דרום: יבנה, ירושלים, באר טוביה

אליצור יבנה

תלבושת: סגול-לבן ; אולם: היכל הספורט ע"ש רלף קליין (1000 מקומות), רח' הדוגית 22, יבנה ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 / 21:00 ; 
בעונה שעברה:  כמעט גמר גביע ומקום בפיינל פור

עזבו:  לי קפיטולניק, מאיה מדרי, ולדה אברמוב, שני עטר, ליאור שטיינברג, יעל שטיינברג, גומא סרור
באו:   מאי נשר (וינגייט. כרטיס כפול עם רמלה), ענבר אוריון טנא (לא שיחקה), עדי ארקושין (וינגייט), יעל יצחק, נטע דורפמן, נועה מילון (נערות א'), שחף לירן

אחרי העונה שעברה, נדמה כי העונה רוב העיניים יהיו נשואות לכיוונה של יבנה. הקבוצה שהתברגה בצמרת הגבוהה ועשתה דרכה לגמר גביע האיגוד היתה מהבודדות שסומנו ככאלה שמסוגלות לאיים על הדומיננטיות של הגלבוע. יבנה נבנתה על 4 שחקניות מובילות (שטרית-רפאל-הללי-קפיטולניק), שלוש מהן ממשיכות לעונה נוספת כששטרית עדיין שחקנית פנים מהטובות בליגה, רפאל הוכיחה שיכולה לקחת על עצמה קבוצה לצמרת וחנה הללי בלתי נגמרת וסוקררית כמו לפני שני עשורים ובמקום רביעייה השנה כבר מדברים על חמישייה (ואולי שישייה) מובילה. הקבוצה צירפה לצבע את ענבר אוריון והפכה לקבוצה הכמעט יחידה בליגה שיש לה סנטרית טבעית מהדור הישן. במקום כרטיס כפול של שני עטר שמיעטה לתרום צירפו את מאי נשר בוגרת ווינגייט, קלעית מצוינת ובעלת יכולות הובלת כדור שיעזרו בוודאי לקבוצה, ועם הניסיון שצברו שחר עמית ואופק טלקר וכשהוכיחו שמסוגלות לתרום ולסייע גם לצד סגל נוצץ שכזה יבנה מגיעה עם קבוצה לוחמת, נחושה, בעלת מגוון כלים התקפיים מקליעה מבחוץ ועד משחק פנים מצוין. על הנייר הבניה של יבנה קרובה למושלמת עם שחקנית קלאסית לכל עמדה ומאמן טקטי מהטובים בליגה, אמיל אליונסקי. אז מה מפריע לנו מלהכתיר אותן כבר בדצמבר כאלופה? טנא-אוריון לא שיחקה חצי עשור כדורסל מקצועני ולא ברור איך תחזור, מאי נשר היא לא רכזת טבעית ובהיעדרה של קפיטולניק יתכן ששוב רוב הנטל והלחץ ייפול על רפאל וממוצע הגיל ה"לא נמוך" של החמישייה יכול לפתח תלות גדולה יותר בספסל ב"עונת קורונה" ועל הספסל חסרה שחקנית שמסוגלת לעשות שינוי. אם החששות יתפוגגו, אז לא תהיה לנו תשובה טובה באמת לשאלה 'מה מפריע לנו....' וכו'.

1. התגעגענו בסגר: אנחנו אוהבים לראות את יבנה משחקת. התגעגענו למלחמה הבלתי מתפשרת, לניצחונות שלא האמנו שהם יכולים להשיג וגם לטעויות הקטנות שהופכות ניצחונות קלים לקרבות קשים וניצחונות על הבאזר. התגעגענו לקבוצה ששחקנית לא נגמרת בת 42 עדיין עושה בהתקפה ככל העולה על רוחה, התגעגענו לשחר עמית שכל פעם מחדש מפתיעה אותנו ולאופק טלקר שכ"כ נהננו לראות אותה עולה לפרקט וכבר מחכים לראות אותה מקבלת דקות משמעותיות יותר.

2. מסעיר את הרגש: שלוש שחקניות שנבחרות לעשיריית העשור הקודם משחקות בעונה הקרובה ביבנה. מורן שטרית (מקום 5), הדר רפאל (מקום 8), חנה הללי (מקום 9). זה אולי לא מבטיח אליפות, אבל זה מבטיח שיש המון אנשים ברחבי הארץ (וביבנה) שחושבים שהן מצוינות וקבוצה שיש לה את אהבת הציבור ומגרש בייתי מאד, יכולה להפוך את הסיטואציה למבצר ואת האהבה לאהדה שתמשוך אותה למעלה. לראות יציעים מלאים, לשמוע שירי עידוד ולראות את הכוכבות משחקות יחד על המגרש זו הסיבה שאוהבים כדורסל. אשתקד זה הספיק לצמרת וגמר כשהעונה הפסיקה – רק אפשר לחשוב כמה רחוק אפשר להגיע אם העונה גם תסתיים.

3. מצית את הדמיון: ענבר אוריון(טנא) חוזרת לקבוצת צמרת. נשים בצד את העונה האחרונה במאבקי ההישארות של באר טוביה ונזכור שאוריון ליד פורוורדית טובה (אז זו היתה נופר לוי) וצוות גארדיות מנוסה ולוחם הסתיים בירושלים עם דאבל. אומרים שליגה לאומית היא ליגה של גארדיות, זה נכון, כל עוד אין לך גבוהה דומיננטית. כי כשיש, זה שובר שוויון וכשלמורן שטרית יש עכשיו לידה מי שתמשוך את ההגנה, השחקנית שנבחרה לחמישיית העשור יכולה לפרוח וגם לזכות בצלחת אליפות ראשונה כעת כשיש לה עזרה בצבע.

4. בוער בעצמות: הדר רפאל ומורן שטרית הן שתי שחקניות מהטובות בליגה שעדיין לא זכו באליפות, למרות שמשחקות כבר 7 עונות בלאומית. הן עברו יחד מספר תחנות (רעננה, ת"א, ירושלים) ועוד מחפשות את הצלחת השנה כשהצוות שלצידן נכון ומושלם יותר (כולל שחקנית פנים דומיננטית וקלעית שלשות מצוינת) ועל הקווים עדין אותו מאמן מצוין, אפשר להעריך שהעונה בוערת בהן יותר מתמיד.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- כששאול דוד ליווה את נבחרת הנערות בדרג א' לפני 4 שנים הוא הבטיח שיבנה קבוצה לליגת העל. השנה הוא ישלים את המשימה. פסימי – לא עומדות בלחץ הציפיות של ההנהלה, בבית משיגות את הניצחונות אבל נופלות במגרשי החוץ ומסיימות בחלק התחתון של הפלייאוף העליון. בונים שוב מחדש שנה הבאה.

אס"א ירושלים

תלבושת: אדום-לבן ; אולם: מרכז "קוסל" (400 מקומות) האוניברסיטה העברית-גבעת רם, ירושלים ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 19:30 
בעונה שעברה: נאבקה על הכניסה לפיינל פור

עזבו:  דבי בלייברג, לירז קניג, קרן בויס, אור מור יוסף, עומר אמסלם
באו:   ניקול מיכאליץ (ראשל"צ – על), נטע רפאל (חיפה – על), שני ברמן (וינגייט), מעיין זילברמן (נערות), עמית מצקין

יש משהו משמח בשתי הבשורות הראשונות שהגיעו מירושלים. ראשית, שאוהד גל סיכם מוקדם לעונה נוספת. נכון, הוא עוד לא הוכיח את עצמו ולא זכה בתארים אבל ב"הוויה" של גל הליגה קטנה עליו. גל פורח במאני-טיים, מלא צבע, אנרגיות וטירוף לענף. רק תנו לו משחק גמר בארנה. ירושלים שהיתה קצת רדומה בשנים האחרונות פרחה אצלו. היו הפסדים, גם לא מעט, אבל גם היו ניצחונות גדולים והיתה תחושה ששום דבר עוד לא נגמר עבור ירושלים אז בחודש מרץ. אוהד גל שהיה חדש בלאומית למד את הליגה, הפיק לקחים – ואז הגיעה הבשורה השניה המשמחת שעדן פורת וגילי ליאור ממשיכות. אחת מהצפון ואחת מהשרון אבל כשצמד הן הכי ירושלמיות מזה הרבה שנים. הן הבסיס, הניסיון והעוגן. אליהן צירף גל קבוצה צעירה. פחות הניסיון של קניג, בויס ובלייברג ויותר האנרגיות והתשוקה של מיכאליץ, ברמן, רפאל ומצקין. זו אולי הסיבה שההישארות של מוריה חסון וההמשכיות עם טליה פרידמן כ"כ חשובה. הוא האמין בהן, הוא החזיר אותן לחיים, הן החלו לפרוח ואז באה הקורונה.  התחושה היא שירושלים תמשיך בדיוק במקום בו עצרה במרץ רק עם רגליים צעירות יותר. יהיה כיף ב"קוסל" השנה. נקווה שאפשר יהיה לבוא לראות.

1. התגעגענו בסגר: כשירושלים ניצחו במחזור הפתיחה את האימפריה מכפ"ס והכניסה אותן למערבולת וכשירושלים ניצחו 'עם הבאזר' את בני יהודה והדיחה אותן מהגביע (בדרך למשבר שגם הרחיק אותן מהצמרת), ראינו ירושלים של פעם. זו שמגיעה אנדרדוגית ומטריפה את הליגה. בהמשך סבלו מחוסר יציבות אבל ירושלים של אוהד גל היא משהו לחכות לו משלישי לשלישי – אצלה בבית אף אחת לא בטוחה. התגעגענו(2) התגעגענו לנטע רפאל שבגיל 17 כבר היתה תגלית העונה בליגה ולניקול מיכאליץ שבגיל 17 זכתה בדאבל, את שתיהן ראינו מעט מדי לפני שנה בליגת העל. אנחנו רוצים לראות אותן וכמה שיותר. התגעגעו(3) שני ברמן. היא היתה מהשחקניות המרגשות והאטרקטיביות בוינגייט של העונה שעברה שהיתה קבוצת צמרת בניגוד לציפיות, חיכינו כל הקיץ לראות את ברמן חוזרת בתקווה שתהפוך למנהיגה חדשה בירושלים ותוביל אותן להיות, שוב, קבוצת צמרת.

2. מסעיר את הרגש: כשנטע רפאל היתה לצידן של עדן פורת וגילי ליאור לירושלים היה קו פנים קשוח, לא מתפשר, עם גיבוי 40 דקות והרבה שקט. בשנה שעברה טליה פרידמן נכנסה לנעליה של רפאל ובלא מעט משחקים הרשימה והראתה שיפור ממשחק למשחק. התגעגענו לראות את רפאל שהרבתה לשבת על הספסל בחיפה והתגעגענו לראות שחקניות מקומיות עושות דברים גדולים בירושלים (האחרונות היו גור ופרידמן). צמד שחקניות רפאל-פרידמן לובשות אדום ומובילות את ירושלים זו הרוח האמיתית של הבירה.

3. מצית את הדמיון: כשעדן פורת היתה נערה, בטריו עם יולי גרוסמן ולטם ראובני הובילה את זיכרון לתואר היסטורי ובהמשך את זיכרון יעקב למאבקי צמרת בלאומית. פורת כבר לא נערה, אבל היכולות קיימות ועם הניסיון ולצידן של שני ברמן וניקול מיכאליץ עולה פה טריו משודרג שיכול לעשות בליגה הלאומית מה שקרה אי-אז בנערות.

4. בוער בעצמות: ניקול מיכאליץ לא שייכת לליגה הלאומית. היא הראתה את זה בגיל 17 כשהיתה מהבולטות בהפועל ראשל"צ שזכו בדאבל. נסיבות החיים הובילו את מיכאליץ בחזרה לירושלים ולראשונה מחוץ לאכסנייה של ירושלים. זו לא התפשרות – זה רעב! מיכאליץ מגיעה לטרוף את הליגה, אם היא עשתה את זה באירופה במדי הנבחרת אין סיבה שהיא לא תפציץ גם בלאומית. ואם תיקח על הגב שלה את ירושלים לליגת העל היא עוד יכולה להפוך לסמל בבירה.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי-  אוהד גל מחזיר את ירושלים, לצמרת הגבוהה ולמאבקי האליפות היינו מהמרים פיינל פור אם היה, אז נסכם חלק עליון של פלייאוף.  פסימי – הלחץ של הדרום מוציא מירושלים את ה"רע" שבה, 5 הפסדים צמודים והיא לא מעפילה לפלייאוף העליון.

הפועל באר טוביה

תלבושת: כחול-לבן ; אולם: בי"ס "נופים" (300 מקומות) כנות ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ; 
בעונה שעברה: נאבקו על ההישארות

עזבו:  אלי סילפן, ליטל מויאל, נופר לוי, שי רחמים
באו:   עידן שלוש (רמה"ש. כ.כפול רמת גן), ירדן עיבל, בר אביטל, עינב אסולין (בני יהודה), ליאור שטיינברג (יבנה), הילה בלוך (עמק יזרעאל – נערות), ניצן בר כוכבא, הילה ממן (נערות)

חילופי הדורות הגיעו גם לבאר טוביה ועל הנייר זה נראה פשוט מצוין. התהליך אמנם התחיל כבר בשנה שעברה עם ראם נונו ושי רחמים שהגיעו לקבוצה אבל סגל קצר, יותר מדי שינויים ועדיין הסתמכות על שחקניות ותיקות הובילו את הקבוצה לכיוון מאבקי התחתית שמאפיין את העונות האחרונות של באר טוביה. אבל העונה, בניית קבוצה מוקדם על בסיס שחקניות מוכחות שהיו חלק מהצלחת העונה שעברה בבני יהודה (אסולין, עיבל, אביטל), ליאור שטיינברג שמקבלת הזדמנות גדולה כשזיו תפקיד בידיה את הצבע של הקבוצה ולראשונה תעלה כשחקנית מובילה, חן וייסבורט שממשיכה ועוד 8 שחקניות צעירות בנות 21 ומטה, הוא סגל עמוק, צעיר, מלא כישרון ומוטיבציה להצליח. ראם נונו שתתחיל עונה שלישית בקבוצה עם הילה בלוך שמגיעה מהעמק ורוצה להוכיח את עצמה וכמובן עידן שלוש שחזרה לעצמה אחרי פציעה בעונה שעברה ברמת השרון ועכשיו תשלב בין האימונים ודקות המשחק ברמת גן מליגת העל להנהגת הקבוצה בלאומית כל אלה הן בשורות מצוינות לקבוצה הדרומית. אז למה אנחנו לא מהמרים עליהן כאלופות? כי מלבד כל הקשיים האובייקטיבים – באר טוביה צריכה לעשות עוד שינוי אחד, מנטאלי. יותר מדי שנים באר טוביה מפסידה נקודות ומשחקים על נאיביות, קבוצות עם בסיס ופוטנציאל איבדו סיכוי עוד לפני שהעונה החלה, לא היה "רעל בעיניים" או "סכין בין השיניים", הדור החדש שמגיע צריך להסתער על הצמרת ואולי אז באר טוביה גם תחזור להיות הקבוצה המסוכנת שהיתה בימיה של גיטה זיו כשחקנית.

1. התגעגענו בסגר: לא רק בסגר, כבר שנים אנחנו מתגעגעים לבאר טוביה של פעם, הקבוצה שהיתה בצמרת והתרחקה ממנה בעונות האחרונות וכל עונה נפתחת באולי עכשיו –אבל....אולי עכשיו? התגעגענו(2) עינב אסולין חוזרת לבאר טוביה. אסולין עזבה לפני כחצי עשור את הקבוצה שהיתה מזוהה איתה ונדדה בין קבוצות תל אביביות, כעת היא חוזרת ותנסה להביא איתה את הרוח של פעם ולהחיות מחדש את הקבוצה. התגעגענו(3) פחות שנות הפסקה אבל גם ירדן עיבל היא באר טוביה, חיבור מיוחד שצריך היה להמשיך בעונה שעברה ומרגיש טבעי במיוחד העונה.

2. מסעיר את הרגש: הילה בלוך עוברת לליגה של הגדולות. הילה בלוך אחת המוכשרות בדור החדש של עמק יזרעאל סיימה גיל נערות ובעקבות השירות עברה דרומה (כשתשלב כוחות על הפרקט עם המאמנת שלה ירדן עיבל) ובאר טוביה הרוויחה. בלוך יכולה להיות הפתעה או תגלית בליגה אבל היא בעיקר תהיה רוח רעננה בבאר טוביה שבעיקר מתהדרת בשחקניות ותיקות שמסכימות לבוא מהמרכז לדרום.

3. מצית את הדמיון: בהמשך לסעיף הקודם, מסעיר את הדמיון חמישייה שכוללת את עידן שלוש, הילה בלוך וראם נונו. 3 שחקניות שצריכות ויכולות להוביל את הקבוצה, כולן בנות 21-18, אם נראה בבר אביטל מעין "מבוגרת אחראית" כשהיא בת 24 בלבד אז בבאר טוביה יש סגל צעיר ומוכשר, שתי שחקניות שכבר עברו בליגת העל ולמדו בוינגייט כולן מגיעות בשלות ועם יסודות והרבה מאד תשוקה למשחק. לראשונה אולי בעשור וחצי האחרונות באר טוביה תעלה למגרש עם רוח נעורים ואנרגיות חדשות של כדורסל. עם האחיות קרמר (20) והילה ממן וניצן בר כוכבא הצעירות המקומיות גם בונים עתיד, גם יש ספסל ... יש קבוצה!

4 בוער בעצמות: ואם בלוך מסעירה והדור החדש שהגיע מצית את הדמיון אז בוער בעצמות של גיטה זיו והאגודה להראות שהן בליגה של הגדולות. נכון שבערך טוביה עשו מהפריפרייה צעד מסויים לעבר המרכז כשמשחקות ב"כנות" אבל עדיין הן הקבוצה מהפריפרייה של נותנים להן הרבה קרדיט להשפיע ולהשתלב במאבקי הצמרת. באר טוביה רוצות להשתחרר מהתדמית להתחיל מחדש ואולי אפילו להביא איזה תואר אחרי שנים ארוכות בלאומית. זה יהיה קשה, קשה מאד – אבל זה עדיין בוער בעצמות.

5. אופטימי-פסימי: אופטימי- באר טוביה מתחילה בשקט, צנועה, בלי כוכבות ובלי ציפיות ומסיימת בפלייאוף העליון, המרעננת של עונת הקורונה. פסימי – סגל של 12 שחקניות (וואו מתי זה היה?) שוב חודשיים מתחילת הליגה מצטמצם מסיבות שונות ל-8 ושוב הקבוצה מוצאת את עצמה מסתבכת בתחתית.