שאחרי?". לשמחת כולם התשובה היא חיובית. השמחה צריכה להיות של כולם, כי קבוצה שיש לה מחלקת נערות טובה ורצינית חייבת להמשיך ולהתקדם, כל השחקניות שהגיעו אשתקד לגמר בנערות א' צריכות אופק וקבוצה חזקה בבוגרות הוא האופק הנדרש. לכן, הבשורה שהגיעה שרוב השחקניות המשמעותיות בסגל וכמעט כל הבוגרות שחיזקו אותו, ימשיכו לעונה נוספת ובנוסף הקבוצה הצליחה לעבות את הסגל בעוד 2 בוגרות דומיננטיות מבטיחה עמק יזרעאל חזקה יותר, עמוקה יותר, ועדיין כזו שמתבססת ומקדמת את המחלקה הצעירה. אם נסכם את הבשורה שמגיעה מהעמק במשפט אחד – יש עתיד לכדורסל.  

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ):  למעשה השאלה שנשאלת כאן היא איך הוציאו לפועל את אותה שאיפה להמשיך ולבסס קבוצה שהיא המשך לשחקניות קבוצת הנערות? ההצלחה הראשונה היתה להשאיר את נעמה הלוי בקבוצה. אמנם במסגרת כרטיס כפול, אך גם במשרה כזו הלוי יכולה להמשיך להוות את עמוד הבסיס של הקבוצה, בטח בהתקפה. חוץ מהלוי, אורי אהרוני וליאן אשל שחקניות הבית ממשיכות העונה, יולי טל ויעל בן קיש ישתלבו השנה יותר בקבוצה הבוגרת ובכך הצביון נשמר.  כחלק מאותה המשכיות, הצליחו להשאיר בקבוצה את בר אביטל הקלעית המנוסה, אלה פינצי בצבע וגם את תומר נוב הגארדית הנהדרת שתנסה השנה לעשות קפיצת מדרגה נוספת.  
אך כל אלה גם היו בשנה שעברה והספיקו למקום תשיעי – כדי להרים את הקבוצה צעד אחד למעלה ביצעו בעמק יזרעאל שתי החתמות גדולות מהיריבות הצפוניות. ראשונה להצטרף או למעשה לחזור הביתה היא עלית כהן, שגדלה במחלקת הנערות (וזכתה איתה בגביעים) חוזרת כבעלת בית ותיקה ומנוסה. שחקנית הגנה מהטובות בלאומית בשנים האחרונות ובשנתיים האחרונות הפכה את מג'דל כרום לקבוצת צמרת שהגיעה עד חצי הגמר על האליפות, כהן יכולה לעזור במספר עמדות על המגרש ותוסיף את העומק הדרוש. לצידה צורפה שיר רביב, ששיחקה בשנתיים האחרונות בגליל ובגלבוע (אחרי אליפות עם חיפה) והפכה לאחת הרכזות הטובות בצפון. רביב תוסיף את הניסיון לסגל הצעיר ותנווט בין כל הכשרונות שבקבוצה ובכך העמק התחזקה בשתי עמדות שהיו נקודת תורפה בעונה שעברה ובעיקר בנסיון.

3. שווה לעקוב: אורי אהרוני וליאן אשל.  בין הנקודות של נעמה הלוי, מי שלא עקב בהדיקות יכול היה לפספס – בעמק גדלות עוד שחקניות 'סופר-מוכשרות', שלצד שחקנית קצת פחות דומיננטית אפשר היה להיזכר בסגל של עדן רוטברג-אופיר לביא-שיראל ברמן (שהגיעו לגמר גביע האיגוד ומאבק על הפיינל פור). אלא שממוצע 25 נק' למשחק ניצח בעונה שעברה. השנה אהרוני ואשל יכולות וצריכות להפוך להיות האקס-פקטור בעמק כשכולם יתמקדו ב"שמות" האחרים, הן יכולות לנצח את המשחקים, עם הקליעה המצוינת מבחוץ והיכולת האישית להגיע עד הטבעת. עם רק קצת ביטחון וקצת אמון – שימו לב שגדלות בעמק עוד 2 שחקניות פוטנציאליות לליגת העל בעונה הבאה.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  האיזון שבסגל. בשנים האחרונות דיי בולט שהצלחות מגיעות לקבוצה שיש לה סגל עמוק יותר, צעיר יותר, שיכול לרוץ וללחוץ 40 דקות. לפעמים זה על טהרת הצעירות (ראשל"צ) ולפעמים שילוב של צעירות עם  כמו תירוש, קונטס ונחמה. לעמק יש בדיוק את זה. 5 נערות לצד 5 בוגרות שיוסיפו מה שחסר ולא "ישתלטו על הקבוצה" בין הלוי, אהרוני, אשל וטל לבין כהן, רביב ואביטל – יכולה להיווצר יחידה בלתי מנוצחת כמעט, שילוב של כוח, מהירות, קליעה והגנה חזקה. לירדן עיבל מנהלת המחלקה ומאמנת הקבוצה יש סגל מצוין אבל גם משימה לא פשוטה. כי יש המון שחקניות נהדרות, אבל איך הופכים את ה"קבוצה של שחקנית אחת" מהעונה שעברה, לקבוצה של 7-8 שחקניות שוות ברוטציה? המקור לאופטימיות השנה לא יגיע מ-"עוד הצגה" של הלוי, את זה היריבות כבר למדו לעצור. השנה זו צריכה להיות קבוצה – אפשר עם כוכבות, אבל עדין ולפני הכל קבוצה.

5. יעבוד?:  אופטימי: עיבל מצליחה לחבר את העמק לקבוצה של 8 שחקניות ברוטציה, 4 מהן עם ממוצע דו ספרתי והעמק לראשונה בפיינל פור ;  פסימי: נעמה הלוי ממשיכה להיות רמה מעל הליגה ומצטיינת גם בליגת העל. העמק שומרת על מקומה באמצע הטבלה ;  תחזית: ההתחלה תהיה לא פשוטה, היכולת לבנות היררכיה ושיטה, ולתמרן עם כרטיס כפול יהיה קשה, אבל העמק תהיה חברה בצמרת הגבוהה לפחות מקום 6, כש-4 הוא תרחיש יותר מסביר.

הפועל גלבוע מעיינות

תלבושת: אדום-לבן ; אולם:  אולם הספורט בגן נר (2,600 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30
בעונה שעברה: מקום 8 בליגה הלאומית.

עזבו: שיר רביב, עדי פירסטנברג, עמית סרויה, יעל פרחי.
באו: שירה אלקיס (וינגייט), נעה שמעוני (ירושלים), שירלי קאלו (מעגן מיכאל – ארצית), שחר טשקורי, נוגה הרן, נוגה מנטל, ליהיא שחם (נערות גלבוע)

1. איזו בשורה מביאים לליגה?: יש בגלבוע הרבה דברים טובים, הרבה בשורות שהופכות את הגלבוע לחברה קבועה כבר למעלה מחצי עשור בלאומית, אבל הבשורה הגדולה האמיתית הראשונה שאנחנו לא יכולים להישאר אדישים לה – חזרתה של שירלי קאלו (שבתאי) לליגה הלאומית. בשורת הקאמבק היא אחת המרגשות שהיו לנו הקיץ ולו רק בגלל זה טוב שיש את הגלבוע. אך מעבר לכך וכמעט בלי לשים לב, הגלבוע הפכה למחלקה צעירה מובילה שגם אם לא זוכה בתארים כרעננה וראשל"צ מקדמת ובונה שחקניות עתיד בכדורסל. רק בשנתיים האחרונות אפשר לראות את יעל טויטו (חיפה), עדי פירסטנברג (ירושלים), אליס חתוקאי (רמת גן) בוגרות המחלקה מגיעות לליגת העל ואפשר גם להזכיר את מאי מלכין, עדי אלטמן ואחרות שעברו במחלקה בדרך לליגה הראשונה. ובכך גלבוע ממשיכות ובונות עוד דור של כדורסל. גם השנה ימשיכו לקחת חלק בקבוצה גילי ארמה ואליס חתוקאי (בכפול), מורג'אן סעדה ולצידן יעלו עוד 4 שחקניות לפחות מקבוצת הנערות 6-7 שחקניות רוטציה מקומיות ימשיכו להוות את הבסיס לקבוצה ואת העתיד לכדורסל.

2. מה עשו בשביל להתקדם (סיכומו של קיץ): בגלבוע, כמו בהרבה קבוצות מהצפון, בהיעדר תקציב "מופרז" קשה למשוך שחקניות מהמרכז ולכן פעלו בחוכמה כשהשאירו את העוגן בצבע, נועה רודה. החזירו כאמור את שירלי קאלו, כמנהיגה, דמות לחיקוי וגם כשחקנית הגנה מצוינת על גבוהות ושחקנית התקפה מגוונת שתעזור לצעירות. השאירו את מאיה משה שהפכה לשחקנית מקומית ותוסיף כוח אש בגארדיות והחתמה מסקרנת במיוחד של שירה אלקיס, אחת השחקניות המוכשרות מוינגייט, שחקנית נבחרות ישראל ב-3X3 שמתאוששת מפציעה שהשביתה אותה רוב העונה שעברה ומגיעה עם רעב גדול להוכיח. כל אלה יביאו זויות שונות של ניסיון ואקסטרה מבחוץ, אך את הגלבוע תמשיך להוביל החבורה המקומית. חתוקאי כבר שחקנית של 20 דקות בליגת העל ומעניין יהיה לראות איך תשתלב ברוטציה והאם תגיע לכל המשחקים – כשהיא עדיין השחקנית החשובה בסגל (בין 10 הקלעיות המובילות של הליגה בעונה שעברה), סעדה גם היא תיקח על עצמה יותר השנה ולמעשה אפשר לסכם את הקיץ כ"רכש מדויק" - על 3 שחקניות שעזבו – הגיעו כרגע 2 שחקניות ואם נעה שמעוני תחזור לשחק, בגלבוע יהנו מסגל עמוק, איכותי ומהיר שיכול לעשות את קפיצת המדרגה ולחזור להיאבק על האליפות, כמו שקבוצות של שירלי קאלו עשו באופן מסורתי בעשור האחרון.

3. שווה לעקוב: מורג'אן סעדה ונוגה הרן. אחת גארדית 1.65, השניה פורוורדית 1.80. השתיים מאז תחילת העונה נמצאות בכושר נהדר ואפשר לראות את זה בליגה לתיכונים וב-44 הנקודות שקלעו נגד האלופה, הגימנסיה הריאלית. אך זה לא רק זה. סעדה כבר בעונה שעברה הראתה שהיא שחקנית מצוינת גם בליגה הלאומית, נוגה הרן תשתלב לצד שחקניות הפנים המנוסות שיעזרו לה למצוא את יכולותיה המגוונות בליגה הבוגרת ואם התחלנו קודם את הסקירה במספר השחקניות שגדלו בגלבוע והגיעו בליגת העל – "שווה לעקוב" אחרי סעדה והרן שיהיו שתי השחקניות הבאות, כנראה, שנזכה לראות בליגה הבכירה. בינתיים, הן צריכות להראות הרבה בגרות ואופי ולמשוך את הקבוצה המקומית לצמרת ולהראות שיש בהן גם את המנהיגות הנדרשת, מלבד כל אותן יכולות כדורסל שכבר זכינו לראות.

4. מקור לאופטימיות (הסיבות שיובילו להצלחה):  ראשית, העקביות. גלבוע כבר היתה בצמרת על בסיס מקומי, אמנם לפני כחמש שנים, ועדיין המחלקה הצעירה הראתה שהיא מסוגלת לכך (אז עם לברון בתפקיד קאלו).  לפני שנתיים גלבוע עוד כיוונו לעליה ורק הקורונה עצרה בעדן ולכן חזרה לצמרת, היא חזרה אולי למקומה הטבעי. אבל המקור לאופטימיות הוא לא רק נוסטלגי. רן רונטל ויואב הלר הם שניים ממאמני הכדורסל הטובים בגילאים הצעירים בשנים האחרונות, עושים עבודה מסודרת, מתואמת, שקטה ויפה. השילוב שלהם גם בבניית השחקניות במעבר מהנערות לבוגרות, במחשבה על בניית סגל מסייע לצוות המקומי יכול וצריך להוכיח את עצמו. ואם חתוקאי תיתן עוד עונה אחת טובה, עם סעדה, הרן, שחם וארמה יעשו את הקפיצה הנדרשת ועם קאלו תהיה כמו בימים הגדולים – גלבוע תהיה "הלהיט החם" של החורף.

5. יעבוד?:  אופטימי: הכל מתחבר, הגלבוע תופסת את מקומה של הגליל במקום השלישי ;  פסימי: חתוקאי פורצת בליגת העל, בגלבוע ממשיכים להכשיר את כישרונות העתיד במרכז הטבלה. ;  תחזית: בחלק העליון. הגלבוע יעשו התקדמות מהמקום השמיני אשתקד, כמה למעלה? תלוי בקפיצת המדרגה של הנערות המקומיות. פיינל פור לא יפתיע.