מורשת האורן

בגיל 33 נראה היה שיונתן אורן הגיע לשיא. אחרי שנתיים בצמרת הליגה הלאומית בהן השלים 2 עליות ליגה התמנה למאמן בליגת העל – על הקווים של בנות הרצליה, בנה קבוצה צעירה והימר על שחקניות בנות 17 כאופיר בנט לחמישייה של הקבוצה, זה עזר לפתוח את העונה עם ניצחון גדול על אשדוד אבל חוסר סבלנות לתהליך הביא לסיום דרכו במהלך עונת הבכורה. 

אורן לא התפנק ודווקא מהמקום הנוצץ, אחרי שחווה מסיבות עיתונאים בכפר המכבייה והצלחה במשחקים משודרים , העתיק את מקום מגוריו לפריפרייה, רחוק מהעין ומהחשיפה למקום בו כדורסל הנשים אפילו לא בחיתוליו והתחיל לעבוד.  " כשהתקשרו אלי וביקשו ממני שאגיע לפגישה, הגלבוע היה מבחינתי אופציה שאפילו לא שקלתי, אבל כשהגעתי לשם פשוט הייתי בשוק מהתנאים שיש שם לשחקנים כדי למקסם פוטנציאל...אז הבנתי שאם יש מקום שממנו אפשר לגדל את הדור הבא של השחקניות, זה המקום"

בשנים שניהל מקצועית את הגלבוע הוא יותר מהכפיל את מספר השחקניות באגודה , קבוצות נערות ב' ו-א' בצמרת הליגה הלאומית, ובגיל ילדות קבוצה מובילה כמעט בכל יישוב במועצה, חיבור עם המגזר שהביא להצלחות ולהרבה כבוד ועוד לא דיברנו על ההישגים המקצועיים שמיד נגיע אליהם. 

גמר גביע נערות א' – ומרחק 5 דקות מהדחת רעננה מהאליפות

אומרים ש"תארים זה לא הכל בגילאים הצעירים", אז אומרים. אולי צודקים ועדיין... את הצלחת הגלבוע לא מספיק למדוד ב-350 שחקניות פעילות ואולי גם לא מספיק למדוד בקבוצה בוגרת בליגת העל. את הצלחת הגלבוע אפשר גם למדוד בשידור ישיר במרץ 2018 , על הבמה המרכזית של הנערות גמר גביע המדינה, עלתה רעננה מחזיקת הגביע ומולן הפועל גלבוע מעיינות בגמר ראשון בהיסטוריה שלהן. הן אמנם סיימו במקום השני, אבל על הבמה הגדולה הזו נרשם שמה של הגלבוע באופן סופי כאחת האגודות המובילות.

ההישג ב-2018 לא היה מקרי, שנה קודם לכן ב-2017 הגיעו לגלבוע מכבי רעננה כשבסגל שחקניות כ-שיר תירוש, ליעד אורבך ושלי סירקיס. הגלבוע ניצחה אז 69:65 והעבירה את ההכרעה לרעננה שם המשחק היה צמוד ונגרר להארכה לפני שהפסידה ל"טריפליסטית" זו היתה תצוגת שיא חסרת תקדים של שחקניות כיעל טויטו , נעה שמעוני, קרן פיבניק, עדי פירסטנברג וגילי ארמה המקומיות עם שחקניות אקדמיה כמאיה וינד, עדי וינד ומאיה ברקוביץ.  השמות "האלמוניים" האלה שהיו כשוות מול שוות נגד רעננה – גם הן מורשתו של אורן.

אקדמיה ומעטפת לשחקניות כדורסל

זו היתה יוזמה שאפתנית מדי , אבל מי שלא חולם לא מגיע? בשיאה של האקדמיה שבוינגייט, כשבמקביל עוד בענף נמצאות עמק יזרעאל, מכבי רעננה והפועל ראשל"צ, לא חשש יונתן אורן לכוון רחוק. הוא פעל לקבל בנשים מעטפת זהה לגברים , אולמות לאימונים אישיים, מאמני כושר, תזונאית וכו' – והחל למשוך שחקניות מכל רחבי הארץ לפרויקט הנרקם במקום. הן הגיעו מהנגב ועד הגליל, מאזור זיכרון ומאשדוד, ירושלים וכרמיאל – כולן ראו את העשייה השקטה בעמק – כולן רצו להגיע.

חלק הצליחו להתחבר יותר וחלק הצליחו להתחבר פחות, אבל כולן ספגו את הכדורסל ויצאו שחקניות טובות יותר.

קבוצה בוגרת מארצית לליגת העל

קבוצה בוגרת זה כבר משחק אחר. אנחנו יודעים שכסף יכול לקנות הצלחה. אבל זו לא היתה דרכה של הגלבוע. העוגן של הגלבוע היה מקומי, זו היתה העפלה ללאומית עם שחקניות מקומיות ברובן ועם העליה הקבוצה חיברה את הקהילה והאגודה לקבוצה הבוגרת. מניצן ענבר, דרך לוטן עוזיאל ועד ימינו עם ברקוביץ, טויטו, שמעוני , פיבניק ופירסטנברג כשאת הניסיון הביאו ענבר לברון שהגיעה בתחילת התהליך והפכה לקפטנית ומאמנת באגודה ובחרה להישאר בפרויקט מדי שנה למרות הצעות אטרקטיביות בחוץ, גם את נועה שבת כהן החייה מחדש דרך הקבוצה הבוגרת והמחלקה. מאי מלכין הגיעה מהגלבוע לליגת העל ואפילו קרן בויס שעברה לשנה לגור בעמק ומצאה עצמה שחקנית דומיננטית בבוגרות היום כבר שחקנית מובילה בצמרת הליגה.

השנה האחרונה היתה כבר יוצאת דופן עם רכש מאסיבי שקצת סטה מהדרך, אבל מי שלא עושה לא טועה. ובמבט על שמסכם חצי עשור אפשר לחזור לראיות הראשון של יונתן אורן עם כניסתו לתפקיד:

" מה החלום כמאמן? אחרי השנה החלומות השתנו? החלומות לא השתנו הם פשוט קיבלו פרופורציות, החלום שלי הוא לקחת את השחקניות שיעברו תחת הידיים שלי ולהוביל איתן קבוצה בליגת העל, לא לאמן שוב בליגת העל אלא לאמן את השחקניות ששיחקו אצלי באגודה, בגלל זה הבנתי שאני חייב להגיע לגלבוע מעיינות."

נדמה שהמשימה הושלמה. 2014-2020, יונתן אורן משאיר את הגלבוע במקום הכי טוב שאפשר, את שלו הוא עשה ועכשיו לאתגר הבא.