על העונה של: עירוני נתניה, כאוכב ועמק יזרעאל

אליצור עירוני נתניה

תלבושת: אדום-צהוב  ;  אולם:  בי"ס אהרון דוידי (200 מקומות) אגם כנרת 6, נתניה   ;   שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:30 ;
בעונה שעברה: רבע גמר על האליפות. (הפסידו בהצלבה לירושלים. עונה סדירה: מקום 3 במחוז צפון)

עזבו:  עמית כהן, תומר נוב, יעל שטיינברג, גלי בן מרדכי, דניאל שקד
באו:   עדן מצארווה (מג'דל כרום), מעיין זיידל, ירוס קסה (נערות א')

1. על הקבוצה: אליצור עירוני נתניה מגיעה לשלב מבחן בגרות. שנה אחת מוצלחת בליגה עם מאמן נהדר, צעירות טובות, מדים מיוחדים והרבה מחמאות שקיבלו על היכולת צריכות להפוך את נתניה לקבוצה לגיטימית וחברה קבועה בליגה הלאומית. אלא שמהעונה שעברה עזבו את הקבוצה 5 שחקניות רוטציה ורק שחקנית אחת הצטרפה מבחוץ. הגיוון והעומק שהפכו את נתניה לקבוצה מסוכנת שיכולה לשחק עם ספסל ארוך נעלמו, הקבוצה עדיין עמוקה יותר מרוב היריבות שלה בליגה אבל רובן צעירות, חסרונה של שחקנית פנים דומיננטית ועזיבתה של הסוקררית בלי שאחרת הצטרפה יקשו העונה על נתניה לשחזר את היכולת. בהיעדר קרן בויס צריכה להנהיג את הקבוצה ולינוי ביטון להפוך לשחקנית דומיננטית (למרות שתחלק את זמנה עם בנות הרצליה בכרטיס כפול) עדן אסטטקאו חייבת (ומסוגלת) להיות אחת השחקניות המובילות בליגה ובהחלט מועמדת לפריצת העונה בסגל הקיים. איתן צריך לראות מי הצעירות שיעשו את ההתבגרות להפוך למשמעותית כשהדר כהן כבר הראתה את היכולת הזו בעונה שעברה ואיתן שי מסד, ליאל ליבוביץ ורדה ביקטשב שכל אחת מהן יכולה לעשות את זה העונה.

2. על הקווים: האנדרייטד. לעירוני נתניה יש כבר 3 שנים (עוד מהארצית) את אחד המאמנים הטובים בליגה ושעדיין מהאלמוניים, ולא בצדק. דן ג'י, שהעלה את נתניה ללאומית ובעונה שעברה העלה את הקבוצה לסדרת רבע הגמר ומתח את אס"א ירושלים, מביא איתו המון הבנה בליגה, השקעה, מעורבות. אבל בעיקר מייצר כדורסל שמח. עירוני נתניה של עונת הבכורה היתה משוחררת מלחצים, ללא שמות גדולים הצליח לשדרג את עצמה מ"עולה חדשה" לקבוצת צמרת שמסוגלת לנצח כל יריבה ביום נתון, אבל הקיץ התקשו בקבוצה לשדרג את הסגל וכעת דן ג'י בעונתו השניה בליגה יצטרך למצוא פתרונות לחסרונן של השחקניות שעזבו, לקבוצות שלמדו את נתניה ולהמציא את הקבוצה מחדש כדי לשחזר את ההישג. נדמה שהוא מסוגל.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: ההמשכיות והמחלקה הצעירה. אחת ההפתעות הטובות שעזרו לנתניה להצליח בעונה שעברה היתה עדן אסטטקאו שגדלה במחלקה והיתה מהשחקניות המשמעותיות בקבוצה, ככל שהעונה התקדמה גם הדר כהן עשתה התקדמות בצבע ובכל משחק בלטה מישהי צעירה אחרת שהיתה האקס פקטור. לעונה הזו הן באות מנוסות יותר, מחוברות יותר ומבינות את אתגרי הליגה שמולן, בזמן שקבוצות אחרות יעבירו את העונה ב"להתחבר" פתיחה טובה של נתניה יכולה לעשות את ההבדל.
(*) החיסרון: היעדר "כוכבת" או מנהיגה. בעונה שעברה עמית כהן בכרטיס כפול היתה חיזוק משמעותי, קלעית מובילה, שחקנית חמישיית העונה. גם דניאל שקד ואחרות הוסיפו ניסיון. העונה הקבוצה התחזקה בעדן מצארווה שהיא שחקנית איכותית מאד, אבל לא "כוכבת" שחקנית שתגרום לקבוצות האחרות להתמקד בה או להוציא את היריבה מאיזון. בהיעדר כאלה השחקניות הצעירות עם קרן בויס ולינוי ביטון חייבות לשמור על יציבות במהלך העונה אבל גם במהלך המשחק. כדי לנצח צריך את כולן בשיאן כל רגע.

4. על מה כולם מדברים: על ההפתעה של העונה שעברה. נתניה היא כבר לא "מועדון קטן" בליגה. היריבות מבינות ש"אהרון דוידי" הוא מגרש קשה ושאי אפשר לזלזל ביריבה. זה מצד אחד מחמיא, מצד שני כבר אי אפשר להפתיע.

5. על מה צריך לדבר: על המחלקה הצעירה. בענף שהכדורסל בו בדעיכה עירוני נתניה בשנים האחרונות גידלה שחקניות רבות לרמות הגבוהות. בשנים הקודמות עברו בגיל מתבגר יותר לאגודות אחרות, כעת יש להן בית והזדמנות לייצר המשכיות לגיל בוגרות. נתניה היא מועדון לעקוב בו אחר דור העתיד ולרצות בהצלחתו כי – כמה מועדונים כאלה כבר יש?

 * יעלה על הדעת: אופטימי: העונה שעברה לא היתה מקרית. נתניה שייכת ל-8 הגדולות ותהיה בהן שוב  ;  פסימי:  עזיבתה של עמית כהן משמעותית מדי, הקבוצות למדו את נתניה והיא תיאבק בתחתית ותישאר בליגה רק בחודש האחרון  ;   ריאלי: עם סגל קצר יותר בעונה ארוכה יותר תתקשה נתניה לשחזר את ההצלחה אך היא מסוגלת להתמודד עליה. מקומות 8-10.

הפועל כאוכב

תלבושת:  שחור-לבן ; אולם: ביה"ס כאוכב (350 מקומות), כאוכב ; שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00 ; 
בעונה שעברה:  רבע גמר על האליפות (הפסידו 2-0 לאליצור ת"א, מקום 4 מחוז צפון) 

עזבו:  רג'י גליידה, סירין מוחמד
באו:  אסמאא עבד אלקאדר , תאלא מוחמד (נערות א')

1. על הקבוצה: מזל רע? קארמה? כל אחד ומה שהוא מאמין בו, אך העובדה שהפועל כאוכב לא משחקת בעונה הקרובה בליגת העל היא לא מקצועית. בשנתיים האחרונות בנו בכאוכב קבוצה מופלאה שצריכה ופייבוריטית לזכות באליפות. עם דור נערות 'סופר-סופר' מוכשר וחיזוק בצבע של בר סלע עם רג'י גליידה לא נראה שהיה מי שיכול לעצור את הקבוצה הזו מלהסתער על הצמרת. רק שאז בעונת הקורונה נפצעה גליידה במחזור הפתיחה, בהמשך נפצעו גם אסיל עודה שהיתה המצטיינת בקבוצה ונור נג'מי. כאוכב נאבקה בחלק העליון של הטבלה ובחצי גמר גביע האיגוד לפני שנעצרה העונה. בעונה שעברה הכל היה צפוי להסתדר והזכיה בסך הכל תדחה בשנה. רק שאז נפצעה נג'מי פעם נוספת, פיירוז חאג' נפצעה במשחק שאחרי, סלע לקחה שנת הפסקה וכאוכב אמנם הגיעה לרבע הגמר אך פגשה באלופה העתידית ונעצרה שם.
העונה ללא פיירוז חאג', ללא גליידה וסלע שעזבו וללא סירין מוחמד שעזבה גם היא יתקשו ממש לחזור ולאיים על העליה. זו עדיין קבוצה מצוינת כשעל הקווים מאמן נהדר, אבל העומק חסר. היא סלאח היא עדיין אחת השומרות הטובות בליגה ובין הגארדיות המוכשרות שיש, אסיל עודה חוזרת וזו בשורה אדירה וגם ליאן עודה ממשיכה בהתקדמות שלה להיות אחת הפורוורודיות הבולטות העונה. עם מיתר אסולין בצבע מדובר בבסיס טוב, אך קצר מדי בשביל לקרוא תיגר על הגליל או רעננה. בכאוכב התקשו לבצע החתמות הקיץ ומתבססים על בוגרות המחלקה. עם דאליה חטיב ופאטמה חליל לכאוכב יש דיי כוח אש מחוץ לקשת, אך רכזת ועוד עומק ונסיון בספסל הם משהו שיצטרכו למצוא לו פתרון ככל שתתקדם העונה.

2. על הקווים: שי זרצקי, כבר שנה שלישית בליגה (שנה שניה בכאוכב), ונראה כי אין מחויב ממנו לכדורסל הנשים. מעורב, לומד, שואף לשינוי בענף בכלל ודוחף את כאוכב הכי גבוה שאפשר. קשיים אובייקטיבים מנעו ממנו את ההצלחה בעונה שעברה וגם הקיץ. כעת צריך לנסות ולגדל את דור העתיד בכאוכב. לחזור להתחלה, כמו לפני 3 שנים, צעירות מחוזקות בבוגרות וגבוהה שמגיעה מבחוץ ולחשב את המסלול לקראת העונה הבאה שעם חיזוק מדויק אחד אפשר יהיה להיאבק על האליפות , אך זו לא שנה להעביר. זו שנת בנייה, שנה שצריכה לטפח את הציפיות שנה קריטית למחלקה ולקבוצה בפרט. זרצקי הוא האדם הנכון למשימה.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: אסיל עודה. כדי להבהיר את מקומה בקבוצה ובענף אפשר להזכיר את ענבל שנפר של ירושלים והרצליה. פורוורדית סופר חכמה, עם קליעה טובה מחצי מרחק, סגירה טובה בצבע והגנה מצוינת אבל מעל ולפני הכל המוח והלב של הקבוצה. הרכזת מעמדה מספר 4, מנהלת משחק ועושה את השחקניות שלידה טובות יותר. אשתקד היא היתה השחקנית החסרה בכאוכב כדי להגיע לפחות לחצי הגמר. השנה, אם תצליח לחזור לכושר מלפני הפציעה, הרבה מחסרונות הקבוצה ייעלמו בזכותה.
(*) החסרון: היעדר רכזת. רוב השנים בכאוכב היתה זו הנקודה החלשה בקבוצה. שחקניות פנים טובות, קלעיות מוכשרות אבל היא סלאח היתה שם לבד לנהל את המשחק של כאוכב וזה קשה. העונה כשגם פירוז חאג' לא נמצאת המשימה קשה עוד יותר. בוודאי ליאן עודה המוכשרת אולי תעשה הסבה משחקנית פנים ותנסה לעזור במשימה יותר, אך היעדר רכזת מנוסה וטבעית היא נקודת התורפה בכאוכב והסיבה להפסד בעונה שעברה ברבע הגמר מול הלחץ המוחלט של הגארדיות מתל אביב.

4. על מה כולם מדברים: הפציעה של פיירוז חאג'. עד הפציעה חאג' היתה במסלול לנבחרת ישראל. גארדית מגוונת ונהדרת שאם היתה חותמת באחת מקבוצות ליגת העל היתה מקבלת זימון לבוגרת, רק שאז נפצעה ונותר לחכות להחלמתה.

5. על מה צריך לדבר: ליאן עודה. כבר לא ילדה אבל עדין "רק" בת 19. כבר 3 שנים בליגה הלאומית ולפני שנתיים היתה יכולה וצריכה להיות בסגל הסופי של נבחרת הקדטיות (היתה מהניפויים האחרונים) ואולי גם בנבחרת הנערות. מאז רק הולכת ומשתבחת מדי שנה והצלחת כאוכב, אם תגיע, תהיה כנראה בזכותה.

* יעלה על הדעת: אופטימי: סגל שרץ הרבה זמן יחד, היא סלאח אחת כמנהלת משחק וסייז טוב בצבע (אסולין, א. עודה ול. עודה) שווה גם בעונה כזו מקום בחלק העליון של הטבלה (6-8)  ;  פסימי: עודה לא מתאוששת, חסרונן של קלעיות מובילות ומנהלת משחק מורגש, הנערות לא מצליחות להוביל לבד את הקבוצה וכאוכב נאבקת על חייה בליגה. ;   ריאלי: לכאוכב יהיה קשה מ-א-ד העונה, אמנם בביתה מסוגלת לנצח כל יריבה, אבל היריבות שיגיעו יהיו מוכנות. למרות זאת בוגרות המחלקה הצעירה של כאוכב כבר הוכיחו שצריך לסמוך עליהן, את העבודה הן יודעות וכאוכב תיאבק על אמצע הטבלה (9-12).

הפועל עמק יזרעאל

תלבושת: כחול-לבן ; אולם: אולם הספורט בגבת (500 מקומות); שעת משחקים (אם אין שינוי): 20:00 ; 
בעונה שעברה: העפילה מהליגה הארצית (מקום ראשון במחוז הצפוני וניצחון בהצלבה)  

עזבו:
באו: בר אביטל (באר טוביה), תומר נוב (עירוני נתניה), אלה פינצי (רמה"ש), יומנא מואסי (ארצית), ליאן אשל, אלה דוידסון (נערות א')

1. על הקבוצה: העמק חוזרת וזו בשורה מרגשת בכדורסל נשים. עמק יזרעאל (או בשמה העדכני 'מגדל יזרעאל' מעין איחוד של מגדל העמק ועמק יזרעאל), היא שם שאינו מוכר בכדורסל הבוגרות, את הצלחתה לא שאבה מליגת העל או זרות גדולות שהחתימה. העמק היא המחלקה הצעירה הכי מוצלחת שלפני עידן "רעננה – ראשל"צ", האלופה האחרונה שלא היתה אחת מהשתיים האלה. המועדון שגדלו בו נעמה שפיר, שירה בן ברק, עדן רוטברג, דור סער, אופיר לביא ועוד ועוד ועוד, התפרקה לפני כ-7 שנים ואז החלה את הבנייה המחודשת. הדור החדש הוא מעין המשך של הקודם. אמנם הצוות המקצועי התחלף. רן רונטל הגיע להקים את המחלקה מחדש, ירדן עיבל עברה בהמשך מחיפה לסייע ועברה להיות מאמנת מובילה עד שקיבלה את ניהול המחלקה השנה ובעבודה יסודית כמו שיודעים רק בעמק לעשות הוקמה המחלקה מחדש וכשהגיעה העת השחקניות הצעירות השתלבו בקבוצה הבוגרת ובעונה הקודמת העלו אותה ללאומית. נכון שלקבוצה הגיעו 4 שחקניות רכש אבל העוגן, הבסיס וזכות הקיום היא ב-7 שחקניות המחלקה שייקחו חלק בקבוצה הבוגרת. המובילות הלוי, אהרוני, אשל יחד עם דוידסון וגוהארי הן הסיבה לקיומה של הקבוצה בליגה. לצידן יהיו שחקניות הרכש שינסו לסייע לי ולעשות קפיצת מדרגה משחקניות משלימות בקבוצות הקודמות שלהן לשחקניות מובילות בקבוצה הזו (תומר נוב, אלה פינצי...). אך צריך לזכור שלמעט בר אביטל בקבוצה שהעפילה לליגה הלאומית אין ניסיון בליגה הזו. נכון, אלה פינצי ותומר נוב שיחקו בה בעונה שעברה, אך לא היו שחקניות מובילות בקבוצתן כאלה שמכירות את הליגה ויודעות ללמד את הצעירות איך נכון להשתלב בלאומית. יחד עם עיבל שזו שנתה ראשונה כמאמנת בלאומית – ההסתגלות יכולה להיות קשה ובליגה כ"כ צמודה, פתיחה קשה יהיה מסובך לתקן.

2. על הקווים: סוגרת מעגל - ירדן עיבל, מאמנת ראשית במועדון שגדלה בו כשחקנית. אמנם רק בת 30 אבל בעברה כבר רזומה מרשים של מאמנת שאין להרבה מאמנים בליגה הזו ובליגת העל. עיבל כבר הספיקה לאמן במכבי חיפה ולהוביל את קבוצת הילדות לגמר גביע המדינה, הדור הנוכחי של שחקנית חיפה בליגת העל הן שחקניות שהיא הצמיחה. משם עברה לעמק לעבוד עם הדור הצעיר ונערות א' ובשנה שעברה הובילה את קבוצת הארצית לליגה הלאומית. בין לבין עיבל גם לקחה חלק בפרויקט "סאמיט" של פיב"א. עכשיו, לראשונה, פושטת את בגדי השחקנית ועוברת להיות מאמנת בליגה הלאומית. מי שמכירה את קרבות הצמרת ומאבקי התחתית, שיחקה בכל קבוצה מהעמק ועד באר טוביה (דרך ת"א ועוד) תנסה כעת ללמד את נערות העמק והשחקניות הצעירות שהצטרפו על הליגה הלאומית ולהתחיל ששושלת חדשה של הישגים והצלחות בעמק.

3. על הדבש ועל העוקץ: (*) היתרון: הקצב. תמיד ובאופן מסורתי בעמק יזרעאל ידעו לגדל שחקניות שמשחקות כדורסל מהיר, אינטניסיבי, לחץ על הכדור בהגנה וריצה בהתקפה למתפרצות והתקפות מעבר. עמק יזרעאל הנוכחית לא שונה מהסגנון של העמק ולא בכדי. עיבל שגדלה על השיטה הזו ממשיכה את הדרך כמאמנת. ההרכב הנמוך והסגל העמוק בנוי לשיטה הזו שקבוצות 'קצרות' המתאמנות פעם-פעמיים בשבוע יתקשו לעמוד בו. ;
(*) החיסרון: הסייז. למעט אלה פינצי כל יתר שחקניות סגל הקבוצה נמוכות מ-1.75. מדובר בקבוצת גארדיות מובהקת שמעל מחצית מהסגל נמוך מ-170 ס"מ. יש בכך יתרונות כמו שנכתב קודם, אבל בכדורסל גם ב"ליגה של גארדיות" קשה לשחק כדורסל בלי שחקנית פנים, בלי מי שתחסום ובלי מי שתקל על הגארדיות בסגירה לריבאונד. אם העמק יכתיבו את סגנון המשחק שלהן בצורה מוחצת החיסרון יצטמצם, אחרת הן יסבלו מנחיתות מול הרוב המוחלט של קבוצות הליגה.

4. על מה כולם מדברים: נעמה הלוי. אין ספק מדובר בשחקנית מוכשרת בצורה בלתי רגילה, אחת משחקניות העתיד של הכדורסל הישראלי. הלוי שהיתה מחוזרת בחוץ קיבלה החלטה נכונה להישאר בעמק ולהוביל בליגה הלאומית. שחקניות אחרות שעברו תהליך דומה הן עדן רוטברג ואופיר לביא, הלוי יכולה להיות השחקנית הבאה ברשימה המכובדת הזו.

5. על מה צריך לדבר: אורי אהרוני וליאן אשל. נעמה הלוי לא לבדה, היא גדלה לצד דור מוכשר של שחקניות העמק. אהרוני כבר בת 18 אבל עדיין נערה וליאן אשל בת ה-16, הן כולן בנות דורה ומוכשרות מאד, הן אמנם כבר והוכיחו את עצמן בליגת הנערות אך מבנה הליגה (והקורונה) מקשה על כישרונות מהפריפרייה לפרוץ השנה כשהן בליגה הלאומית גם עליהן צריך לדבר (וכנראה שגם יקרה).

* יעלה על הדעת: אופטימי: כאילו לא עזבו את הליגה, העמק נאבקת בצמרת, מגיעה לשלבים המאוחרים בגביע. פחות ניסיון יותר קצב ואינטנסיביות מקום 6 וחצי גמר גביע  ;  פסימי: קבוצת נערות בעונתה הראשונה ללא שחקניות חיזוק משמעותיות וללא גבוהה דומיננטית. גם העמק בגלגול הקודם היתה שנתיים קבוצת תחתית לפני שהתחילה להצליח.  ;   ריאלי:  האיכויות של הלוי ואהרוני עם הניסיון של אביטל, פינצי ונוב יספיקו לצלוח את עונת הבכורה. מקומות 9-12.