סיכום העונה הסדירה: אליצור יבנה

מיקום במחוז הדרומי – 5 מתוך 7
מאזן עונתי – 17 נק' (5 ניצ', 7 הפ'). יחס סלים: 34-
קבוצת התקפה השלישית בטיבה במחוז (849 נק'), ביחס ספיגה מדורגת חמישית (883 נק')

אליצור ת"א(ח) 104:57 ;  ירושלים(ב) 68:70 ; רמה"ש(ב) 76:71 ; בני יהודה(ח) 69:63 ; בני יהודה(ב) 76:67 ; באר טוביה(ח) 85:96 ; כפר סבא(ב) 64:50 ; כפר סבא(ח) 85:69 ; ירושלים(ח) 71:74 ; באר טוביה(ב) 56:98 ; רמה"ש(ח) 63:78 ; אליצור ת"א(ב) 66:56

הקלעיות המובילות: הדר רפאל (17 נק'),  חנה הללי (13.7 נק'), מורן שטרית (12.9), ענבר טנא אוריון (10.1), שחר עמית (9.1)

א. העונה בקצרה:

מיבנה היו ציפיות להתברג בצמרת, כך שרבים יסכמו את העונה כאכזבה. אבל במחוז כ"כ קשה כל מי שהיתה מסיימת במקום החמישי (מבין הקבוצות שדורגו מעליה) היתה מוגדרת "אכזבה". כל קבוצות הדרום סומנו כמסוגלות ללכת עד הסוף, מחוז כה שיוויוני ישאיר באופן טבעי קבוצות מחוץ לרביעייה, הפעם זו היתה יבנה.

למעשה, יבנה שילמה את מחיר פתיחת העונה. קבוצה שאשתקד דורגה בצמרת הגבוהה וסומנה כמסוגלת "ללכת עד הסוף", שהיתה קרובה להעפיל לגמר הגביע וקרובה להבטיח מקומה בפיינל פור, נראה היה שהעונה עם עוד קצת חיבור כשרוב הסגל המשיך לעונה נוספת וחיזוק משמעותי בצבע עם צירופה של ענבר אוריון ההישגים יהיו רק גבוהים יותר (ולא להפך).  אבל היעדרה של רכזת (במקומה של קפיטולניק שעזבה) הוביל לחוסר סדר ותיאום במשחקים הראשונים כשהשיא היה בהפסד ב-40 נקודות הפרש בפתיחת העונה, ואחריו (במחזור השלישי שהתקיים) הפסד בית לא אופייני לרמת השרון יצרו בקבוצה "משבר" שאף קבוצה בדרום לא יכולה להרשות אותו לעצמה [4 הפסדים ב-5 משחקים בתחילת העונה]. כשיבנה יצאה ממנו זה כבר היה מאוחר מדי.
זו עונה שלא ירצו לזכור ביבנה, אבל זו לא עונת כישלון טוטאלי אם יידעו להסתכל עליה נכון.

הדר רפאל. מקום שלישי בין הקלעיות במחוז הדרומי. עם 17 נק' בממוצע

ב. השפעת הקורונה:

קשה למצוא קבוצה שהקורונה לא פגעה בה, גם אם לא נמצאו בה חולים/חולות, ועדין ההשפעה תוך כדי העונה, פגעה ביבנה באופן "סולידי". (להבדיל מתקופת ההכנה, האימונים, וכל מה שלא נוגע למשחק עצמו. אולי אי אפשר לנתק, אבל גם לא נכון לדון בו בסיכום עונה). רק שני משחקים נדחו, שניהם עקב אילוצי היריבה. לרשות מאמן הקבוצה עמד הסגל המוביל ברוב שלבי העונה (מספר משחקים בודד נעדרה מאי נשר עקב אילוצי כרטיס כפול).
בסך הכל, לא הקורונה היא זו שהובילה את יבנה לפלייאוף התחתון, מצבה של יבנה במובן זה לא היה חמור יותר משל קבוצות אחרות במחוז.

ג. נקודות האור:

לא נפלו מקבוצות הצמרת. הניצחון הכפול על אס"א ירושלים שסיימה שניה, היתרון במחצית נגד אליצור ת"א במחזור הסיום, ההפסדים הצמודים מול בני יהודה. יבנה היתה לגמרי בליגה של המוליכות, גם ביכולת, גם ברמה ולעיתים, כאמור, גם בתוצאות. עם ניצחון בבית על רמה"ש ומאזן חיובי לפני בני יהודה (משחק צמוד שהסתיים ב-6 הפרש) אולי מומנטום אחר היה מוביל לשלוש ניצחונות במקום שלושה הפסדים. אבל זה לא קרה.

השחקניות: למעשה מבחינה אישית רוב הסגל סיפקו את שלהן. נקודת אור חיובית אפשר למצוא בהדר רפאל שסיימה את העונה עם ממוצע 17 נקודות (גבוה ביותר מ-2 נקודות מהממוצע בעונה שעברה ומתקרב לממוצעים שהעמידה בירושלים לפני שנתיים), רפאל משכה את הקבוצה קדימה ובשיא עונתי קלעה 34 נקודות.
חנה הללי (13.6) המשיכה לשמור על יציבות ואף שיפרה במעט את ממוצע הנקודות מהשנה שעברה.
שחר עמית (9.1) המקומית הכפילה את ההממוצעים מהעונה שעברה והפכה לשחקנית דומיננטית בקבוצה ושחקנית ליגה לאומית לא רק לגיטימית אלא גם מובילה. ואיתה עמדות הפנים השתדרגו. אמנם מורן שטרית היתה רחוקה מהיכולת המוכרת שלה, אבל השלימה אותה ענבר אוריון עם ממוצע דו ספרתי (10.1) ויחד לקבוצה היתה חמישייה טובה, חמישייה שיכולה להמשיך ולשלוט בליגה גם בעונה הבאה (ביחד או לחוד).

ד. הסיבות שהביאו את הקבוצה לפלייאוף התחתון:

הרבה דברים טובים היו השנה בקבוצה (ר' נקודות האור) אבל נדמה שהחלטה אחת במהלך הקיץ רדפה את הקבוצה והכריעה אותה. ההחלטה להיפרד מלי קפיטולניק ולא לשמור אותה "בכל מחיר" באגודה. אמנם רפאל, שטרית, הללי, עמית, טלקר המשיכו יחד אבל בקבוצה צריך בעלת בית שתחבר הכל ולי קפיטולניק תרמה יותר מסך הסטטיסטיקה, היא היתה הבורג עליו נבנתה הקבוצה בעונה שעברה וכשהמרכז עוזב ולא הגיעה אף אחת שמסוגלת להיכנס לנעליה הגדולות, הקבוצה הלכה לאיבוד, לקח לה

מעבר לחסרונה של קפיטולניק (ואולי גם של מאיה מדרי), ביבנה לא הצליחו להביא אינטנסיביות מספיקה לקבוצה. כבר 4 שנים (מאז הדאבל של ראשל"צ ואולי עוד קודם עם הצלחת עמק יזרעאל) ברור שהליגה הלאומית עוברת הצערה, קצב גבוה, הגנה לוחצת ורגליים צעירות או סגל עמוק הן מפתח להצלחה. ביבנה הבסיס כולו חצה את גיל 25 (ורובו את גיל 30) אופק טלקר, שחף לירן ונועה מילון ואפילו מאי נשר, לא קיבלו מקום מספיק דומיננטי ברוטציה הקבוצתית ונגד הקבוצות הצעירות יבנה נכנעה. אמנם לא בקלות ואמנם את ירושלים ניצחו פעמיים – אבל זה רק  מראה כמה הקבוצה היתה איכותית ועם עוד קצת אנרגיות וקצב קצת יותר גבוה (גם הגנתית) העונה היתה יכולה להיראות אחרת לחלוטין.

חנה הללי, גם בעונה כזו שמרה על יציבות ואפילו שיפרה את ממוצעיה.

ה. לקראת הפלייאוף התחתון:

יבנה מגיעה בכושר מצוין. הניצחון על ירושלים ויותר מכך על באר טוביה ורמה"ש מוכיחים שיבנה מתאימה יותר לחלק העליון מהחלק התחתון. היא עם יתרון של חמישה משחקים מהתחתית, דיי בטוחה במקומה בליגה ויכולה לשחק משוחרר ואולי אפילו קצת להנות מהכדורסל (משהו שנשכח שם ואולי צריך להזכיר לקראת העונה הבאה).

ו. סיכום. איך העונה תשפיע הלאה?

תלוי איך ביבנה ייקחו את העונה הזו. אם יוחלט שמדובר בכישלון מובהק, הקבוצה תתפרק, השחקניות המובילות יחפשו בית חדש ויבנה תחפש שחקניות חדשות. זה יכול לעבוד טוב ויכול גם לא, העניין יהיה בקיץ ותלוי תקציב. אבל אם ביבנה לא יתרגשו, יאמינו בדרך, ישאירו את הבסיס המוצלח של הקבוצה אולי יחזירו שחקנית אחת הביתה ויתנו עוד אמון בצעירות, לא צריך יותר מדי כדי להחזיר את הקבוצה למסילה ולמסלול שמוביל לליגת העל. העונה הזו היא מבחן בגרות למערכת שכבר צריכה לייצר לעצמה DNA, אחרי עונת התאקלמות סולידית ועונה מוצלחת אחריה, הגיעה ירידה מסוימת. עכשיו צריך בעונה הרביעית להציב יעדים ולשאוף אליהם וזה דורש הרבה בגרות.

 
מורן שטרית. השיפור במשחקים האחרונים כבר לא הספיק.

מאי נשר. הצעירות לא היו גורם מספיק דומיננטי, וזה עלה ליבנה בנקודות יקרות מול יריבות שרצו ולחצו אותן.