שרת ההגנה. תכירו את היא סאלח

הנה סיפור שלא תשמעו הרבה. היא סאלח, הרכזת המוכשרת של כאוכב ואחת משחקניות ההגנה הטובות בליגה, כבר הודיעה לפני שנה כי בכוונתה לעזוב בסוף העונה לטובת לימודים באוניברסיטה. בכאוכב אמנם אוהבים ספורט אבל דוגלים בחינוך למצוינות ורוב השחקניות הבוגרות מתחילות בגיל צעיר ללמוד לתואר ומקצוע באחת האוניברסיטאות המובילות בארץ בדרך לקריירה שאחרי הכדורסל.

אבל לסאלח היתה עונה מצוינת בשנה שעברה, היא נבחרה במקום השני לשחקנית ההגנה, הקבוצה נאבקה בחלק העליון של הטבלה ואהבה לכדורסל הכריעה "באמת היו לי תוכניות אחרות, היתה לי שנה הפסקה אחרי שסיימתי את התיכון והתוכנית היתה ללמוד באוניברסיטת תל אביב או בירושלים רוקחות. אבל היתה לי עונה טובה בכדורסל והחלטתי ללמוד בכרמיאל, ובמקביל להישאר ולהמשיך להתקדם, להשתפר, לשחק עוד ועוד ".  במקום לימודי רוקחות נרשמה סאלח ללימודי הנדסת חשמל באורט בראודה.

מה גרם לך לשנות את דעתך?

היה לי קשה עם המחשבה שאצטרך להפסיק לשחק כדורסל. אני אוהבת לשחק ועוד יותר אני אוהבת לשחק בכאוכב.

לשחק בכאוכב חשוב מללמוד באוניברסיטה?

זה לא יותר חשוב. לכן חיפשתי דרך לשלב את הלימודים עם הכדורסל. גם ללמוד הנדסת חשמל לא היתה התוכנית, אבל חיפשתי מקום קרוב והבנתי שזו מכללה הזו מאד טובה ושהנדסת חשמל אפילו מקצוע טוב יותר מרוקחות.  אני אוכל להתחיל לעבוד במקצוע הזה כבר בשנה השניה שלי בלימודים ולשלב הכל יחד מבחינתי אידיאלי .

מרוצה?

מאד! זה מקצוע מעניין, לא חשבתי שזה יהיה כ"כ מעניין לפני שהתחלתי אבל שמחה שהלכתי על זה והעובדה שזה קרוב לכאוכב ומאפשר לי להמשיך לשחק עוד כמה שנים - זה שילוב מדהים.

איך המשפחה קיבלה את זה?

הם עודדו אותי ותמכו בי להישאר פה לשחק ולהמשיך ולעשות את מה שעושה לי טוב והם רואים שהכדורסל משפיע עלי בצורה חיובית. הם בכלל תומכים בי, מגיעים לכל המשחקים בבית ובחוץ .

אז מה התוכניות עכשיו, עד מתי את ממשיכה?

אני אמשיך לשחק עד שנעלה ליגה ונשחק בליגת העל כולנו ביחד.

מעניין אותך לשחק בליגת העל במועדונים אחרים? "אני אוהבת לשחק בכאוכב, לכן רוצה לעלות ליגה עם כאוכב!" (בתמונה עם אסיל עודה ופיירוז חאג')

משהו טוב קורה בכאוכב. העונה המוצלח של הפועל כאוכב היא לא במקרה, זה תהליך שמתרחש בשלוש השנים האחרונות, מקבוצת תחתית לקבוצת צמרת ושנתיים רצופות בחצי גמר הגביע. נערות א' מתחרות על הפיינל פור והתיכון בליגת העל של המפעל – אז לא פלא שעכשיו מדברים על העפלה לליגת העל.  על ההצלחה הגדולה חתומות מעל הכל ולפני הכל השחקניות, דור מוכשר של שחקניות התקבץ יחד ומוביל את כאוכב לקדמת הבמה. היא סאלח (19, 1.65), היא מהמובילות שבהן. בהיעדר רכזות בענף קיבלה סאלח, לפני שנתיים את המפתחות לנהל את התקפת הקבוצה, אחרי שנה של הסתגלות לקבוצת הבוגרות היא היום מנהלת ומנווטת את התקפת הקבוצה, מנהיגה, לוחמת והיא אפילו לא קרובה למיצוי הפוטנציאל שבה. 

מה שונה אצלכן בדור הנוכחי בכאוכב, בהשוואה לשנים הקודמות, זה כישרון חד פעמי או משהו מעבר?

יש כישרון זה ברור, יש לנו אצלנו הרבה שחקניות מוכשרות. אבל זה לא רק כישרון, אני חושבת שהדבר המרכזי שאוהבות את המשחק ובעיקר שאנחנו עובדות קשה ומתאמנות הרבה, כדי לעשות הכי טוב שלנו. גם למאמנים יש חלק משמעותי, הם רואים את היכולת שלנו ומשקיעים בנו המון, כדי שנצליח זה נותן לנו מוטיבציה לעבוד יותר קשה ולהוציא את המקסימום מעצמנו.
אנחנו כל הזמן שואפות גבוה יותר, כמו שהגענו להישג הזה עכשיו אנחנו רוצות להגיע רחוק יותר.

מה מייחד את הקבוצה?

מאד מגובשות, אוהבות ומפרגנות אחת לשניה. בקבוצה שלנו אין אגו, אף אחת לא חושבת רק על עצמה. אנחנו משחקות ביחד מאז שאנחנו קטנות, משחקות ביחד ולומדות ביחד. לכן אני חושבת שהכוח שלנו במשחק הקבוצתי. על המגרש ההגנה זה הכוח שלנו, שומרות טוב ורוב הזמן מציגות הגנה מדהימה .

נראה גם שמשהו השתנה אצלכן באופי והביטחון. לפני שנתיים הרבה משחקים הפסדתם ברבע האחרון. השנה משחקים צמודים אתן מנצחים.

בקיץ, אף אחת לא ישבה כולנו עבדנו, הלכנו לשחק לבד, לזרוק והרבה חדר כושר. עשינו כל מה שאפשר כדי להגיע טובות יותר לשנה הזו.

זה בא לידי ביטוי גם בפן המנטאלי, בשקט ובאמון שלכן בעצמכן. למשל בכפ"ס במשחק הצמוד , עם כל מה שקרה בו בדקות הסיום היה בכן את השקט לעשות את הדברים נכון.

אתה צודק. זה תהליך התבגרות שלנו, אנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו יותר טובות ויכולות לשחק ולנצח כל משחק. היום אנחנו מאמינות בעצמנו וביכולת שלנו.

מה החלק של המאמנים בהצלחה של הקבוצה?

נג'מי (המאמן והמנהל המקצועי) משקיע בנו את הנשמה שלו. אנחנו מתאמנות 4 אימונים, שעתיים כל אימון וביום שישי הוא איתנו באולם ל-45 דקות רק קליעות. הוא מאמין בנו ודוחף אותנו להצליח הכי רחוק.

אחת הבעיות לאורך השנים בכאוכב שכולן פורשות בגיל 18 והולכת ללימודים, מה השתנה שכיום יותר שחקניות בוחרות להישאר בכדורסל?

ראינו שאנחנו עובדות קשה ומגיעות לתוצאות, אנחנו רוצות להתחיל להביא תוצאות לקחת את כאוכב לשלב הבא.

מה "השלב הבא"?

אולי נעלה ליגה. אין סיבה שלא. אולי לא השנה , אבל עוד שנה-שנתיים אני מאמינה שכבר נהיה בליגה הראשונה.

"היה לי קשה עם המחשבה שאצטרך להפסיק לשחק כדורסל. אני אוהבת לשחק ועוד יותר אני אוהבת לשחק בכאוכב"

" אנחנו עדיין מאמינות שמסוגלות להגיע לפיינל פור"

ההצלחה של הפועל כאוכב מפתיעה. הכפר כולל 3,000-4,000 אנשים בלבד, ועד לאחרונה המועדון כלל רק שחקניות מכאוכב, עדות אולי לכמות הבנות שעוסקות בכדורסל בכאוכב "עד עכשיו כמעט כולן היו מכאוכב, עכשיו מתחילים להגיע אלינו יותר שחקנית מהכפרים שמסביב אעבלין ותמרה הצטרפו שחקניות", מספרת סאלח. "בשנתיים האחרונות מתחילות להגיע גם שחקניות מבחוץ שרוצות לשחק בכאוכב – יש עניין ומבינים שזה מקום טוב פה".

מה אנשים לא יודעים על כאוכב ורוצה שיידעו?

לדעתי, לא יודעים כלום על כאוכב.

אז ספרי לנו...

אנחנו כפר קטן שכל הכפר אוהב לעשות ספורט. בכל בית אתה תמצא כמה מבני המשפחה שמשחקים ועושים ספורט. מנסים שהענף ישתפר ויהיה יותר טוב בכל שנה. יש הרבה חוגים.

כמה בכפר מכירים את שחקניות בקבוצה? כי אני דווקא לא רואה את הקהל ממלא אולמות ומגיע משחקי חוץ?

זה נכון מה שאתה אומר. הסיבה, לדעתי, שאנחנו קבוצה של נשים, כדורסל נשים. רוב האנשים פה מתעניינים בכדורגל והולכים למשחקים שלהם. אבל אני מרגישה שיפור בעניין, במשחקים האחרונים כבר היו 200 צופים. הם עוקבים אחרינו ותומכים אבל פחות מגיעים למשחקים וחבל. אני קוראת ומזמינה אותם לבוא למשחקים שלנו.

מזהים אותך בכפר כשחקנית הכדורסל מהפוע כאוכב?

כן, הם יודעים מה אנחנו עושות ועל ההישגים שלנו, הם יודעים הכל רק לא באים לאולם.

לפני שנה ושנתיים שיחקת ב2-3 מסגרות יחד, נערות א' , לאומית ותיכונים , יש קבוצות שרגילות לעומס כזה אתן פחות, איך זה השפיע עליכן?

זו היתה השנה הכי יפה שהיתה. זו היתה עונה מדהימה, עלינו לליגת העל לתיכונים, פיינל פור בנערות ואמצע טבלה בלאומית. אני לא אומרת שזה לא היה קשה או מעייף, אבל כשעושים את הדברים בכיף ועם שחקניות שכיף לשחק איתן אז זה מוצלח.

תהיה המשכיות להישגי הקבוצה? את רואה ומשחקת עם הרבה שחקניות מהנערות, צופה גם עתיד ורוד לקבוצה? 

כן, הן מוכשרות. אמנם הן חסרות ניסיון, זה ברור,  אבל גם אנחנו הבוגרות יותר באופן יחסי לקבוצות אחרות חסרות ניסיון . הן עובדות קשה ורואים את השיפור. אני מאמינה שהכל יהיה טוב, אנחנו נעלה ליגה ויהיה לנו סגל טוב בשיתוף השחקניות עכשיו והצעירות שבנערות.

אתן אמנם קבוצה שכמעט כולה בוגרות המחלקה הצעירה, למעשה כולן מלבד בר סלע שהגיעה לפני שנתיים לקבוצה, איך החיבור איתה?

בר הכי חמודה שיש! אנחנו מאד אוהבות אותה . אמרתי לך, אנחנו קבוצה מגובשת ואוהבות אחת את השניה ומרגישות שבר היא חלק מאיתנו. מעבר לזה שהיא שחקנית טובה, היא מאד מחוברת אלינו ואנחנו אליה.

אז איך מסתדרים עכשיו בלעדיה?

בר תרמה מאד לקבוצה, היא שחקנית חזקה שקשה מאד לעצור. נכון שזה ישפיע, אבל למרות שהיא לא נמצאת אנחנו עדיין מאמינות שמסוגלות להגיע לפיינל פור ומשם להמשיך הכי רחוק. אני מאד מאמינה שאפשר, אפילו, להפתיע בגביע. אני מאמינה ביכולת והכישרון של הקבוצה שלנו.

בטוח שיהיה לך קשה לבחור, אבל השאלה הקבועה - מי השחקנית שהכי כיף לך לשחק איתה?

פיירוז חאג'. אנחנו משחקות ביחד הרבה שנים ומאז נערות א', לפני אנחנו משחקות בתיאום מושלם, אנחנו אפילו לא צריכות לדבר מספיק שמסתכלת לה בעיניים או היא מסתכלת עלי ואנחנו יודעות מה צריך לקרות. היא שחקנית מדהימה – וואו! – פשוט מכונה.

"היה לי חלום להגיע ולשחק בנבחרות , אני עדיין שואפת לשם"

היא סאלח, היא אחת מבין 5 אחים. אחותה הגדולה שיחקה כדורסל 4 שנים אבל פרשה בגיל 12. אחיותיה, תאומות תלמידות כיתה ז', משחקות כיום כדורסל בעקבותיה של האחות המוכשרת. ל-4 האחיות עוד אח קטן. המשפחה, כאמור, תומכת בה מאד "הם לא מפספסים אף משחק, באים לכל משחקי הבית והחוץ ומאד מעורבים. הם לא באו מהתחום ולא ממש הכירו את המשחק, עכשיו כשהם גם מבינים כדורסל אז בכלל אוהבים ותומכים". החיבור שלה לכדורסל חזק ובשנתיים האחרונות מלבד המשחק והלימודים היא גם מדריכת כדורסל, מאמנת 2 קבוצות בכאוכב (לגילאי כיתות א' ו-ב'). בשנה עברה אימנה את סחנין בליגה לילדות ובכאוכב כיתה ה' , "עכשיו אין לי זמן אז לא לקחתי קבוצת ליגה. לאמן זה לא פשוט, זה מאתגר".

איך הגעת לכדורסל?

התחלתי לשחק כדורסל בכיתה ב'. זה הגיל שבו רוב השחקניות בכאוכב מתחילות לשחק.  אצלנו במשפחה שמו דגש על פעילות גופנית וספורט מאז שאנחנו קטנים. תמיד אמרו לנו שהלימודים זה חשוב אבל צריך גם לשלב עם עשיית ספורט. אני לא הכרתי את הענף בכלל, לא ידעתי לשחק ולא הייתי רואה כדורסל לפני . הלכתי לחוג ביחד עם חברות שלי שהיו בחוג והציעו לי להצטרף, אמרו לי שזה משחק יפה וכדאי לי להיות בו אז באתי ומאד אהבתי. מאז כל השחקניות בגילי בכפר עזבו את הענף, רק אני נשארתי לשחק.

היו תקופות שנשברת? שלא היה כיף בכדורסל?

לא, ממש לא. אני מנסה לנצל כל דקה בחיים להיות מבסוטית. זו הגישה שלי בחיים, לעשות מה שאני אוהבת.

את רואה את עצמך עוברת לשחק בליגת העל בקבוצה שהיא לא כאוכב? מעניין אותך לשחק בליגת העל גם בלי כאוכב?

שאלה קשה. אני אוהבת ורוצה לשחק בכאוכב ולעלות ליגה עם כאוכב! זה הבית השני שלי.

תשובה נהדרת, אבל אני לא אוותר לך ... אם נניח בכאוכב יגידו שמוותרים על עליה בשנים הקרובות, הבחירה תהיה בין להישאר בכאוכב בלאומית לכדורסל מקצועני בליגה הראשונה, מה יותר מעניין אותך?

תשמע, אם אהיה שחקנית טובה ומגיע לי להיות בליגת העל בקבוצה יותר טובה אני אנסה. אבל כרגע אני בכלל לא חושבת על זה, כאוכב זה המקום שלי ואני מאמינה שנעלה ונשחק בליגת העל, אז לא אצטרך לבחור.

מה עוד צריכה לשפר אצלך?

בהגנה שלי אני מאמינה, אני חושבת שאני שומרת טוב. על כל השאר אני עובדת כל הזמן כדי להשתפר. אני בעיקר רוצה לשפר את הקליעה שלי לעשות יותר נקודות. באימונים אני עובדת על החדירות והקליעה מבחוץ, ומחפשת את הטבעת. מנסה להביא את זה גם למשחקים.
במשחקים אני מעדיפה את המסירה ומחפשת אותה פחות מאיימת לסל. אז אני מנסה לעבוד גם על זה, על קבלת ההחלטות, לנהל את המשחק טוב יותר ממשחק למשחק, ולאיים יותר על הסל לחדור ולקלוע.

מפריע לך שלא מכירים אתכן? אתן קבוצה טובה ומצליחה מהנערות ועד הבוגרות. היו לכן הישגים משמעותיים בגילאים הצעירים, קבוצת פלייאוף עליון בנערות כבר כמה שנים, ובכל זאת נדמה שאתן אלמוניות יותר ביחס לשחקניות מהמרכז שמקבלות חשיפה וזימונים לנבחרות. מפריע לך שאותך אולי מפספסים?

כן, מאד מפריע. כי גם לנו מגיע ואני חושבת שדיי מפספסים אותנו. בגלל שאנחנו משחקות בכפר קטן ורחוקות מהמרכז אז לא מכירים אותנו, לא באים לראות אותנו משחקות. כשהייתי צעירה היה לי חלום להגיע ולשחק בנבחרות ויש לנו שחקניות מאד מוכשרות שלא פחות טובות משחקניות במרכז, אבל בגלל המקום הגיאוגרפי שלנו אנשים פחות יודעים למה אנחנו מסוגלות.

את עדיין רוצה לשחק בנבחרות?

אני כבר משחקת 10 שנים ולא סתם , יש לי חלומות ושאיפות להגיע הכי רחוק בכדורסל, אבל אני ריאלית, אני משחקת בליגה הלאומית ויש לזה משמעות בחוץ. כשנשחק בליגת העל  אני מאמינה שגם הנבחרת תהיה אופציה, בינתיים אמשיך לעבוד קשה עד שההזדמנות תגיע. תשמע, אני יודע מה היתרונות והחסרונות שלי ואיפה אני צריכה להמשיך להשתפר. אני מאמינה שההזמנה לנבחרת תגיע כשנהיה בליגה הראשונה.

מה החלום הכי גדול?

לשחק בליגת העל ובנבחרת ישראל, זה מבחינתי יהיה השיא. לשם שואפת.

"פיירוז חאג' היא השחקנית שהכי כיף לי לשחק איתה. היא שחקנית מדהימה – וואו! – פשוט מכונה"