לאומית: בחמישי, רבע גמר

משחקי רבע הגמר על האליפות:

שיטה: סדרת משחקים הטוב מ-3. המדורגת גבוהה יותר בשלב המחוזות תהנה מיתרון ביתיות במשחק הראשון והשלישי.
לוח זמנים: 8/4, 11/4,  16/4 (שינויים ידווחו בנפרד בתוך הכתבה)

רקע: השיטה השתנתה בתחילת חודש מרץ ובמקום בית עליון של 7 מחזורים לפני סדרת הגמר, הקבוצות יקיימו סדרות נוק-אאוט. כך שמחצית מהקבוצות שהעפילו לרבע הגמר יסיימו את העונה בשבוע הקרוב.
על פניו, שיטה שמחסלת את הסיכויים של כל הקבוצות הצפוניות:
בעוד קבוצות הדרום סיימו את העונה עד ה-30/3 ונהנו מעשרה ימי מנוחה והכנה ליריבות, קבוצות המחוז הצפוני שיחקו בין התאריכים 28/3 ועד 6/4 שלושה משחקים(!) - ומכאן שמשחק רבע הגמר יהיה המשחק הרביעי שלהן בשבועיים מול מנוחה משמעותית של היריבות.
בעוד שבדרום קיימו השבוע אימוני הכנה וסקאוטינג, הקבוצות מהצפון נאבקו על המיקום הסופי 48 שעות לפני סדרת רבע הגמר. בין לבין ערב יום השואה, ולמעשה הקבוצות מהצפון יגיעו ללא שום אימון הכנה למשחקי רבע הגמר וכמעט ללא מנוחה.

אגב את ההחלטות קיבלו באיגוד הכדורסל בועדה שבראשה האגף המקצועי. כלומר היו אנשי מקצוע שחשבו שמדובר בהכרעה הכי ספורטיבית, שוויונית ובהחלטה שתשמור על בריאות השחקניות?  - אם כן, מומלץ להקים ועדת חקירה בסוף העונה ולבדוק את רשימת הפצועות שנפצעו בחודש האחרון והאם נגרמו בגלל עומס (התשובות בוודאי "יפתיעו").

אנקדוטה לסיום. עוד הוחלט שאם כל הסדרות ייגמרו 2-0, משחק חצי הגמר יחל כבר ביום שישי. כלומר במקום לתת סופ"ש מנוחה לשחקניות עייפות, יאתגרו אותן עוד יותר. ההיגיון? נשאר מחוץ לחדרי הטיפולים וה-MRI.

אביטל צוובנר, בסיטואציה שנוצרה השחקנית המשתפרת העונה צריכה לעזור לגור להוביל את הקבוצה ולהיות עוגן בצבע.

הפועל גליל עליון (1 בצפון) - בני יהודה (4 בדרום)

מועד המשחק הראשון: 10/4/21 , 21:00 (דחוי למוצ"ש)

הפועל גליל עליון: הקבוצה המדורגת ראשון בצפון ועם המאזן הטוב ביותר בליגה בכלל (בשתי המחוזות), מגיעה לשלבי ההכרעה בצורה הגרועה ביותר שיכולה היתה להגיע בה. למעשה הפועל גליל עליון שיש שיאמרו חשובה לכדורסל הנשים כולו, "נדפקה" יותר מכל קבוצה אחרת משינוי פתאומי של השיטה. הקבוצה נערכה ל-7 מחזורים, במהלכם מאי מלכין שבכרטיס כפול תסיים את עונת ליגת העל ותצטרף בצורה מלאה אך כעת תשחק במקביל (לעיתים באותו יום). בנוסף, פציעות משמעותיות של ירדן גוט וענבר לברון עקב עומס ולוח משחקים צפוף, הופך אותן ל"בספק גדול" לסידרה. ב-7 מחזורים עוד אפשר לתקן הפסד כזה או אחר. בנוק-אאוט בחמישה ימים, אין מכאן דרך חזרה.
בעיות בצד, גליל עליון של פתיחת העונה היתה קבוצה מצוינת, דינמיקה וחיבור שהרבה זמן לא נראה, פורווורדיות אתלטיות שרפו את המגרש במתפרצות, לצד עמית גור שלקעה מבחוץ ורביב עם לברון שהוסיפו את הנקודות שלהן.  אך אחרי שליטה מוחלטת וכושר נהדר הגיע ההפסד למג'דל כרום שנתן ביטוי לעייפות והעומס על הסגל, אחריו הגיעו הפציעות וכעת מגיעה הגליל בסגל חסר וביטחון מעורעור.  המפתחות של הגליל לסידרה יהיו היכולות של אביטל צוובנר ונוי לפושניאנסקי לשמור על יציבות וביטחון מתחת לסלים כדי לצופף את ההגנה ולהקל על עמית גור בייצור הנקודות. מיקה ביתן ונגה גיא יצטרכו לעשות קפיצת מדרגה ולהתבגר מהר, מאי מלכין תקווה להגיע למשחקים וכולם יתפללו לבריאותן של לברון וגוט.

בני יהודה: בני יהודה מגיעה במצב הפוך לחלוטין. מהפציעות סבלו בחודש פברואר ונותר דיי זמן להכשיר את רוב שחקניות הסגל, הקבוצה סבלה ממשבר במרץ אך הספיקה להתאושש ממנו ב-3 המחזורים האחרונים וגם נהנתה משבועיים מנוחה להתכונן, להתחבר, לבצע התאמות כי היריבה בצמרת היתה דיי ידועה. כשגליל שיחקו בוינגייט, לבני יהודה היה הזמן להגיע ל"וידאו-לייב". אך דווקא הסיטואציה שלכאורה מביאה את בני יהודה כ"פייבוריטית" מהמקום הרביעי הוא המסוכן. בני יהודה שהפסידה במגרשים בייתיים כאליצור ת"א (ששיחקה בהרכב חסר) ובירושלים, מגיעה ללא יתרון הביתיות. ודווקא כשהסגל ארוך, לא פשוט לנהל את הרוטציה ולזהות מי השחקנית שנכון שתהיה בכל רגע נתון על המגרש. האם עדיף סגל גבוהה (עם טויטו-ברגל-אנגל-אורן) או קבוצת גארדיות (עם בלייברג-יקיר-בן ישי-אנגל)? קוראים לזה "צרות של עשירים", אבל כן, גם לעשירים יש צרות ובעוד בגליל יגיעו כשאין להן מה להפסיד עם סגל קומנדו להתאבד על המשחק בבני יהודה צריכים ליצור את הסיטואציה.

מאצ' אפ - השחקניות שיש לשים אליהן לב: דבי בלייברג VS. שיר רביב  ;  אביטל צוובנר VS. יעל טויטו. 
בעוד עמית גור תהיה ההימור הבטוח לסוקררית של הגליל שביכולת גבוהה שלה תוביל את הקבוצה לחצי הגמר ובבני יהודה ישנן את תמר ברגל ומיקה יקיר שמייצרות את הנקודות. גור בוודאי תיסגר היטב ע"י חברותיה שמכירות אותה מהעונה שעברה (ובכלל מי לא מכיר את גור?) וברגל לא ברור כמה זמינה תהיה לקבוצה כשתשחק באותו יום גם במדי רמת גן (במשחק מס' 2 בסדרה). לכן ההתמקדות תהיה קצת שונה. שיר רביב נותרה הגארדית הכשירה שצריכה להוביל ולנהל את התקפת הגליל ואילו דבי בלייברג הפכה השנה למנהלת המשחק המובילה בבני יהודה. מי שתצליח להצר את צעדי השחקנית השניה ולהכתיב את הקצב עבור קבוצתה תהפוך את משימת קבוצתה לנצח כקלה יותר.
צוובנר הראתה השנה שהיא לא רק שחקנית מטרה בצבע, גם מורידה כדור לריצפה וקולעת מרחק, יעל טויטו עשתה דבר דומה - שיחקה הרבה פעמים בפני מטעמי צורך קבוצתיים אך כשיצאה החוצה קלעה שלשות גדולות וגם ידעה לייצר. הן לא השם הראשון שיגידו בקבוצה שלהן כ"מפתח" (וחבל כי הן כאלה), מי שתתרום יותר לקבוצה שלה גם תשמור על סיכוי האליפות.
מספרים-מספרים: מיקה יקיר בחוץ 13.7 נק' (בבית רק 5.2), דבי בלייברג 13 נק' בחוץ (בבית 10.4).
ירדן גוט עם 17.4 נק' בבית מול 9.6 נק' בחוץ.

מאצ' אפ - על הקווים: זיו ברתנא VS. טלי נוי. מפגש ראשון בין השניים, בליגה הלאומית כשאף פעם לא אימנו במקביל. מדובר במאצ' אפ בין מאמנים דומים ולכן מסקרן במיוחד. שני מאמנים שיודעים לבנות קבוצות מצוין בקיץ, יודעים מה מחפשים ואיך רוצים שהקבוצה תיראה, מאמנים יסודיים במהלך העונה (סקאוטינג והכנה מדוייקת ליריבות), מאמנים שמחוברים לשחקניות ומחברים את הקבוצה וחיים את המשחק על הקווים. שני מאמנים שבקלות היו יכולים לאמן בליגת העל ברצינות שבה לוקחים את כדורסל הנשים - ועל ההפתעות הקטנות שכל אחד יחיד לשניה (ולהפך) תוכרע הסדרה.

על הסידרה הצפויה: כאמור למעלה אין הרבה הפתעות. שתי הקבוצות הובילו את המחוזות רוב העונה, בני יהודה על הפסד אחד יותר מדי סיימה רביעית. אין מי שלא מכיר את לברון, גור, גוט או מלכין ורביב. ואין מי שלא מכיר את טלי בן ישי, אורטל אורן, מיכל אסף או מיקה יקיר וכיו"ב. קבוצות שמשלבות שחקניות ותיקות לצד הצעירות מכאן השאלה מי תשלוט בקצב המשחק. עד לפני חודש היינו מספרים שגליל ינסו לכפות את קצב המשחק המהיר הלחץ והריצה עם גוט וגור ובני יהודה ינסו להאט את המשחק כי זה סגנון המשחק שמעדיפה אורן. אבל בסגל הקצר של הגליל הן ינסו לשחק את המשחק המבוקר והטקטי ובני יהודה ינסו לנצל את היתרון של מובילות הכדור והסגל הצעיר והעמוק יותר ולרוץ-לרוץ.  אם הגליל יצליחו להסתדר על הלחץ והזריקות מבחוץ ייכנסו הן יהיו בשלב הבא, אם בני יהודה יצליחו לחטוף ולרוץ לנקודות קלות המדורגת רביעית תדיח את הראשונה. 

דבי בלייברג. קצב משחק מהיר ולחץ על הגארדיות של הגליל כמפתח

אליצור תל אביב (1 בדרום) - הפועל כאוכב (4 בצפון)

מועד המשחק הראשון: 8/4/21, 21:00 (מתנ"ס תל כביר)

אליצור תל אביב: מגיעה במצב טוב, אבל לא אידיאלי. על פניו הקבוצה לא מגיעה בשיאה. רבקה רוס ושיר תירוש, על אף שחזרו לשחק במשחקים האחרונים סוחבות פציעות שמקשות עליהן להפגין את היכולות מתחילת העונה, אמי רינת נכנסה למאני טיים של העונה גם בליגת העל וכמו תמר ברגל או מאי מלכין (מי מהן שתיכנס לפיינל פור בליגה הראשונה) תמשיך לשחק שני משחקים בשבוע גם בליגה הראשונה ו-4 משחקים בחמישה ימים זה קצת יותר מדי. מצד שני, כשבתל אביב רואים את המצב של כאוכב, פתאום הכל נראה יותר טוב ואופטימי. 
מקצועית תל אביב מגיעה טוב למפגש. הפסד בית צמוד אחד לכפ"ס מעודד, הקבוצה עם יתרון הביתיות בוודאי הפיקה לקחים ויודעת שהמקום הראשון מוסיף לה הרבה ביטחון. גם ההפסדים הנוספים כבר היו לפני חודשיים וקצת נשכחו כשהקבוצה חזרה לנצח ולהיראות טוב. המשחקים הטובים של לוינשטיין, דהן-סוייץ' ואולי יותר מכולן של גלי קונטס שנראית בכושר מצוין לאחרונה הן בדיוק מה שהקבוצה צריכה כדי לחפות על הכשירות המוגבלת של "המובילות". בתל אביב יהיו חייבים את הספסל (גם שקורי, קריינין וחצדוריאן) בסידרה הזו ואם הכל יעבוד לפי התכנון הן יתכוננו לחצי הגמר. אליצור ת"א היא קבוצת ההתקפה הטובה בליגה אבל היא הולכת לפגוש קבוצת הגנה אינטנסיבית ולוחמת מהסוג שת"א כבר הפסידה לו השנה. אם ייאבדו את הראש כמו במשחקי ההפסד נגד ירושלים וכפ"ס, הביתיות עוד יכולה ללכת לאיבוד ואז המצב יהיה שונה לחלוטין. 

הפועל כאוכב: כאוכב שומעים על הבעיות של תל אביב ומקנאים. הקבוצה שהיתה יכולה להיות המועמדת מספר אחת לאליפות מגיעה פצועה, חבולה ועייפה לסדרה כשרק השבוע הבטיחה את מקומה ברביעייה הראשונה בצפון. אחרי שאיבדו בתחילת העונה את נור נג'מי שנפצעה ביישורת האחרונה של השיקום, נפרדו מבר סלע שפרשה ואסיל עודה שעוד לא חזרה, איבדו בתחילת העונה את פיירוז חאג' בפציעה קשה, ליאן עודה שמתחילה לחזור לעצמה ובשבועיים האחרונים גם רג'י גליידה נפצעה ונעדרה מהמשחקים האחרונים וכשירותה תיבחן בסמוך לפתיחת הסידרה. בסגל הקצר כאוכב נאלצו לשחק 3 פעמים בשבועיים האחרונים ומגיעה למשחק החוץ עם 48 שעות מנוחה בקושי ואפס הכנה. כל ניצחון יהיה נס, אבל כבר עכשיו אפשר לומר שכאוכב בפלייאוף העליון בזכות ומדובר בהישג מרשים-מרשים מאד.
מקצועית כאוכב מגיעה עם סגל צעיר בהובלתן של היא סלאח, ליאן עודה ופריאל חטיב אבל בכאוכב השנה מציגים עוד שתי שחקניות נהדרות סירין מוחמד (בעונה נפלאה) ומריח' בראא שעושה עונה טובה מאד. הן הראו שהן מסוגלות להקשות גם על מג'דל כרום אשתקד כשכפו משחק צמוד וסקור נמוך ובלי גליידה. אם גליידה תחזור ומיתר אסולין שהצטרפה במהלך העונה תתחיל להזכיר את היכולת שלה מהשנים האחרונות אולי עוד כאוכב תגיע יותר רחוק ממה שכל אחד מהמר כרגע.

מאצ' אפ - השחקניות שיש לשים אליהן לב: קרן נחמה VS. רג'י גליידה , שיר תירוש VS. סירין מוחמד.
המשחק בין הקבוצות האלה לא יוכרע על התקפה אלא על ההגנה. משתי סיבות, הראשונה, תל אביב קבוצת התקפה הרבה יותר טובה (וזה לא כוחות) אבל יותר מכך, כשתל אביב פגשה הגנה טובה היא התרסקה עם 47 ו-57 נקודות וכאוכב היא קבוצת הגנה טובה. מצד שני כאוכב עם נשקים מגוונים והיא יודעת להשתמש בהם, אם ת"א ייתנו להן לשחק הן יופתעו מאד מהיריבה. לכן המאצ' אפ מדבר על הגנה. גליידה ונחמה הן שתי השחקניות המנוסות בקבוצותיהן בכל הקשור למשחק הפנים, סגירה לריבאונד ומשחק מתחת לסל גם אם אף אחת מהן לא "גבוהה" קלאסית זה התפקיד בקבוצה ומי שתצליח לסדר את ההגנה בצבע, למנוע חדירות ולרדת מהר במעברים תוריד את הסקור של היריבה ב-10%. סירין מוחמד ושיר תירוש הן שתי שחקניות שחיות על יכולת אישית, אינטנסיביות ומהירות עם קליעה מבחוץ. שתיהן גם יכולות לשתק את השחקנית שנמצאת מולן. מוחמד באה עייפה מהעבודה הטובה שעשתה על כנעאן (רק 8 נקודות), תירוש כאמור לא כשירה לחלוטין ולכן חשובה יותר המשימה ההגנתית מהסקור.
מספרים-מספרים: קרן נחמה במשחקי הבית עם 15.7 נק' בממוצע. במשחקי החוץ "רק" 7.4 ,דוריאן דהן סוויץ' בבית 16.2 נק' ובחוץ 8.2.
בצד השני, ליאן עודה במשחקי חוץ 11.2 נק' (לעומת הבית "רק" 6.5 נק' בממוצע)

מאצ' אפ - על הקווים: אורן לם VS. שי זרצקי. לם עונה ראשונה מאמן בוגרות וזרצקי עונה שניה בבוגרות. עד כאן ההבדלים והם משמעותיים. זרצקי בעונה הקודמת בגליל למד את הליגה, אמנם הגיע מהגברים, אך לקח ברצינות את התפקיד החדש, הרשים בדרך ששילב בוגרות וצעירות בגליל העליון אשתקד ושמר את הקבוצה בחלק העליון של הטבלה למרות כל השינויים שהתרחשו בקבוצה. העונה זרצקי הגיע כדי להוות החוליה שתשלים את הסגל החזק אבל נאלץ לשמור את הקבוצה ביחד מול כל הצרות - והוא הצליח, ביחס לאתגרים פלייאוף עליון הוא הרבה יותר מכל מה שאפשר היה לצפות. לם, אמנם מכיר היטב את כדורסל הנשים והשחקניות, אבל את שכר הלימוד בחיבור הקבוצה ששילם זרצקי אשתקד, שילם לם העונה. עכשיו כבר אין חיבורים ותהליכים - עכשיו משחקים על התואר ושניהם מגיעים במצב הכי טוב שהיו יכולים. מכאן הם צריכים לקוות שהגורל והבריאות של השחקניות יתנו להם לעשות את העבודה ולא להתעסק בתיזמון דקות בין הפצועות והפציעות.

על הסידרה הצפויה: כדורסל אינטנסיבי. הלחץ שראינו מתל אביב מפעם לפעם על מובילות הכדור של היריבה הם הלחם והחמאה של כאוכב. ת"א הצליחה לנצח משחקים בהתעלות של הצעירות ובשלשות שקלעו במאני טיים, בכאוכב מנצחים כך כבר 3 עונות. אבל תל אביב מגיעות רעננות, כאוכב עייפות ובתחושה שעשו את שלהן. זו סידרה שיכולה ללכת ל-3 משחקים או להיגרם במחצית הראשונה של משחק מספר 1, הכל שאלה של כושר גופני ולמי יהיה יותר אוויר. אם כאוכב יעמדו על הרגליים זו יכולה להיות הסידרה המעניינת והאטרקטיבית מכולן. אם לא, אליצור ת"א תעשה לכאוכב מה שעשתה לקבוצות כמו יבנה וירושלים אצלה בבית. זה לא יגיד כלום על היריבה, אלא על העוצמה של המארחות.

סירין מוחמד. כוכבת בהתהוות, פרצה שנה שעברה והשנה הדומיננטית בכאוכב.



גלי קונטס. מגיעה לשלבי ההכרעה בכושר טוב ביותר שלה העונה, אקס-פקטור במשחקה של ת"א.

אס"א ירושלים (2 בדרום) - אליצור עירוני נתניה (3 בצפון)

מועד המשחק הראשון: 8/4/21, 20:00 (אולם "קוסל") 
(!)בכניסה מבצע בירות חינם ל-50 האוהדים הראשונים, של בירה "שפירא"(!)

אס"א ירושלים: ירושלים מגיעה למשחק במצב טוב יחסית, אמנם כמו בכל הליגה גם אצלה היו בשבועות האחרונים בעיות של כשירות כשניקול מיכאילץ נעדרה מהמשחק נגד כפ"ס ועלתה פצועה למספר דקות מול באר טוביה, אך המנוחה בין לבין בוודאי עוזרת ותעזור לירושלים להגיע מוכנה ליריבה. אמנם לירושלים שסיימה את שלב המחוזות ב-30/3 היה דיי זמן להתכונן אך רק אתמול נקבעה יריבתה עירוני נתניה. 
ירושלים מגיעה למשחק מהמקום השני מרחק הפרש סלים מהמקום הראשון. הביתיות חשובה לירושלים, באולמה היא גברה על כל הקבוצות האחרות ברביעייה הדרומית ולמעשה רק הפסד יחיד באולמה הבייתי אך זה קרה סמוך לסיום שלב המחוזות ודווקא לא מול קבוצה מ"אריות המחוז" (נגד אליצור יבנה). ירושלים נהנתה מעונה מצוינת של שחקניות הפנים שלה פורת, ליאור ורפאל והלחץ והאינטסיביות של הגארדיות (ברמן, מיכאילץ, חסון ופרידמן). נתניה עוד לא פגשה קבוצה עם נשקים כה מגוונים וירושלים תנסה להפתיע את היריבה ועם ניצחון במשחק הראשון להכריע את הסידרה. העובדה שאת היריבות המובילות הורידה מהממוצע שלהן בכ-10 נקודות ובהתקפה קולעת 12 נקודות יותר בבית מביאה אותן לפתיחת הסידרה בהרבה ביטחון, ואין כמו ניצחון במשחק הראשון כדי להגיע למשחק השני כשהמומנטום לצידך.

אליצור עירוני נתניה: נתניה כותבת את ההיסטוריה של עצמה בימים אלה ממש. פרק אחר פרק. העולה החדשה ללאומית הפכה העונה לקבוצה עם מחלקת בוגרות לגיטימית אחרי ששנים היתה בעיקר מחלקת נערות טובה של הגר שמעוני. עם העזרה של תירוש וקונטס ותחת הדרכתו של דן גי' הגיעו לליגה הראשונה ובמגבלות התקציב בנו קבוצה צעירה וצנועה בלי כוכבות גדולות ומחצית הסגל נערות או בוגרות המחלקה. ההצלחה של נתניה הגיעה לידי ביטוי כבר במחזור הראשון של העונה כשהפתיעה בניצחון גדול בגלבוע. הקורונה והערים האדומות סביבה הביאו לשינויים גדולים בלוח המשחקים אך נתניה, כאמור, התקדמה צעד-צעד ניצחון אחר ניצחון. אמנם לגליל ולמג'דל כרום בחוץ הפסידה אך את המדורגות תחתיה ניצחה ואז הגיע הניצחון המרשים ביותר כשגברה בביתה על מג'דל כרום החזקה, הבטיחה את מקומה ברבע הגמר ואף איימה עד המשחק האחרון על המקום השני. 
נתניה של עונת הבכורה הוכיחה את עצמה כקבוצה מסוכנת, שלא מפחדת גם מהחזקות ממנה, על חוסר הניסיון מכסה הרבה מאד התלהבות - אבל כשבמשחק האחרון של הסיבוב, אתמול, נגד נצרת האחרונה בטבלה היתה במרחק מהלך אחד מהפסד, היא מגיעה עייפה ובוודאי עם ביטחון מעט מעורער למשחק חוץ נוסף תוך 48 שעות הפעם מול ירושלים החזקה. אז היא יכולה לשאוב עידוד מהתוצאות של יבנה או מיכולותיה במשחקי חוץ, אבל מהכושר של השבוע האחרון יש לה בוודאי סיבה לחשוש.

מאצ' אפ - השחקניות שיש לשים אליהן לב: שני ברמן VS. קרן בויס , ניקול מיכאילץ VS. עמית כהן.
אם יש שחקנית שמכירה היטב את קוסל היא קרן בויס. בויס עשתה קאמבק לתודעת כדורסל נשים בעונה שעברה. היא עברה לירושלים אחרי עונה טובה בגלבוע אך כשחקנית משלימה שם ובירושלים קיבלה את המפתחות והרבה פעמים גם את הכדור לידיה כמנהלת משחק. היא תיפקדה היטב ואת הניסיון והביטחון שצברה הביאה לנתניה. המפגש הראשון שלה עם ה"אקסית" יהיה גם זה שיכול לקבוע מי תעלה לפיינל פור. מול בויס תתייצב ברמן, מחליפתה, שכמו בויס קיבלה את מפתחות הקבוצה בידיה וגם ברמן במסלול הנכון לצבור ביטחון ולהפוך לבעלת בית - מי משתיהן תוביל את קבוצתה לניצחון? 
המאצ' אפ השני הוא אחד האהובים בענף, הפועל ראשל"צ נגד רעננה , מי יכול להישאר אדיש להתמודדות כזו? אז מיכאילץ בוגרת ראשל"צ וכהן רעננית בעבר ובהווה ייפגשו כשתי הקלעיות המובילות של קבוצתן, משחק על יוקרה ואופי, בטוח שזה יהיה מפגש מסקרן ואמוציונלי לפני ואחרי - במשחק עצמו, חושבות רק על ניצחון.
מספרים - מספרים: עדן פורת בבית קולעת 13.4 נק' ובחוץ מסתפקת ב-11.8. 
עמית כהן בחוץ קולעת 19.2 נק' בממוצע (יותר מכל שחקנית אחרת בליגה), לינוי ביטון וגלי בן מרדכי קולעות בחוץ 7.4 נק' בממוצע מול כ-3.5 נק' בבית.

מאצ' אפ - על הקווים: אוהד גל VS. דן ג'י. שני מאמנים נוספים שהגיעו מהבנים (דן ג'י עדיין מאמן גם במחלקת בנים) והביאו את כל מה שחיובים בענף המקביל גם לכדורסל הנשים. ללא התנשאות עליו ועם החיבור, הטירוף החיובי והמוטיבציה מצליחים למקסם את היכולות של השחקניות הצעירות שלהם ומוציאים מהקבוצה יותר מסך השחקניות הבודדות שבסגל. ירושלים ונתניה הן קודם כל קבוצה, אח"כ הן מפתחים ומגדלים שחקניות שבוודאי יהיו משמעותיות לענף בשנים הבאות ואחרי כל זה הם גם פשוט מאמני כדורסל טובים. שניים מהמאמנים המובילים בליגה השנה ראש בראש על כרטיס אחד.

על הסידרה הצפויה: זו יכולה להתפתח לסידרה מרתקת (תלוי ברמת העייפות של נתניה). עירוני נתניה מגיעה למשחק בלי לחץ מיוחד, הן כבר עשו עונה מצוינת ואת שלהן בהישארות + העפלה לחלק העליון בטבלה, עכשיו כל השאר הוא בונוס. הן בוודאי לא ירצו שעונה כ"כ מהנה תסתיים כבר בשבוע הבא, אבל לא על זה יבואו לחוצות. מנגד ירושלים פייבוריטית בכל קנה מידה ודווקא פה הבעיה מתחילה, עם ניצחון דחוק מול באר טוביה, ניצחון בהפרש חד ספרתי לרמה"ש ושני הפסדים ליבנה, ירושלים היא קבוצה פגיעה גם מול מי שעל הנייר אנדרדוגיות מובהקות - אם האנדרדוגית מנתניה תבוא לנשוך היא יכולה עוד לעשות גם סנסציה.
זו תהיה סידרה של הרבה התלהבות, ריצה, הגנות חזקות, אנרגיות טובות, שחקניות שבאות להרשים וחושבות קודם כל לטובת הקבוצה. הסקור בוודאי לא יהיה מהגבוהים בין סדרות רבע הגמר, אבל מתח צפוי בהחלט להיות.

קרן בויס. חוזרת לאולם "קוסל" כדי להוביל את נתניה לפיסגה ולהמשיך את העונה ההיסטורית.



ניקול מיכאילץ. קרב סקורריות בינה לבין עמית כהן. "ראשלצ-רעננה" במיטבו.

הפועל מג'ד אל כרום (2 בצפון) - הפועל כפר סבא (3 בדרום)

מועד המשחק הראשון: 8/4/21, 21:00 (מתנ"ס תל כביר)

הפועל מג'ד אל כרום: אחת הערים היותר "אדומות" בין חודשים אוקטובר-פברואר שילמה את מחיר "הקורונה" בצורה הקשה ביותר. מג'ד אל כרום פתחה למעשה את העונה רק בפברואר והיתה צריכה בחודשיים לסגור 14 משחקים. התוצאה, 3 משחקים ב-10 הימים האחרונים וכדי להבין את ההשפעה נכון היה להסתכל על המשחק האחרון נגד כאוכב, 3 דקות לסיום 44:40 בלבד, וניצחון דחוק בהפרש קטן שנבע מהמון איבודי כדור ואחוזי קליעה נמוכים. הקבוצה שדרסה את רוב היריבות והיחידה שניצחה את הגליל העליון סומנה עד לפני שבוע כפייבוריטית להדיח את הקבוצה החזקה של כפ"ס, אבל הקבוצה המאומנת של חמודי מנע, שיודע להכין את קבוצתו טקטית ומכיר את הצפון כמו את כף ידו, קיבל יום אחד כדי לתת לקבוצתו מנוחה + להכין אותה ליריבה. זה לא הולך ביחד ולכן למרות יתרון הביתיות (שהוא מ-א-ד מ-א-ד משמעותי) מג'ד אל כרום מגיעה למשחק עם הלשון בחוץ ולא ברור אם תצליח להרים את עצמה בכזה לוח משחקים.
מקצועית מג'ד אל כרום נבנתה מצוין בכלל, ומצוין בפרט להתמודד עם כפר סבא. קבוצה של גארדיות עם יכולות אישיות מרשימות, קלעיות מכל הטווחים, סקוררית נהדרת כשדא כנעאן, הגנה ממושמעת ולא מתפשרת והשנה גם עם הניסיון של עלית כהן (שעושה הכל על המגרש) ועדן מצראווה הקבוצה עוד יותר מסוכנת. מול קבוצות איטיות מג'דל כרום פורחת וכפ"ס היא אחת כזו. מצד שני כשהקבוצה עייפה (והיא עייפה), אין אנרגיות משני צידי המגרש זה או הגנה או התקפה וכפ"ס עם הניסיון שלה עוד תיגרום ליריבה לשלם על זה.

הפועל כפר סבא: כפ"ס פתחה את העונה בשבוע איחור ועם שני הפסדים. כשמיכל אפשטיין הצטרפה היא בעיקר נתנה לסגל המצוין של כפ"ס ביטחון, זו היתה קבוצה טובה לפני וטובה אחרי, אבל הגארדיות המוכשרות הרגישו בנוח ליד גבוהה מנוסה וכפ"ס ניצחו את בני יהודה ואז גם את ת"א בחוץ והתברגו בצמרת. ההפסד הכפול ירושלים הוא זה שעלה להן ביתרון הביתיות אבל הן בסופו של דבר סיימו במקום השלישי בזכות סל אחד יותר בשובר השוויון מול בני יהודה.
כפ"ס נפגעה יחסית מעט מהקורונה, היא לא היתה "אדומה", הפגרה איפשרה לקבוצה להפיק את הלקחים מהפתיחה ולהתחבר ובסך הכל הן בבית והן בחוץ ניצחו את היריבות שהיו צריכות לנצח. שני הפסדי בית (ת"א, ירושלים) ושני הפסדי חוץ (בני יהודה, ירושלים) הן הוכחה שאין לקבוצה הרבה סיבות לחשוש מסידרה ללא יתרון הביתיות. כפ"ס קולעת בחוץ נקודה יותר מבבית ובחוץ סופגת רק 3 נקודות יותר. אז נכון שאין בדרום מגרש בייתי כמו במג'ד אל כרום (אולי רק ירושלים ושם נתקעה על 57 נקודות) אבל כפ"ס עם שיטת המשחק הקבועה, הקצב היציב והשליטה בקצב ובמשחק נותנות לקבוצה הרבה ביטחון שאם או בלי יתרון ביתיות היא יכולה ללכת עד הסוף.

מאצ' אפ - השחקניות שיש לשים אליהן לב: טל יעקב VS. שדא כנעאן , עלית כהן VS. מיכל אפשטיין.
בכפ"ס "רק" 5 שחקניות קלעו מעל 7 נקודות (שתיים קלעו מעל 15), חמשייה חזקה עם ספסל צעיר ומוכשר אבל שמקבל מעט דקות ותורם בהתאם. מג'ד אל כרום עם 4 שחקניות בדו ספרתי וכל היתר מתחת ל-5 נקודות, קבוצה צעירה עם סגל דיי רחב אבל רק חמישייה שתורמת וקולעת את הסקור המשמעותי בשורותיה. במשחקים כאלה מדויקים שאין מרווח לטעויות ורק המובילות יכולות לעשות את השינוי לעייפות יהיה תפקיד, לעייפות ולהתעלות במאני טיים - לכן המאצ' אפים הם בין השחקניות המשמעותיות של כל אחת מהקבוצות, כי מי שתהיה יותר משמעותית מהיריבה המשמעותית שמולה - תהיה גם זו שתנצח.
הקלעית הטובה בדרום מול הקלעית הטובה בצפון, טל יעקב עם 19.3 נק' בממוצע מול כנעאן עם מול 18.5. כנעאן הפכה להיות האיום המרכזי גם על הדרום עם 29 ו-39 נקודות בשני המחזורים לקראת סוף העונה, אך דווקא במשחק האחרון לפני רבע הגמר בכאוכב נתקעה על 8 נקודות. ירידת מתח או תשישות? התשובה על השאלה הזו תשפיע על גורל הקבוצה. יעקב יציבה, 4 משחקים לסוף העונה מעל 15 נקודות. 
בין כהן ואפשטיין פערי הנקודות משמעותיים אפשטיין עם 16.1 נק' בממוצע, כהן "רק" 10.9 נק' בממוצע. אבל אלה לא חמש הנקודות שישנו, אלא ההשפעה החיובית על הקבוצה. מג'דל כרום לפני כהן היתה קבוצה מפתיעה ואנרגטית אך חסרת הניסיון וההנהגה (לכן שנה שעברה עוד היתה רחוקה מהצמרת) הגעתה של עלית כהן, כמו הגעתה של מיכל אפשטיין, יותר מכל דבר אחר הרגיעה את הצעירות ואת הקבוצה שיש מישהי בצבע אבל גם שיש מישהי שתיקח אחריות ותעשה סדר. כך כהן במשחקים צמודים מצאה את עצמה גם מובילת כדור ומנהלת משחק, קולעת מבחוץ או נכנסת עמוק לצבע, הכל בהתאם לצרכים של קבוצתה. ואפשטיין כנ"ל. תילחם בצבע או תזרוק מחצי מרחק ומעלה, תחסום למאיה איסרוב או תחפש מסירה כשצריך. 
מספרים-מספרים: מאיה איסרוב בחוץ קולעת כפול מבבית (10.6 מול 5.5), טל יעקב לא חוששת ממשחקי חוץ עם 19.8 נקודות בממוצע.
רואן חמדאן קולעת בבית 2 נקודות בממוצע (11.8 בבית, 9.8 בחוץ), שדא כנעאן בבית עם 19.8 בממוצע למשחק.

מאצ' אפ - על הקווים: חמודי מנע VS. דניאלה ראובן.  אין כמעט מאמנים בליגה (ובענף) כחמודי מנע. שם אלמוני לרוב אנשי הכדורסל, אבל מי שבנה את דור הזהב של כאוכב (יחד עם נג'מי) כמאמן במחלקה הצעירה של הקבוצה הוא זה שגם בנה את מג'דל כרום ושנתיים האחרונות מוביל את הקבוצה ומקדם אותה ממשחק למשחק, ההכנות שלו למשחקים וניהול המשחק ברמה הגבוהה ביותר וחבל שלא ראינו יותר משחקים העונה מול יריבות דרומיות. דניאלה ראובן, המאמנת הצעירה בין ה-8 ובליגה, ממשיכה את הלמידה וההשתפרות, שנה טובה ויציבה יותר. גם צוברת יותר ביטחון להרחיב את הרוטציה, כשיש לה "מאמנות" על המגרש ושחקניות ותיקות שסומכת עליהן נשאר לה לעשות את ההתאמות הקטנות ובמאני טיים של העונה תיבחן עד כמה שייכת לשורה הראשונה של המאמנים.

על הסידרה הצפויה: כלל לא מפתיע או "מופרע" להעריך שהסידרה תוכרע על המשחק הראשון. מג'דל כרום הרבה פחות מסוכנת בחוץ, אמנם קולעת מספר דומה של נקודות (63) אבל סופגת בחוץ 6 נקודות יותר [מג'דל כרום ללא הפסדי בית העונה]. כך גם כפ"ס סופגת יותר בחוץ מבבית ולכן יתרון הביתיות יש לו תפקיד גדול בסידרה הספציפית הזו. במשחק מכריע בביתה מג'דל תגיע גם אחרי 5 ימי מנוחה, כפ"ס בבית כנראה תצליח לשמור עליו, האם יגיעו למשחק שלישי תלוי במשחק הראשון. מג'דל כרום לא תעשה את ההכנה שרגילה לעשות, לא תספיק לנוח ותגיע לחוצה ועייפה. כפ"ס תרגיש ביטחון אבל גם חשש - היא עוד לא התמודדה עם יריבה בסגנון משחק של מג'דל כרום. משחק על כל הקופה בפיתחה של הסידרה היא משהו שדורש הרבה בגרות, לכפ"ס יש בגרות בשפע. אבל מג'דל כרום היא קבוצה שחולמת, לא מפחדת, מאמינה, עם קהל בייתי והרבה אנרגיות היא יכולה להתנפל על כפר סבא, ללחוץ עליה, להפציץ מכל טווח ולעשות לירוקות מה שעשו מול הגליל.  הסידרה הפתוחה ביותר מבין ה-4, כשכל תוצאה אפשרית. 
אבל יותר מהתוצאות יהיה מעניין לראות את הצעירות ממג'דל כרום לראשונה נגד שחקניות ליגת על, אם הן יצליחו באתגר הן עוד יכולות למצוא את עצמן בליגה הראשונה בשנה הבאה.

שדא כנעאן, מלכה הסלים בצפון. האם מסוגלת לשחזר את 39 הנקודות שקלעה בסוף מרץ?

מאיה איסרוב. קולעת בחוץ כפול מאשר בבית.