דרום: בני יהודה, ת"א, כפ"ס, רמה"ש

בני יהודה

תלבושת:  כתום-לבן ; אולם:  "בית דני" (1,000 מקומות), סמטת כביר 4, תל אביב ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 18:30 ; 
בעונה שעברה:  היו קרובות להבטיח פיינל פור 

עזבו:  טל יעקב, מאיה איסרוב, ירדן עיבל, בר אביטל, עינב אסולין, ענבל מיכל, אנה ינובסקי, דניאל קריינין, נור כיוף
באו:   תמר אנגל (פ"ת-על), עדן כהן (הרצליה-על), יעל טויטו, טלי בן ישי (גלבוע), אורטל אורן (כפ"ס), דבי בלייברג (ירושלים), תמר ברגל (וינגייט. כ.כפול רמת גן), מגי איזה והוויה רובינשטיין (נערות)

אמנם בני יהודה נבנתה מחדש, אחרי שנה דיי מוצלחת בלאומית. אמנם בני יהודה החתימו את אורטל אורן וטלי בן ישי המנוסות שיעשו את הסדר על המגרש. אבל הרוח החדשה שהגיעה לבני יהודה לפני שנה עם הצטרפותו של עדי כרמי להנהלה וטלי נוי על הקווים היא רוח צעירה, אנרגיות חדשות ומשימה להמשכיות. בעוד אורן ובן ישי הן ההווה רוח המועדון, עתיד המועדון ולב המועדון יהיה בשאר הסגל בו 6 שחקניות מובילות בנות פחות מ-22. קבוצה שהציפיות בה שיעל טויטו ומיקה יקיר בנות ה-21 הן אלה שצריכות לקחת את המושכות ולהוביל, תמר אנגל, תמר ברגל ובעיקר מגי איזה והוויה רובינשטיין צריכות לקחת את ההזדמנות ולפרוץ כשחקניות ליגת על. ולצידן עדן כהן ודבי בלייברג גיל ביניים הגיל בו צריכות להיות בשיא הקריירה – זה הזמן עבורן להוביל קבוצת צמרת כשחקניות מרכזיות בה וכמו בן ישי,אנקונה,פורת של תחילת העשור הקודם לפתוח עשור חדש באליפות, עשור של שליטה בליגה הזו או בליגת העל (לבחירתן).
בני יהודה נבנתה כדי לספק במה והזדמנות בפארק הירקון. בין "קיסריה" השייכת לגדולים באמת, לערב כישרונות צעירים בצוותא, הנהלת בני יהודה יצרה גרסה חדשה ומיוחדת שהצעירות יוכיחו את עצמן כבר עכשיו ומיד במאבק על התואר. על הנייר זו קבוצה שלמה, עם שחקניות פנים, לצד שחקניות ורסטיליות, קלעיות מבחוץ ו-2.5 מובילות כדור. אז מה נשאר? לחבר, לחמם, לערבב ולהגיש.

1. התגעגענו בסגר: לאולם בית-דני ולמאמנת טלי נוי. למעשה אלה שני הדברים הבולטים שנותרו יציבים מהעונה שעברה כשרוב הסגל התחלף. הסגר הגיע רגע אחרי הצהרת הכוונות של בני יהודה מול הגלבוע שהאליפות לא בטוחה למוליכה מהצפון. הכל עוד פתוח הכריזו ואז נסגרה המדינה. הקבוצה התפזרה ונבנתה מחדש, התגעגענו לאש שבשכונה ולתחושה שבאולם הזה הכל יכול לקרות. התגעגענו (2) ליעל טויטו. טויטו היתה פצועה כמעט שנה וחזרה ל-3 משחקים לפני שהופסקה הליגה. הפוטנציאל הכי גדול שצמח בגלבוע בשנים האחרונות יוצא להוכיח את עצמו בעיר הגדולה. (3) לדור עתיד כתום. טלי בן ישי תספר איך גדלה להיות אחת הגדולות בלאומית ולליגת העל ונבחרות ישראל הצעירות מהקבוצה הקטנה משכונת התקווה. אחרי שנים נדמה שגדל בשכונה דור עתיד (עבודה מצוינת של טל דואק), ובקבוצה צפויות לקחת חלק משמעותי מגי איזה והוויה רובינשטיין שמסומנות כשחקניות עתיד.

2. מסעיר את הרגש: טלי בן ישי חוזרת לשכונה. בן ישי גדלה בבני יהודה ובגיל דיי צעיר עברה לליגת העל ומשם נדדה לקריירה סופר מוצלחת בלאומית, בין אליפות אצל היריבה העירונית תל כביר, לתארים בירושלים ובפ"ת, בבני יהודה ראו את הילדה שגדלה אצלן הופכת לכוכבת הגדולה של הענף אבל לא במדים הכתומים. כעת, היא חוזרת הביתה אולי לסגור מעגל ולהביא אליפות היסטורית לקבוצה הכתומה.

3. מצית את הדמיון: אהוד סולמי מניף צלחת אליפות. הפנים, הלב והנשמה הכי מזוהה עם המועדון (ציון סימן-טוב ועדי כרמלי מנהלים את המועדון בשקט ומאחורי הקלעים) היה כבר בליגת העל, גם זכה בגביע איגוד אבל צלחת, כזו שסוגרת מעגל לשנים של עשייה עוד אין לו ולצד טלי בן ישי שתעשה את זה במקום בו גדלה וטלי נוי, שתשלים אליפות שלישית בעשר שנים. זו יכולה להיות תמונה נדירה שתחזיר מאות אוהדים כתומים ליציעים.

4. בוער בעצמות: מבחינת יכולת, כישרון וניסיון תמר אנגל, יעל טויטו ומיקה יקיר שייכות לליגת העל, חלקן עברו שם חלקן עוד יעברו אבל עבורן כולן העונה הזו היא ההזדמנות להוכיח שבליגה הראשונה פספסו אותן ולהפוך ל"סחורה החמה" של הקיץ הבא. יקיר התברגה ברוטציה שנה שעברה וצריכה להפוך למובילה, אנגל יורדת ללאומית אחרי שנתיים בליגת העל כדי לשלוח מסר שפספסו אותה וטויטו עוברת מהצפון למרכז כדי להזכיר שגם בצפון גדלות כשרונות. גם לדבי בלייברג בוער בעצמות להוכיח שהיא שחקנית לקבוצות גדולות ומאבקים גדולים, היא נאבקה על גבול הפיינל פור עם ירושלים כשהעונה הופסקה ועכשיו זה הזמן שלה לקחת קבוצה גם לאליפות.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי-  בני יהודה חוזרת לליגת העל מהדלת הראשית. בני יהודה החדשה מניפה צלחת, מממשת את הכרטיס וממשיכה באותו הסגל (עם 3 זרות) לליגת העל. הרוח של השכונה מתעוררת.  פסימי – בני יהודה מתחברות מאוחר, מפסידות נקודות יקרות ומסיימות במקום הרביעי בפלייאוף העליון (ובהיעדר פיינל פור נשארות בלאומית), מזל שאין גביע להפסיד העונה.

אליצור תל אביב

תלבושת: כחול-לבן ; אולם:  מתנ"ס תל כביר (200 מקומות), רח' שז"ר 37, תל אביב  ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה:  נאבקו נגד הירידה

עזבו:  אינה גורביץ, לנה פדולובה, זואי רייכמן, שני ננקין, סבינה מרדנוב, עדי שינזי, מאיה משה, שני זר אביב
באו:   רבקה רוס, קרן נחמה (גלבוע), שיר תירוש, גלי קונטס (נתניה-ארצית), מאיה לוינשטיין, דוריאן דהן-סוייץ', אמי רינת (מכבי רעננה 'הס'), דניאל קריינין (בני יהודה), אנג'לה חצ'דוריאן (וינגייט)

אליצור תל אביב החדשה-חדישה-ומחודשת,  היא קבוצה המסקרנת של העונה, אורן לם הצליח להרכיב קבוצת בוגרות רעננה משני דורות שונים, הקודם עם שיר תירוש וגלי קונטס שזכו פעמיים בטריפל בגיל נערות, ומאיה לוינשטיין, דוריאן דהן-סוייץ' ואמי רינת שמי יודע כמה תארים היו מניפות השנה (זכו באליפות התיכונים ואז הגיעה הקורונה). מכאן הפוטנציאל היה קיים, אי אפשר להמעיט בכישרונה של קבוצה שמכירה ומעריכה את המאמן בנויה משחקניות בכל הגבהים הנכונים ועם הניסיון הנכון מנבחרות ישראל. לאמי רינת זו שנת מבחן אחרי הופעה ראשונה בנבחרת ישראל הבוגרת היא צריכה להראות שיכולה להוביל קבוצה בלאומית לאליפות (אבל הרבה לחץ יירד ממנה כי עיקר העיניים יופנו לליגת העל ובלאומית תוכל להתמקד בדברים שצריכה לשפר להמשך הקריירה). לפני שנתיים רבקה רוס וקרן נחמה הפסידו לקבוצה כזו. הן עדיין שוברות שוויון ועדיין מסוגלות לקחת אליפות נגד כל קבוצה, אבל אם משהו עובד למה להמשיך להילחם – בהחלטה אמיצה ונטולת אגו הן הצטרפו(!) לקבוצה. היא לא נבנתה סביבן, אבל הן לגמרי דומיננטיות, "שחקניות זרות" לקבוצת בית. רבקה רוס שכבר 4 שנים מכונה "שובר שוויון" וקרן נחמה שלדעת רבים עדיין שייכת לליגת העל ועכשיו לכל זה מחברים את שיר תירוש שחקנית שאם רק היתה רוצה היתה בנבחרת ישראל ובכל קבוצה בליגת העל היום. תוסיפו 2 שחקניות בוגרות מחלקה גל שקורי ואנג'לה חצ'דוריאן (שחוזרת מוינגייט) ועוד דניאל קריינין הבורג החסר במערכת (של כל קבוצה אגב – שחקנית נשמה!) וקיבלנו מועמדת לאליפות.

1. התגעגענו בסגר: לא רק בסגר. התגעגענו (1) - לאליצור תל אביב הלוחמת, הצעירה, מצהירת מטרות ומכוונת גבוה. בעונה שעברה הן נבנו מאוחר ומאמן הגיע רק אחרי שהעונה החלה (את העונה פתחה אינה גורביץ כמאמנת שחקנית). בסגר התגעגענו לכדורסל שכיף לראות, לכדורסל אנרגטי, אטרקטיבי, כדורסל שאפשר לראות בו את שחקניות העתיד של הענף, לקבוצה ששחקניות כמו מאיה לוינשטיין, אמי רינת ודוריאן דהן-סוייץ' מקבלות מפתחות להצלחה (ימי ראשל"צ שלפני שנתיים) יחד עם שיר תירוש שגם היא עוד "ילדה" משוחררת מצה"ל. למה עוד התגעגענו?(2) - לרבקה רוס וקרן נחמה. לפני שעברו צפונה וסיפקו הרבה גאווה וחווית צפייה לאוהדי הגליל והגלבוע הן היו פה ברמלה, ירושלים, חולון, ראשל"צ ועכשיו הן שוב במרכז.
התגעגענו (3)- גם לאורן לם, לפני שנתיים זכה בגביע האיגוד עם קבוצה מהליגה הארצית (קבוצת הבת של רעננה), אחרי שנה הפסקה הוא חוזר, לראשונה כמאמן מוביל בלאומית וינסה באכסנייה החדשה שלו (לראשונה מחוץ לרעננה) להוכיח שהוא מאמן ברמות הגבוהות של הענף.

2. מסעיר את הרגש: האם מאיה לוינשטיין תקבל קבוצה להוביל? יותר מראשל"צ או רעננה, הקבוצה הנוכחית מזכירה את הקבוצה מהגליל לפני עשור. מנהלת משחק צעירה (ענבר לברון) בלי הרבה אבק כוכבות אבל עם המון אינטיליגנציית משחק הובילה אז את הגליל לאליפות. הן נעזרו בשחקניות צעירות ו-3 ותיקות יותר. הנוסחה נשמעת מוכרת? כשרוס בתפקיד צלציון, הבדל אחד בין אז להיום היא אחת (הינטון) וגם סימן השאלה הגדול. ת"א תשחק משחק של גארדיות. רק 3 שחקניות בסגל מעל 1.75, וגם ה"גבוהות" (אמי רינת ודוריאן דהן-סוייץ') הן גארדיות באופי ובסגנון. זו תהיה קבוצה שרצה, לוחצת, משחקת כדורסל שמכנים "מודרני" בלי עמדות ברורות. זה יכול להיות כיף לצפייה בסגנון נ.ב.א, אבל השאלה אם זה מספיק לאליפות? איזו התאמות יעשו מול ירושלים (פורת, ליאור...), יבנה (אוריון, שטרית...) וכל היתר. זו שאלה שתכריע עונה.

3. מצית את הדמיון: החיבור בין רבקה רוס ושיר תירוש. שתי פנטזיונריות בכדורסל נשים, כשבין מפריד כעשור של ניסיון. כל אחת מהן כמעט בלתי ניתנת לעצירה ביכולות האישיות שלה, כל אחת מהן משדרגת את החברות שלידה - אז עכשיו תארו לכם שיר תירוש משודרגת לצד רבקה רוס משודרגת? וואו!

4. בוער בעצמות: אליפות לקרן נחמה. קרן נחמה הגיעה כשחקנית מובילה בליגת העל היישר למאבקי צמרת בליגה הלאומית. היא סיפקה תצוגות כדורסל מרשימות, נבחרה לחמישיית עונה, פעמיים הגיעה לסדרת הגמר, פעם שלישית מקום ראשון בליגה הסדירה שהופסקה. אבל צלחת עדיין חסרה. יחד עם הווינריות הרעננית שמגיעה עם 5 שחקניות שגדלו על ערכי המחלקה הצעירה שם. רק דבר אחד בוער בעצמות השחקניות. א-ל-י-פ-ו-ת.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- אם תשאלו את השחקניות של ת"א אליפות היא לא אופטימיות, היא ריאליות – אז נאמר שאופטימי זה דאבל, רק שאין גביע אז איזה אתגר נשאר? פסימי – היעדר נסיון בלאומית של רוב הסגל (חוץ מרוס-נחמה) והיעדר שחקנית פנים תוביל אותן לפלייאוף העליון מהמקום ה3-4 ובלי סיכוי להתברג בסדרת הגמר.

הפועל כפר סבא

תלבושת: ירוק-לבן ; אולם: "רמז" (200 מקומות) אלי הורוביץ 24, כפר סבא ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: אמצע טבלה, הבטיחו את ההישארות ורחוקות מהפיינל פור.

עזבו:  הדר גוטין, אלואיזה כץ, אורטל אורן, סהר דגן, רוני גולדין, ענבר יערי,
באו:   טל יעקב, מאיה איסרוב (בני יהודה), לירז קניג (ירושלים), עדן גיוסי ונועה שרביט (רמה"ש-על)

הפועל כפ"ס של העונה שעברה נבנתה הפוך מכל המטרות שהגדירו לעצמן. הקבוצה השקיעה ברכש מאסיבי של שחקניות מנוסות. הקבוצה לא מצאה את האיזון ופתחה את העונה לא טוב, בהמשך הגיעו הפציעות והקורונה קטעה עוד חודשיים של גארבג'. הקיץ הנוכחי היה מדויק יותר. בכפ"ס שחיזרו כבר לפני שנה אחרי לירז קניג, הצליחו להחזיר אותה לקבוצה בשלב מוקדם מאד. שתי ההחתמות הבאות היו של כוכבות בני יהודה, שחקנית נבחרת ישראל טל יעקב ומאיה איסרוב. הקבוצה מהחתמות 'ליגת על מפוארות' לשחקניות מוכחות בלאומית. אחרי שהכישרון בעמדת הגארדיות התפוצץ (יתר על המידה?) כשנשארו גם דרור מייברג לעונה שלישית ושלי שפית ושחר יום טוב המקומיות שינסו להמשיך למצוא את מקומן. הקבוצה החלה לבנות את קו הפנים. גם בקו הפנים שינוי מגמה – אחרי שבעונה שעברה הביאו את אלואיזה כץ שהיתה הגבוהה ברמת השרון, הקיץ לקחו מרמת השרון דווקא את הגבוהות הצעירות והמבטיחות שהיו שם. עדן גיוסי מגיעה לקבוצה התפורה למידותיה ואולי השנה (אחרי שנתיים על הספסל בליגת העל) תצליח לממש את הפוטנציאל ולפרוץ. נועה שרביט, בכרטיס כפול עם רעננה, תנסה גם היא לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים. אבל מי שדווקא צפויה לשלוט בצבע השנה היא אופיר פרפרה שהצליחה לקבל דקות משמעותיות בשנה שעברה כתוצאה מהפציעה של גוטין והעונה בהיעדר "שמות גדולים" יש לה תחרות נוחה על החמישייה. אבל המפתח, השנה יותר מתמיד, אצל דניאלה ראובן, המאמנת שקיבלה את המפתחות לקבוצה עונה נוספת תצטרך להראות שהפיקה לקחים ותיקנה את הטעויות מהעונה שעברה והיא בשלה, כמאמנת, להוביל קבוצה לצמרת.

1. התגעגענו בסגר: שלי שפית פותחת כבר עונה חמישית בקבוצה ועדיין היא בגדר הבטחה או פוטנציאל. בעונה שעברה, קצת לפני הסגר, בסגל המתקצר קיבלה דקות וצברה ביטחון ואז רגע לפני שהקבוצה עברה לידיים שלה הופסקה העונה. הרבה חודשים חיכינו לראות מה היא מסוגלת לעשות והאם בגיל 21 היא כבר יכולה להוביל את המועדון בו גדלה. את סרט הקפטנית קיבלה, אבל עכשיו צריכה לקבל את המקום והבמה על הפרקט וכמובן לקחת אותו. התגעגענו(2). לירז קניג שעשתה את הקאמבק לפני שנתיים לכפ"ס התחברה למועדון טוב, אבל בקיץ הקודם ויתרו עליה דיי מהר עבור ירושלים. ירושלים קיבלו את קניג בשיאה, מספרים שמזמן לא ראינו ממנה, מהלך ניצחון גדול בגביע (שדווקא כן ראינו ממנה) וכמו שאנחנו התגעגענו כך גם כפ"ס ועכשיו צריך לראות כמה טוב ומוצלח יהיה ה-'ריוניון'.

2. מסעיר את הרגש: טל יעקב. יעקב מגיעה לעונה הזו לא רק כאחת השחקניות המובילות בליגה והמוכשרות בה. אלא כשחקנית נבחרת ישראל הבוגרת. לראשונה מעל עשור קיבלה שחקנית לאומית זימון לסגל הבוגר ועם הביטחון הזה מגיעה יעקב אל העונה. יעקב עד כה הובילה את פ"ת, ירושלים ובני יהודה לפיינל פור הציפייה של כפ"ס שגם במדים הירוקים זה לא יהיה שונה, אך בעונה ללא פיינל פור הציפייה לפיינל "טו" וזה כבר יהיה הישג השיא של המועדון שכבר מתרגש.

3. מצית את הדמיון: אופיר פרפרה. היא בעלת הפוטנציאל להיות אחת השחקניות הגדולות ואולי הכי גדולה שיצאה מכפר סבא. נכון היתה רוני גולדין שהגיעה לרמה"ש ולנבחרת העתודה. אבל אופיר פרפרה זומנה לנבחרות בגיל הצעיר ביותר וכבר עלתה על הראדר של לא מעט אנשים מהענף. אם תקבל את ההזדמנות האמיתית בקבוצה השנה יכולה לעשות קפיצת מדרגה. אם לא.... חבל.

4. בוער בעצמות: מאיה איסרוב. אמנם ב-2017 כבר זכתה בדאבל ברמלה והיתה דומיננטית. אך דומיננטית לצד כוכבות גדולות נוספות. אחרי ששנה שעברה הופסקה 'טרם עת', השנה יש לה אפשרות לתיקון ומול היריבות החזקת להראות שהיא הגדולה מכולן ולהניף את הצלחת השניה שלה.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- כפ"ס חוזרת להיות קבוצת צמרת הנאבקת על התארים ומתמודדת בצמרת הפלייאוף העליון, בדרך לתואר ראשון בבוגרות לטל יעקב. פסימי – שוב הקבוצה לא מצליחה למצוא את האיזון ובעונה שאין בה מקום לטעויות מצליחה להגיע לצמרת, אבל של הפלייאוף התחתון.

א.ס רמת השרון 'גל'

תלבושת: אדום-לבן-שחור; אולם: "קרית יערים" (500 מקומות), יצחק אלחמן 13, רמת השרון ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה:  אמצע טבלה. הבטיחה הישארות סיכוי תיאורטי לפיינל פור

עזבו:  חופית וקסלר, מיטל לוי, עידן שלוש
באו:   לי קפיטולניק (יבנה), יעל גלילי (גליל עליון), אלה פינצי (הרצליה-על), קרן מוזס (לא שיחקה), ירדן קלירס (נתניה - ארצית), הגר בן דוד, אלה נר (נערות)

זו הולכת להיות רמת שרון שלא הכרנו. לטוב? לרע? מוקדם להגיד. אמנם הסגנון דומה. קבוצה צעירה הבנויה על קבוצת הנערות ומחוזקת במקומות הנכונים רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, אולי אפילו עד ליגת העל. על פניו ההחלטה הראשונה העונה היתה בכיוון הזה. לראשונה, אמיר מימרן מקבל את מושכות האימון ויעמוד על הקווים של הקבוצה הבוגרת כשידריך את שחקניותיו לצד שחקניות החיזוק. ואז... החל מסע הרכש. לי קפיטולניק ויעל גלילי הגיעו לחזק את עמדות הגארדיות. לכאורה 2 ב-2 שעזבו, אך קפיטולניק וגלילי בשיא הקריירה שלהן עם המון מה להוכיח רוצות לחזור ולהוביל קבוצה. אלה פינצי הרעבה אחרי "עונת חוויה" בליגת העל חוזרת ללאומית ומעוניינת בדקות וקרן מוזס חוזרת גם היא רעבה לפרקט וכבר הראתה כמה נחושה להצליח. 4 שחקניות שמצטרפות להדר לוי והילה הניג, זו כבר שישייה מובילה שיכולה ללכת עד הסוף. נפלא, אבל.... איפה פה משתלבות הצעירות? כי לרמת השרון דור מוכשר מאד עם רוטנברג, נר, אוטולנגי, פינקלשטיין ובעיקר עתליה כהן ורוני קלינגר. זו קבוצה עמוקה (סביב 14 שחקניות לגיטימיות) שכולן יכולות ואף צריכות לשחק. עכשיו המשימה של מימרן לרקוח מכל זה מתכון להצלחה.

1. התגעגענו בסגר: התגעגענו (1) להילה הניג. זה התחיל עוד לפני הסגר עם הפציעה הקשה שעברה. הניג אולי לא מוגדרת "כוכבת גדולה", אבל ההשפעה שלה על רמה"ש היתה אדירה היא היתה החיבור בין הבוגרת והצעירות, סגנון המשחק החיובי שלה, שמחת החיים על המגרש... איתה יותר כיף לראות את רמת השרון משחקת (ברור שגם התרומה שלה בצבע וכיו"ב, אבל אנחנו לא פה רק להאדיר אלא בעיקר להתגעגע). התגעגענו (2) לקרן מוזס ולא רק בתקופת הסגר. מוזס ניסתה כבר כמה פעמים להשלים את הקאמבק אבל תמיד היתה ההרגשה שזה לא זה (כפ"ס, גליל), אולי הפעם ובמיוחד אחרי שראינו את החיבור שלה לחברות והכושר שנמצאת בו בטורניר פתיחת העונה (3על3) אפשר לקוות לחזרה הגדולה שלה לפרקט. התגעגענו (3) לרוני קלינגר. אחת השחקניות שיותר כיף לראות בליגה הלאומית ובכלל עם פוטנציאל בלתי נגמר. אנחנו נמשיך להתגעגע עד שתסיים את מטלות הצבא ותחזור לסגל, אבל יש דברים ששווה לחכות להם בסבלנות.

2. מסעיר את הרגש: אם עד לאחרונה היתה תחושה שמאד קשה לקלוע לסלים בקריית יערים נראה שהעידן הגיע לסיומו. להדר לוי שסיימה את העונה הקודמת בראש טבלת מלכת הסלים של הליגה, מצטרפות שתי קלעיות שלשות אדירות. יעל גלילי וקרן מוזס הן 'פיור-שוטרס' ברמות הגבוהות בכדורסל נשים וכשגם היד של לי קפיטולניק יודעת לצלוף מחוץ לקשת (כשצריך), לרמה"ש יש קבוצה התקפית מהסוג המובחר ביותר.

3. מצית את הדמיון: אמיר מימרן מאמן בוגרות לראשונה. מימרן איש של עבודה שקטה גידל בשנים האחרונות את דורות הנערות במחלקה הצעירה של רמה"ש, זכה להערכה רבה ואף קיבל מינוי לצוות המקצועי בנבחרת הקדטיות. כעת, הוא עובר לאמן את השחקניות שגידל גם על הבמה הראשית, כדורסל בוגרות. מימרן הוכיח כבר שיודע למקסם את יכולות שחקניותיו ואי אפשר לחכות לראות איך יעבוד החיבור בין השחקניות "שלו" וסגנון האימון (גם כן "שלו") עם השחקניות הבוגרות שבקבוצה. התחושה ש-נהדר.

4. בוער בעצמות: בעצמות של רמת השרון בוער להוכיח, בוער להצליח, בוער להיות "הכי" וזה ברור ונפלא. אבל לרגע נצלול למיקרו. בוער בעצמותינו כבר שנתיים לרגע שעתליה כהן תעלה לשחק בקביעות בלאומית ותשתף פעולה עם אופיר אליהו להוביל את הקבוצה לצמרת. את אליהו ראינו בשנתיים האחרונות הופכת לאחת הגבוהות היעילות בליגה והציפייה שהיא תמשיך. עתליה כהן, מצוינת בגילאים הצעירים וקמפיין טוב בעתודה צריכה להצטרף אליה ויחד זו תהיה קבוצה שפשוט כיף לראות.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- בהדרגה נבנתה קבוצה שהתחילה בתחתית עברה לאמצע טבלה עם שאיפות צמרת והעונה תגיעה לשיאה עם מאבק בצמרת הגבוהה על מקום בסדרת הגמר. פסימי – הן לא הראשונות (ולא האחרונות כנראה) שהחתימו "קצת יותר מדי" בוגרות בקבוצה שנבנית על השלד של המחלקה הצעירה, החיבור יקרטע הרוטציה תהיה לא ברורה ורמה"ש תסיים עם מאבקי צמרת בפלייאוף התחתון.