"אפשר ליצור פה צבא של קלעים"

קצת אחרי 8 בבוקר, אולם הכדורסל של מכללת ר"ג. ליאור רובינשטיין הזמין אותנו להדגמה של הטכנולוגיה שמלווה אותו באימוני הקליעה שהוא מעביר, ובאולם נמצאים שני ילדים, תומר (כיתה ז') ובן (כיתה ח'), שבשביל החימום זורקים מקשת ה-3. והשניים פשוט לא מחטיאים. שלשה אחרי שלשה נכנסת, אבל זה לא מה שחשוב להם. על מסך הטלוויזיה שלידם עולה ציון אחרי כל זריקה, בהתאם לקשת ולזוית בה הכדור נכנס, והמטרה היא כמובן להגיע לציון כמה שיותר גבוה. "שני אלה ברמה מאוד גבוה. תומר עושה 54% מה-3 במשחקים" מסביר רובינשטיין, רגע לפני שהוא שולח את הילדים להתחיל עבודה אמיתית.

"יש לי נישה שהיא מאוד מיוחדת ואני 100% בה"

ב-2015 ליאור רובינשטיין עבר פציעה בקרסול, בעקבותיה פרש ממשחק. בקריירה שלו תמצאו בין יתר 3 עונות בליגת העל, שתי עליות ליגה מהלאומית ואליפות היסטורית בנוער עם עירוני ר"ג. "בגדול זה הדבר הכי טוב שקרה לי הפציעה הזאת, זה היה הטריגר לסיים את הקריירה. כי אם לא, הייתי משחק עד היום בליגה הארצית. אני שמח מצד אחד שהרגל בסדר, יכול לרוץ יכול הכל, אבל זה בעצם סימל לי את התחלת הקריירה של האימון ומאז בעצם אני מתעסק רק בזה."

אחרי הפרישה רובינשטיין אימן במחלקת הנוער של מכבי ת"א, וסגר מעגל כשאימן את הנוער של עירוני ר"ג וחזר גם לנבחרת התיכונים של בליך ר"ג, בה היה בעבר הקפטן ("מאוד מרגש, 20 שנה מהאליפות ההיא"). אבל למרות שהוא אהב את האימון הקבוצתי, הוא בחר להתמקד בנושא אחד אותו הוא חוקר לעומק. "אני מת על לאמן את הקבוצות, לגעת בילדים, אימנתי השנה את כל השנתונים מקטסל עד בוגרים, זה כיף גדול. אבל אני שמח שיש לי נישה שהיא מאוד מאוד מיוחדת ועכשיו אני 100% בה ומתפקס רק על הקליעה.

אספתי המון נתונים, המון חומר, קראתי כל מיני דברים שאני אוהב. אני עובד עבודה אישית עם שחקנים בכל הרמות, מפתח כל מיני דברים בקליעה – לעשות שמאות קליעה, להעלות את הערך של כל שחקן בכל גיל, לעזור לסוכנים, לעזור לקבוצות, לייעץ לנבחרות, לבנות תוכניות אימון. אני מתחיל עכשיו באוניברסיטת ת"א סוג של להוכיח את השיטה שלי ואחרי זה גם לנסות לגעת באיך שהנראות של הקליעה משפיעה על הביטחון העצמי ודימוי עצמי אצל ילדים בכל הגילאים."

רובינשטיין עובד היום גם שחקנים צעירים שלומדים לזרוק נכון, וגם עם שחקנים בוגרים ושחקני נבחרות. ואפילו עם אלה שקולעים באחוזים טובים - אף פעם לא מזיק לשפר אותם עוד קצת למעלה. "אין דבר כזה שאתה עוצר, לא דורכים במקום, כל הזמן הולכים קדימה. אם אני יכולה לחזק 0.25 אחוז אז ב-100 כדורים זה שווה, למה לא? ואז גם המחויבות של אותם שחקנים נשמרת, הם עושים שיעורי בית, מתרגלים, דוחפים להשתפר, ואז זה גם בא לידי ביטוי במשחק. יש שחקני נבחרת שעלו ב-6%, וזה המון בשבילם. האחוז הזה שווה להם שהם מקבלים הכרה, התדמית שלהם משתפרת, מתייחסים אליהם. פתאום יש להם קליעה. הערך הכספי עולה, המניה, הביטחון העצמי."

"העיקר שתעשה לי סל"

משחק הכדורסל בסופו של דבר מתבסס על קליעה, פשוט תשימו את הכדור בתוך הטבעת. כל ילד שעולה היום למגרש רק רוצה לזרוק לכיוון הסל. אבל לפי רובינשטיין לא מספיק לזרוק לסל כדי להשתפר, צריך לזרוק נכון. "היום להגיד לילד ללכת לזרוק 1,000 פעמים זה לא בהכרח עבודת קליעה, כי יכול להיות שהוא עושה עבודה הפוכה ואז בעצם הוא עושה טעות. הרעיון ללכת על איכות, בטח בגילאים צעירים.

שחקנים שקולעים מעולה אז המאמן 'העיקר שתעשה לי סל, זה מה שהכי חשוב'. למה אי אפשר למשוך אותם עוד 2 אחוז, עוד אחוז, עוד 5? זה לא קל, אני יודע, צריך לזהות את הבעיה, צריך לתת את הפיתרון, צריך לתרגל את זה, צריך ברמה האינדיבידואלית להיכנס לאותו שחקן. יש אנשים שרוצים רק תוצאה, ויש אנשים שרוצים דרך. חלקנו מאוד מקולקלים ויש לנו להטמיע המון עבודה. ככל שיש יותר בעיות זה יותר זמן - צריך לפרק קבוצות שרירים ומפרקים ולעבוד עליהם להטמיע את התנועה ואז הכדור גם יכנס. אני מדבר בעיקר על דיוק, ככל שאני אביא אותך לדייק יותר התוצאה שלך בטווח הארוך תהיה טובה יותר ויציבה יותר."

כשרובינשטיין מדבר על שינויים בתנועה ותהליך עבודה, הוא ממש לא מדבר רק על החבר'ה הצעירים. "ברור שצריך להתחיל מוקדם, אבל אפשר לשנות בכל גיל. יש לי אוהדי כדורסל שמגיעים, לא שחקנים מקצוענים, שרק רוצים ללכת לספורטק עם הבן שלהם לזרוק ולהיראות ולהרגיש שחקן כדורסל. והם מצליחים בתהליך הזה. זה מוכיח שהשיטה עובדת ומצליחה על כולם, גבר או אישה, אוהד או שחקן כדורסל. לדעתי זה גם מאוד מתאים לפרופיל השחקן הישראלי. אנחנו לא הכי גבוהים, יש לנו שכל, יש לנו טקטיקה שאנחנו טובים בה מאוד ויש לנו קליעה. אנחנו חייבים לקלוע ברמה הכי טובה שיש בעולם."

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר עיסוק במעטפת של השחקנים באימונים מעבר ל'רק כדורסל' - כושר, פיזיותרפיה, תזונה, עבודה מנטלית. האם בקרוב נראה גם מאמני קליעה בכל קבוצה? "לדעתי זה יקרה. עוד 5 שנים לדעתי כל קבוצה תחזיק מישהו עם ידע כזה או אחר בקליעה. כמובן אפשר לבוא לייעץ למועדונים, לבנות תכנית, לעשות השתלמויות מאמנים, אפשר ללוות מרחוק – לשים מערכות ולא צריך ללכת אליהם. אתה יושב בבית במזגן ורואה את כולם. אתה שולח דוחות, רואה וידאו. יש היום מערכות והכל מתחבר דטה עם וידאו, אתה גם שולח דברים איך עושים מה עושים.

המון תלוי במועדונים, בתפיסה, בואו נהיה עם ראש פתוח להבין את הבעיה ואת הצורך שיש. אנחנו מדינת ישראל אנחנו אלופי אירופה בנוער ועתודה לא סתם, כי גם פגענו בקליעה. כל עוד אנחנו נקלע אנחנו נהיה שם כל הזמן. היום אנחנו אפילו לא במקום של לשמר את זה, חייבים לשפר את זה. אחרי זה נשמר את זה."

"40% ל-3 יהיה כמעט לכולם"

מכירים את ריק בארי, שחקן ה-NBA שהיה זורק 'זריקות סבתא' וקולע באחוזים ממש טובים מהקו בזכות זה? הוא אומנם זכה גם בכמה תארים כמו אליפות ו-MVP של סדרת הגמר, אבל אי אפשר היה להתעלם מהזריקות היחודיות שלו לקו, שאגב תורגמו ל-כמעט 90% דיוק משם. אז האם בכלל יש דבר כזה זריקה נכונה או לא, כל עוד הכדור נכנס?

"יש לא מעט סוגי אחיזות, מכניקות כאלה ואחרות. לדעתי זה כמה שיותר להגיע לכיוון הנורמה והאנטומיה, הפשטות של הגוף, כמה שפחות להפעיל שרירים שאנחנו לא צריכים. הפילוסופיה שלי היא אחיזה מסויימת ושיטה מסויימת, ואני הולך איתה." אומר רובינשטיין, ומסביר גם איך הוא הגיע אליה. "אני חושב שלהבדיל מאנשים אחרים אני בדקתי את כל הדברים האחרים. הקדשתי המון זמן, רציתי לבדוק בעצם מה ההבדלים בין האחיזות, מה ההבדלים בטווחים, מה ההבדל בתוצאה, אם אני זורק X תוצאה יותר טובה, אם אני זורק אחיזה Y תוצאה יותר טובה, פשוט בדקתי את זה והגעתי למקום הכי טוב שלי וזה מה שאני מעביר לדור הבא."

והאם בכלל כולם צריכים לזרוק אותו הדבר, או שככל שחקן צריך מה שמתאים לו?

"אני מאמין שאפשר ליצור צבא של קלעים. זה לגדל בעצם את הדור הבא שהוא זורק ב-80% פלוס מינוס את אותה מכניקה. לא כזה מורכב, צריך רצון לעשות את זה, צריך משאבים. הכל פה, יש מערכות, אפשר לשכפל כמה מאמנים, הם לא חייבים לבחור את השיטה של ליאור רובינשטיין, אפשר לבחור 3-5 מאמנים שיהיה כמה פילוסופיות. וכל מועדון, מאמן או שחקן יבחר את הפילוסופיה שנכונה לא. ובהנחה שהוא טעה אז הטעות תהיה קטנה יותר יחסית ל-30 זריקות שונות שרואים במחלקות הנוער. "

ואם אכן עניין הקליעה יכנס יותר חזק בארץ, יש מצב שנצטרך להציב סטנדרטים חדשים כשנדבר על קלעים טובים. "אני חושב שלגמרי ה-40% (מחוץ לקשת) יהיה כמעט לכולם, בהנחה שבאמת תוך 5 שנים עולם הכדורסל ירכוש את הציוד המתקדם - המכונות, הטכנולוגיה והמעקבים. לא תהיה ברירה כי השחקנים יהיו מחוייבים לתהליך הזה, אז אין ספק שכן."

"הטכנולוגיה מוכיחה את העבודה ונותנת שקיפות מלאה"

באולם בר"ג פרוסה לא מעט טכנולוגיה שמשמשת את רובינשטיין באימונים. מצלמה מעל אחד הסלים שמצלמת את הבליסטיקה שמסביב לסל, מערכת של חברת ריספקט (שנמצאת גם אצל 14 קבוצות NBA), מכונות קליעה, צמידי דופק, ויש עוד לא מעט דברים שמסייעים. ("המכונות קליעה מחזירות את הכדור, ואני יכול להתרכז נטו בשחקן שלי או בקבוצה"). אפשר לנתח כל זריקה, כל מקבץ, לבדוק תנועה, דופק וכו', הכל כדי לעזור לשחקנים וגם לו. "הטכנולוגיה בעצם מוכיחה לנו את העבודה ונותנת שקיפות מלאה לשחקן, האם בעצם הוא עושה עבודה טובה. וגם אני כמאמן מקבל בכל רגע נתון משוב על העבודה שלי, לטוב ולרע.

יש עוד אנשים שמאמנים קליעה בארץ, מאמנים טובים, אני הלכתי למקומות ולרזולוציות מאוד נמוכות. האני מאמין שלי בחיים זה אם אתה אומר משהו תדייק אותו, בטח אם אתה עומד פרונטלי מול בן אדם. כל לקוח שמגיע, כל שחקן, רוצה בסוף תוצאה. רוצה קליעה. אתה רוצה שהוא גם יראה פידבק, ומצד שני אני רוצה גם משוב על עצמי. מאוד חשוב לי גם שיהיה לי הוכחות על עצמי. להשתמש בטכנולוגיות זה אדיר אבל בסוף אני רוצה פשוט להוכיח את השיטה שלי והמתודיקה שלי שאני איש מקצוע שיודע מה אני עושה."

זה די ברור לכולם שקליעה באימון שונה לגמרי מקליעה במהלך משחק, עם המתח והלחץ והרעשים שמסביב. גם כאן הטכנולוגיה יכולה לסייע. "אחד הדברים שעושים גם זה לקחת שחקן לא משנה באיזה רמה ולמפות לו את המשחק, לקחנו את הקליעה ובדקנו איזה זריקה הוא לוקח הכי הרבה. אפשר לעשות דברים פסיכולוגיים כמו רעשים באוזניים, כפיים, ולראות הלכה למעשה במגרש. אם יש בעיה בואו נשנה. אם מאמן דורש ממך משהו ואתה לא טוב בו, אז עובדים על זה. אפשר לעשות הכל, צריך ראש פתוח.

לצורך הדוגמא - תומר עכשיו יעבוד על שיפור הקשת שלו. תומר עושה עבודה יבשה 20 תרגילים (עבודת כח עם גומיה מול הקיר), מה שעשינו זה בעצם לפרק את מפרק הכתף, את עבודת הכתפיים. ואז הוא יגיע ויזרוק מול הסל ויקבל פידבק מעשי של על קליעה שלו, מעשית על הנושא שבחרנו - בניית הקשת, תרגול תנועת הכתפיים. בצד השני בן עובד על רוחב עבודת רגליים (באמצעות סולם על הריצפה), ואת הסנכרון של הגוף 'כשהכדור עולה אני עולה'. בסוף עושים המרה לכדורסל, מתנועה יבשה עוברים לכדורסל. אחר כך הוא מתרגל בלי הסולם, קצ' אנד שוט. מחפשים את היציבה, את תנועת הרגליים, בסוף גם מחפשים סל.

ככל שמקבלים פידבקים חיובים לאורך זמן מוטמע בנו התנועה ואז אני אשחרר אותו לאימון לבד ברגע שהוא יישם את המשימה שנתנו לו."