ל.נשים: איבדו את הכיוון

טבלת הליגה וחדשות נוספות

הולך ופוחת הדור – מאמר דעה

* שימו לב, כי האמור מסתמך על דעתו של הכותב עפ"י רצף התרחשויות שהובאו לידיעתו בשבוע האחרון.

* שימו לב *עדכון* - כל מי שלא קרא את 2 השורות למעלה, בכל מקום שנכתב תחילה "הצהרה" הרי ברור שלא הקבוצות/השחקניות הן אלה שצהירו - אלא התחושה שמעשיהן מצהירים כך, כי מדובר בטור דעה. התנצלותי לכל מי שלא הבין שמדובר בדעת הכותב למרות שזה מופיע בכותרת *

נדמה כי 1: העברות חודש ינואר האחרון שברו את כל השיאים בהתנהלות חסרת לויאליות הקבוצות אחת מול השניה, התנהלות פוגענית ומזלזלת של הקבוצות לשחקניות שלובשות את חולצת המועדון ואולי יותר מכל כלפי השחקניות שגדלו במועדון.

נדמה כי 2: השיאים שנשברו החודש בהתנהלות הקבוצות הם צל חיוור של ההתנהלות המתנשאת, האגואיסטית וחסרת המקצועיות של שחקניות צעירות.

נדמה כי 3: ההתנהלות שהחלה במועד העברות 2019 בלאומית היא סימפטום לצפוי לנו בכדורסל הנשים בקרוב מאד, כי איבדנו את הבושה, הכיוון, הדרך והערכים.

התחושה: אנחנו לא מאמינים במקצוענות

4 קבוצות שמובילות את הליגה קיבלו בחודש האחרון החלטה תמוהה – לצרף שחקניות חדשות. חלקן יצורפו כבר בינואר, חלקן רק בחודש מרץ-אפריל. נכון, קבוצה שזקוקה לחיזוק נקודתי, אם מזהה נקודת תורפה שעלולה לפגוע בה במאבקי האליפות, הרי שזכותה ואף חובתה להתחזק – אבל כאן אין קשר בין החיזוק לצורך ובכל מקרה יש גם דרך. לכן, צירופה של שחקנית עבור הגליל העליון או ירושלים מתקבל על הדעת. הקבוצות בנו בתחילת העונה סגל קצר יחסית שהתבסס על 7-8 שחקניות, חלקן צעירות. את הגליל העליון עזבה כחודש מתחילת העונה, שחקנית הרכש קרן מוזס שהסיטואציה, ככל הנראה, היתה גדולה עליה והקבוצה נותרה ברוטציה קצרה, לעיתים של 6 שחקניות בלבד. בירושלים שוחררה שחקנית שצורפה בכרטיס כפול, סטודנטית אחרת מתקשה להתחייב לכל האימונים ושוב קבוצת צמרת מופיעה למשחקים עם 7 שחקניות, לכל היותר.

בסיטואציה כזו חיזוק הוא מובן. בשום סיטואציה לא מובן חיזוק שמגיע חודש וחצי לסוף השנה ומתחייב לכל היותר לאימון אחד. כבר היה מי שאמר שהליגה הלאומית היא לא מספיק מקצוענית כשקבוצות עושות בה שלושה אימונים בשבוע, אך מי שאמר את זה, מאפשר ביד השניה לשחקניות נבחרת להצטרף לאימון בשבוע, בקבוצות שמתמודדות על העליה לליגת העל. אם כך נראות קבוצות שנערכות לליגת העל – פלא שליגת העל מתקרבת לרמת הלאומית במקום להפך?

יעל טויטו, עונה מצוינת בגלבוע. ועדיין הביאו על העמדה שלה רכש מבחוץ. מודל למקצוענות?

התחושה: אנחנו לא מאמינים בשחקניות שלנו

נו, מילא, קבוצה שמוותרת על התנהלות מקצוענית אבל תזכה באליפות מוותרת על הדרך ומקדשת את התוצאה – לא לזה התכוון מי שאמר ש"את הכסף סופרים במדרגות"?

אבל מה תגידו על קבוצות שנמצאות במקום 1-2 בליגה, הסגל שלהן כולל לכל הפחות 10 שחקניות לגיטימיות וכשכולן בריאות אף 13 שחקניות (כשמדי שבוע שחקנית אחת לא נרשמת). – והן....הן בטירוף של חיזוק והחתמות על חשבון השחקניות שהביאו אותן לצמרת ועל חשבון השחקניות שגדלו באגודה ומקבלות את המסר: אין לכן מקום אצלנו, הדשא של השכן, ירוק יותר. חבל שלא גדלתן אצלו. איך הן מצדיקות עומס מיותר על הסגל, איך הן מסוגלות לקרוא לו "חיזוק"?!

קחו למשל את מכבי חיפה. קבוצה שהחתימה בקיץ 4 שחקניות לאומית מובילות, מצטיינות עונה, שחקניות עם עבר קרוב בליגת העל וקצת יותר רחוק בנבחרות הצעירות. שחקניות בשיא הקריירה לצד שחקניות בנות 18 שמובילות את קבוצת הנערות של האגודה להישגים היסטוריים ומחזיקות בממוצע נקודות מרשים גם בלאומית. סגל של 10 שחקניות בריאות, איכותיות, מנוסות ובכושר שהוביל את הקבוצה למקום הראשון בליגה.  – דווקא כשהכל מתחבר הקבוצה הודיעה (לא במילים אלו אבל זה המסר): איננו מאמינים בסגל שהוביל אותנו לצמרת, בשחקניות הצעירות שבחרו להמשיך בקבוצה ומוכיחות את עצמן כל שבוע ובשחקניות שהיו מספיק טובות כבר 5 עונות בלאומית ועוד סיבוב אחד. אנחנו מביאים שחקנית מליגת העל שתצטרף בשלהי חודש אפריל. כי ב-30 הימים המכריעים של העונה אנחנו צריכים משהו אחר, גם אם היא לא מכירה את התרגילים, את השיטה, גם אם הגענו לפסגה בלעדיה. תודה רבה, לכולכן, היא תמשיך מכאן.

ובחיפה זה עוד כלום לעומת 'גלבוע מעיינות', למועדון שבשנים הקודמות שם את הדגש על פיתוח וקידום הדור הצעיר, ושאשתקד הגיע לגמר גביע המדינה לנערות סגל עמוק של 13 שחקניות. גלבוע נמצאת במקום השני בליגה ובגמר גביע האיגוד, בזכות אלה שמשחקות ומנצחות.

כשבעונת שיא במהלכה ולמרות הרכש שזוכה לרוב הדקות מצליחות 2 שחקניות מהאגודה (בנות 19 ו-20) לזכות סוף-סוף לחשיפה והכרה (טויטו ושמעוני) וכשהכל מתחבר בגלבוע האם המחשבה שעלתה שם היתה? אנחנו רוצים את השחקנית שגדלה בכפר סבא, שבליגת העל כמעט ולא משחקת. נכון, אין שם צורך אמיתי ונכון שהיא על העמדה של יעל טויטו, שגלה באגודה, אבל בגלבוע כנראה לא רואים בעיניים. הרכש החדש קלע בסיבוב הראשון 4.5 נקודות יותר מטויטו (אז מה אם במשחקי תחתית והקבוצה הפסידה) יש לנו כסף, אנחנו נצרף את השחקנית ה-14 וה-15 לסגל. שהצעירות יחכו בצד. או אולי שילכו לכפר סבא?

בגלבוע היו קרובים לעשות את הדבר הנכון, אחרי שבקיץ החתימו 5 שחקניות רכש, הכיוון היה להחזיר לאגודה את הבוגרת, מאי מלכין, כדי לחבר אותה מחדש למשפחה אולי לקראת עונה הבאה שתביא לעולה החדשה לליגת העל מהניסיון שרכשה. השחקנית מן הסתם ויתרה על הצעות עדיפות, רק כדי לגלות שבזמן שהצטרפה הקבוצה הביאה עוד רכש על הדקות שלה. הגלבוע שהחלו את העונה במודל של שילוב מקומיות וצעירות שהן השלד של האגודה, - האם זנחו את הדרך? האם כשראו תארים, ראו את גביע האיגוד והפנו את הגב לכל מי שהביאה אותן לשם? האם אמרו, אנחנו רוצים יותר גם אם זה לא באמת יותר, כי האימונים והדרך הוכיחו את עצמם עד עכשיו? התחושה היא שהביאו לנו עוד שחקניות, יש מספיק מקום על הספסל ומי שצפוף לה - שתעלה ליציע.

חג'ג' וכיוף, טובות רק כדי להוביל למקום הראשון אבל אין לא נותנים בהן אמון למשחקי האליפות?

התחושה: אנחנו רוצים אליפות וש"ימות העולם"

כל קבוצה שהעבירה שחקנית אליה בחודש האחרון צריכה להסתכל במראה, ובמראה להתמקד לעצמה בעיניים ולשאול – האם הייתי מספיק הוגנת כלפי האגודות אותן השחקניות עזבו. האם הייתי רוצה שכך ינהגו כלפיי? כל מי שתשפיל מבט מיד – לפחות מודה בפסול, וגם להודות בטעות זה משהו.  כי כשהערכים כבר לא קיימים בספורט התחרותי נשארנו בעיקר עם גועל.

התחושה: אנחנו בנות 20 – קטן עלינו להתמודד, תנו לנו כותרות ותארים

הערכים של הקבוצות הושחתו, המקצוענות של הקבוצות עומדת בסימן שאלה (אם הוא לא הפך כבר לסימן קריאה). מה בנוגע השחקניות? גם הן לא חפות מכל אלה.

ראו את המצטרפת הטריה לגלבוע, רוני גולדין שגדלה בהפועל כפר סבא. כשכפ"ס עלתה לליגה הלאומית, היא החתימה גבוהה, רכזת וקלעית צוות מסייע סביב גולדין בת ה-18 שקיבלה מקום בחמישייה כדי לצבור נסיון, המקום נשמר לה גם בשנה השניה, מה שהוביל לחשיפתה אצל מאמני הנבחרות שלקחו אותה לנבחרת העתודה. השנה לגולדין היתה הזדמנות להחזיר ולהוביל את כפ"ס במו ידיה, היא גם קיבלה את האפשרות להשתלב בליגת העל כששוחררה לרמה"ש. התוצאה היתה, מעט תרומה למועדון בו גדלה (דיי לראות את הניצחון שהשיגו בכאוכב אותו סגל בדיוק מינוס ה-שחקנית) וכמעט ללא דקות משחק בליגת העל. כשהתדמית של השחקנית החלה להיסדק (בכל זאת קבוצת תחתית בליגת העל ובלאומית) במקום להתמודד או לקחת אחריות, עזבה את הקבוצה. היה זה ברגע שהסתבר ככזה שהכי פגע בקבוצות שנתנו לה את הבמה (כשלא נשאר זמן במועד העברות, החוקים הלא ברורים קיצרו את, כך הסתבר ובלי ידיעת השחקנית את לוח הזמנים והשחקנית כמעט איחרה את מוע) בדרך לקבוצה עטורת כוכבות בצמרת הלאומית ובגמר הגביע, אולי כדי לתחזק את המותג של "שחקנית צמרת". בגיל 20 במקום לצבור ניסיון ולהוכיח שמתאימה להוביל בכדורסל הנשים, עשתה מהלך של שחקניות בשלהי הקריירה ועברה לאגודה עם הסיכויים הגבוהים ביותר לצלחת כשבדרך פגעה בכל מי שאפשר.

ומה לאופיר לביא ולחיפה? (וכמובן לצליל וטורי המצטרפת לגליל) שחקנית שבגיל 18 היססה מספר פעמים אם לעבור ללאומית  (בכרטיס כפול) כי הדבר הנכון הוא להתמקד בליגה המקצוענית ולהשתפר, היא 3 שנים אחרי, מצטרפת לקבוצה שרצה מצליחה ומתפקדת, ובאופן טבעי תקח את המקום של השחקניות שעושות הכל להוכיח עצמן ולעזור לקבוצה להצליח. גם "תגלית" העונה שעברה בליגת העל מסתפקת היום בחובבנות של להצטרף במרץ ללאומית אולי בשביל  "לסדר חוזה", מי יודע? נראה שלא איכפת להן במי פוגעות או לשמור על הכבוד שבמקצוע, בדרך לשמור על התדמית ואולי לאיזו צלחת. אבל זה עוד מילא, לויאליות, כאמור, זו מילה ארוכה. - מה לעניין הקבוצה בה משחקת כרגע? הרי אם העונה תגמר במרץ יהיו לה חודשיים שלמות בלאומית, או שתגיע עד תחילת אפריל ומה יקרה אם העונה תמשך? זו תהייה ובסיומה סימן שאלה –כיצד יכולה שחקנית מקצוענית להתנהל כשיודעת שכל ניצחון מרחיק אותה מהיעד הבא?

ומה לשחקניות האחרות בכרטיס כפול כשעושות בין 0 לאימון בודד בליגה הלאומית וזועמות שלא מקבלות יחס של "כוכבות" באגודה? על כך בטור הבא שיספר איך הכרטיס הכפול השחית את כל הנורמות.

רוני גולדין, כשהם בתחתית, עזבה את המועדונים שנתנו בה אמון ונתנו לה במה לפרוץ. 

סיכום: מה כל זה אומר? אולי, להיזהר.

אל תגידו לנו זה לא יקרה, כי זה כבר מתחיל לקרות. זה כבר קרה.

כל מי שתחתום באחת הקבוצות האלה, צריכה לזכור ולדעת (אם זו ליגה לאומית או ליגת העל) לא חשוב כמה טובה תהיי, לא חשוב כמה תוכיחי את עצמך באימונים ובמשחקים. לא חשוב אם הקבוצה מצליחה ואת הקלעית המובילה בה – הקבוצה לא מאמינה בשחקנית, אם יש לה הזדמנות להביא עוד ועוד ועוד, היא תביא.

וכל מי שמחתימה את שחקניות צריכה לזכור, נאמנות זה סיסמה שיש על לוחות המודעות בתקופת בחירות. מקצוענות זה משהו שקוראים עליו מאמרים. שחקנית רוצה לשחק, רוצה לשחק בכמה שיותר כסף ובסוף גם לזכות בתארים. אם אתם לא יכולים להביא לה את כל אלה "עכשיו ומיד", היא תנטוש. גם אם נתתם לה את כל התנאים להצליח ולפרוץ, גם אם עטפתם אותה בהגנה ועזרתם לה כשכולם לא רצו – לויאליות זו מילה עם יותר מדי אותיות, עד שתגמרו לכתוב אותה השחקנית כבר תסכם במקום אחר.

מילה טובה לסיום: לכפר סבא ותל כביר.

שתי האגודות איבדו שחקניות מובילות ב"ועדת חריגים".  המשמעות כאן של ועדת חריגים היא שהאובדן היה בשלב בו קשה מאד לתקן ולהתחזק בשחקנית אחרת, זו ש"ברחה" עשתה זאת אחרי הזמן המותר.

שתי האגודות בחרו להתמודד עם המצב ב"ברכת הדרך", שחררו את השחקנית גם אם ידעו שזה יעלה להן בהצלחת העונה וגם אם היה קשה להן להשלים עם הסיטואציה בהתחלה הן בחרו לצאת גדולות. ועל כך ראויות להערכה.

ראויה להערכה היא כפר סבא גם על ה"יום שאחרי". לקבוצה היתה הזדמנות לעשות לחברה את מה ששנוא עליך ולחטוף מתחת לאף שחקנית אחרת – אך הן סרבו בכל תוקף.

ומילה אחרונה במקרה הזה שמורה ללירז קניג – שחקנית ליגת העל בשנים האחרונות, שדחתה לא מעט הצעות (בלא מעט כסף) מקבוצות בליגה הראשונה (כולל קבוצות צמרת) וזכרה חסד נעורים למועדון בו התחילה. כשהתברר לה מצבה של כפר סבא, בחרה לשים את שארית העונה הנוכחית בצד ולהצטרף לאגודה שנתנה לה את קרש הקפיצה ולעזור לה. מסתבר שעוד נותרה נשמה ונותרו ערכים –

אך נותרה גם השאלה האם הולך ופוחת הדור?

אופיר לביא, האם שואפת לסיים את העונה בליגת העל כמה שיותר מוקדם?

סיכום משחקי המחזור ה-14

הפועל גליל עליון 56 - הפועל 'קרן' גלבוע מעיינות 70

אחרי משחק צמוד ויתרון של הגליל במחצית הראשונה (34:33), עלו הגליל ליתרון 48:43 ברבע השלישי. משם ועד לסיום בגלבוע נעזרו בריצת 9-0 כולה של בן ישי, שהובילה מהפך (52:50) בסוף רבע שלישי ולרבע אחרון חד צדדי במיוחד שהוריד את הגליל למקום השלישי.

קלעו להפועל גליל עליון:  שני לוי 18, קרן נחמה 17, רבקה רוס 11, מיתר אסולין 8, אמה רוזנסטון 2.

קלעו להפועל גלבוע מעיינות: טלי בן ישי 27, ענבר לברון 13, יעל טויטו 9, רוני גולדין 8, נועה שבת כהן 6, קרן בויס, הדר גוטין, ג'ני טודורוב 2 כ"א, נועה שמעוני 1.

הפועל כאוכב 54 - הפועל כפר סבא 58

עדיין ללא לירז קניג, הפועל כפ"ס הגיעה לכאוכב ונפלה לפיגור 22:11 בתום הרבע הראשון. בר סלע ופיירוז חאג' עוד שמרו על יתרון 8 בהפסקה (34:26) רק שאז כפ"ס שמרה, שיחקה ביחד ונראה היה שמחוברת מתמיד. בהגנה שמרו את היריבה על 20 נקודות בכל המחצית השניה וסגרו את המשחק עם ניצחון. הפסד משמעותי לכאוכב שהתרחקה מאד מהפיינל פור.

קלעו להפועל כאוכב:  בר סלע 26, פיירוז חאג' 17, אסיל עודה 5, עלית כהן 4, ליאן עודה 2.

קלעו להפועל כפר סבא:  חן הולצר 21, נטלי לוי 12, שרון רשף 8, ענבל יערי 6, מורן שחם 5, דרור מייברג 4, ענבל גבע 2.

מכבי חיפה 81 - אקדמית וינגייט 54

מכבי חיפה ברחה ליתרון דו ספרתי מרשים כבר בתום הרבע הראשון (28:13) בהגנה טובה הצליחה להגדיל את ההפרש בהפסקה ליתרון 18 הפרש (44:26) ומשם במחצית השניה המשחק המשיך להיות חד צדדי וחיפה בסיומו חוזרת לפיסגה אחרי שהגליל איבדה אותה בהפסד לגלבוע. וינגייט נהנתה מההפסד של כאוכב כדי להישאר שבוע נוסף במקום החמישי.

קלעו למכבי חיפה: אבני סימיונוביץ 12, שי אלון 11, דניאל חג'ג' ונור כיוף 10 כ"א, ספיר תירוש 9, עמית גור ואלה יערי 8 כ"א, ניר בהיר 6, רוני צביאלי 5, שיר רביב 2.

קלעו לאקדמית וינגייט: ניצן עמר 16, שירה חג'ג' 15, מאי נשר 7, עדי אלטמן ואנג'לה חצ'דוריאן 4 כ"א, רומי לוי ושני ברמן 3 כ"א, תמר קופילביץ 2. 

אליצור יבנה 63 - א.ס. רמת השרון 57

משחק צמוד בדומה למפגש הראשון. רמה"ש באה לאולם המאד בייתי ביבנה ונתנה פייט ומלחמה כשברבע הראשון ניצחה יבנה 18:16 בלבד , הצליחה להגדיל את ההפרש עד ההפסקה 34:25. משם המשחק המשיך להיות צמוד, אך את היתרון שהשיגה בהפסקה ידעה לשמור עליו עד לסיום. ברמה"ש יצאו 4 שחקניות ב-5 עבירות.

קלעו לאליצור יבנה: רג'י גליידה 20, נופר לוי 12, חנה הללי ובת אל לזמי 8 כ"א, לי קפיטולניק 7, אלכס גיטצנ'קו 4, ענבר אנוליק ושחר עמית 2 כ"א.

קלעו לא.ס רמת השרון: לורן בניטה ומאיה מדרי 11 כ"א, הילה הוניג 8, סהר דגן 7, נועה שמשי, אופיר אליהו וחופית וקסלר 6 כ"א, רוני קלינגר 2.

הפועל באר טוביה 74 - אליצור נתניה 66

משחק שהיה עמוס בבעיות וטענות שיפוט. 7 שריקות לעבירות בלתי ספורטיביות וטכניות, הרחקה של ניצן קוך ובלאגן גדול באופן כללי. על המגרש נתניה נראתה כמי שלא מתכוונת לוותר על העונה. שלטה במחצית הראשונה במשחק והוליכה בהפסקה 43:31, אך שוב לא הצליחה לשמור על היתרון וברבע האחרון 19-11 של באר טוביה הובילו את המארחות לניצחון חשוב.

קלעו להפועל באר טוביה: אוריאן אמסלם 18, בר אביטל 17, שיר קרמר 15, מור בורודובסקי 9, חן ביסמוט 7, חן וייסבורט 5, סול קרמר 3.

קלעו לאליצור נתניה: דפנה מלר 18, דבי בלייברג 15, שירה בן דוד 14, הילה מימון ולירון אלבג 7 כ"א, עדן אהובים 4, ניצן קוך 1.

הפועל נהריה 90 - מכבי תל כביר 35

נהריה אירחה את תל כביר החסרה ולא השאירה ליריבה סיכוי עם 25:7 בסוף הרבע הראשון ובמחצית כבר היתה התוצאה 58:16. סה"כ המשחק ברובו היה לפרוטוקול כשכל שחקניות הסגל שיחקו.

קלעו להפועל נהריה: מרינה שפיצנדל 16, אלה פינצי 15, רוני מנצל 14, ליאור הלוי 13, הדר לוי ונופר פקין 10 כ"א, אריאלה דנסקר 4, ילנה איזנשטט 3, מרינה מלצב והילה שוסטר 2 כ"א, יעל שאדושווילי.

קלעו למכבי תל כביר: יפית כהן 15, אדר מנע ומזל קאב 6 כ"א, שירי יום טוב 5, שני חכים 3.

אליצור תל אביב 25 – אס"א ירושלים 76

אחרי שני ניצחונות גדולים ת"א אירחה את ירושלים וספגה הפסד ענק. אמנם בתום הרבע הראשון הובילה ירושלים 17:10 בלבד וגם במחצית ההפרש עוד היה סביר (34:20) רק שאז תל אביב לא עלתה למחצית השניה וירושלים בעשרים הדקות הבאות ניצחה 42-5 בדרך לתוצאה הגבוהה וההתבססות במקום הרביעי.

קלעו לאליצור תל אביב: זואי רייכמן 6, שני זר אביב 5, עדן מצארווה ורינת בן יעקב 4 כ"א, טלין אלבה וסבינה מרדנוב 3  כ"א.

קלעו לאס"א ירושלים: עדן פורת 19, מורן שטרית 18, הדר רפאל 14, נטע רפאל 13, אור מור יוסף 6, יולי גרוסמן, גילי ליאור ועומר אמסלם 2 כ"א.