מסכמים סיבוב בלאומית

מוזר לסכם סיבוב כשרק 5 קבוצות (מ-15) שיחקו את כל משחקיהן בסיבוב הראשון., אבל אם רוצים לחזור ולהתחבר לענף צריך למצוא תאריך והיום הראשון של חודש פברואר, רגע לפני פתיחת הסיבוב השני, זה זמן מצוין כדי להבין מה מחכה לנו ב-4 חודשים הבאים של העונה. כן,  העונה תסתיים באמצע מאי וסדרות חצי הגמר יגיעו קרוב לסופו, אז אנחנו באמצע הדרך עוד חודשים רבים של חורף, אביב וקיץ לפנינו. כשהכל פתוח (למעט חלון העברות שנסגר) עכשיו אפשר להתחיל "לדבר כדורסל".

הסיפור של העונה

15 קבוצות פתחו את העונה, אבל בכל עונה יש את הסיפור והמאבקים שיוצרים את העניין. ליגה צמודה יותר או ליגה צמודה פחות, צריך לומר את האמת - תמיד יש קבוצות שמסומנות לצמרת או תחתית, עליה או ירידה, והמעקב אחריהן הופך את הספורט למה שהוא. ניצחון על הפייבוריטית יהיה סנסציה, והפסד של המועמדת לתואר ינוע בין אכזבה וכישלון ל"לא עמדה בציפיות".

אחרי סיבוב אחד בליגה הלאומית, אפשר לומר שהסיפורים שעמדו במרכזה של הליגה ערב פתיחת העונה, הלכו בחודשיים ב-4 החודשים הראשונים לפי המתוכנן, ההקדמה נכתבה לקראת ה"מאני טיים" של העונה, אז הגיע הזמן לעשות סדר ולהתחיל להתחבר.

מאבקי הצמרת – 3 הראשונות שם

שלוש קבוצות הצהירו בקיץ שמכוונות לעלייה (ברור שגם כל קבוצה אחרת תרצה לזכות באליפות, אבל שלוש קבוצות התחילו להכין את הקרקע לליגת העל). הפועל כפר סבא, סגנית האלופה אשתקד; מכבי רעננה שירדה מליגת העל ורוצה לחזור במהירות; וגליל עליון, שאחרי 4 עונות בצמרת הלאומית מרגישה בשלה לחזור לליגת העל. הן בנו קבוצות חזקות עם כל כוכבות הליגה הגדולות וקיוו שזה יתחבר להן. עם תום הסיבוב הראשון הן מדורגות ברביעייה הראשונה, הרחק מהקבוצה שבמקום החמישי ונלחמות על יתרון הביתיות.

הפועל כפר סבא, המדורגת ראשונה, סיימה סיבוב מושלם. לא רק אפס הפסדי ליגה, גם בגביע שמרה על המאזן המושלם והיא בחצי הגמר. מכבי רעננה שאחריה, עם הפסד ליגה אחד (והדחה מהגביע), שניהם להפועל כפר סבא. הפועל גליל עליון שהופתעה במג'דל כרום, ניצחה למעשה את כל יתר המשחקים (למעט כפר סבא ורעננה) וגם היא בחצי גמר הגביע.

המפגשים בין הקבוצות סיפקו משחקים צמודים ודרמות גדולות, דרמות שבעיקר מספרות שעוד יש למה לחכות. הסיפור התחיל כשכפר סבא התארחה בגליל העליון, היה זה במחזור השישי, סוף נובמבר. הגליל הובילו לכל אורכו של המשחק ונראה היה שהקבוצה בירוק תספוג הפסד ראשון העונה, עד שברבע האחרון שיר תירוש עם 10 הובילה את כפר סבא לניצחון 66:63. עם היכולת המעודדת, יצאה גליל עליון למשחק צמרת נוסף ברציפות ובמחזור השביעי בתום מותחן מול מכבי רעננה הפסידה בסל שקלעה היריבה בשניות הסיום 63:65. אותה תוצאה כמעט, הפרש מצטבר של 5 נקודות, הגליל העליון עם שני הפסדים ליריבות על האליפות, אבל שני הפסדים שבקלות עוד יכולים להפוך לניצחונות.

מכבי רעננה, שניצחה את כל היריבות שפגשה בליגה הגיעה למשחק נגד כפר סבא במחזור ה-12, פתחה טוב, הובילה במחצית אך נכנעה למארחת 88:77. זה קרה שלושה שבועות אחרי שרעננה הודחה מהגביע על ידי אותה כפר סבא, כשהפסידה לה 79:72.  רק פעמיים ספגה העונה רעננה יותר מ-65 נקודות, הפעמיים האלה היו נגד כפ"ס שהרשימה עם 79 ו-88 נקודות.

הפועל כפר סבא מצידה נראתה בסיבוב הראשון נהדר, אין הפסדים לדבר עליהם אז נותרנו עם משחקים צמודים. כפ"ס התקשתה במשחקי החוץ נגד מג'דל כרום (53:60) והגליל העליון (63:66) אותם ניצחה בהפרשים חד ספרתיים, כשגם נגד רמה"ש התקשתה ופיגרה מחצית לפני שהשיגה ניצחון גדול במחצית השניה. בכפ"ס הצליחו לשלב במהלך הסיבוב הראשון גם את שחקניות המחלקה הצעירה שהפכו לחלק משמעותי מהקבוצה והיכולת והיעדר התחרותיות יצרה להן סגל עמוק ומבוסס שחקניות בית.

סיכום: המשחקים יוכרעו בפיינל פור. כפ"ס כרגע עם סיטואציה טובה להרוויח בייתיות לכל אורכה של הסדרה כשתארח בסיבוב הבא את הגליל העליון ותצא למשחק ברעננה (שם כבר הראתה שמסוגלת לנצח בגביע), תארח גם את רמה"ש ומג'דל כרום איתן התקשתה. רעננה תצטרך לצלוח משחקים קשים בגליל ובמג'דל כרום. לגליל העליון יש 3 משחקים לסגור כדי להגיע למקום הראשון אז נותר לה לנסות ולנצח את רעננה בהפרש גדול יותר ולקוות למעידה בדרך לפחות ליתרון ביתיות בחצי הגמר. קשה לראות את אחת מהן נופלת נגד יריבה שלא מתמודדת ישירות מולן, אך גם הפסד אחד כזה יהיה בר תיקון ובסופו של דבר, גם ללא יתרון ביתיות לא יהיה דבר שימנע מהן להיפגש בסדרה בחודש מאי... ועד מאי...

גליל בהפסד החוץ למג'דל כרום. תנסה לתקן בסיבוב הבא

המאבק על הפיינל פור

הקבוצות בחלק זה הן הקבוצות שבגללן עדיין באים לראות את הליגה הלאומית. כשנבנו הסגלים של הקבוצות האלה, התגובות נעו בין הרמת גבה לזילזול ואולי בצדק. מג'דל כרום לא הצליחו להביא חיזוק (לקבוצה שהודחה ברבע הגמר אשתקד) אבל החיבור המשיך להיות כזה שאפילו גליל לא מסוגלת לנצח וכפ"ס מגרדת נקודות בשיניים. אס"א ירושלים התבססה על קו גארדיות שכולל את נעה שמעוני, מוריה חסון, אופיר דרור וטליה פרידמן אף אחת לא שוברת שוויון - אך הן הוכיחו שהן שוות יותר ממה שחושבים עם מאבקי צמרת וחצי גמר גביע. ברמת השרון לקחו שחקניות רוטציה מרחבי הליגה לחמישייה (שפית מכפ"ס, תמר אנגל מבני יהודה, ענבל מיכל מנתניה, והרכש הגדול היה גילי ליאור מירושלים לא השם הראשון שעולה כששואלים מי מובילה את הקבוצה מהבירה) אבל החיבור ליעל גלילי שנשארה, הניהול המקצועי של המועדון והאיכויות של יוני אורן, המאמן המנוסה בליגה הפך את הקבוצה לכזו שרעננה וכפ"ס מזיעות לפני שמנצחות ובבני יהודה למרות הפציעה של הדר לוי, בנייה מאוחרת וסגל שכמעט לא שיחק שנה שעברה (או לא היתה מספיק דומיננטית בקבוצתה) כל אחת וסיבותיה, רוני גולדין, עמית בן אליעזר, שירה בן דוד, שובל אור שלום ואפילו מגי איזה כולן ביחד עם מורן ספיר הנהדרת למדו לשחק יחד, חזרו לכושר והתחברו משבוע לשבוע והפכו לקבוצה אטרקטיבית שקרוב לנצח את הגליל. הקבוצות שנאבקו ויאבקו על הפיינל פור, הן הסיבה שאהבנו ואוהבים את הלאומית, משחקות בהן צעירות שהן עתיד הענף ועד כה הן עושות מעל למצופה מהן.

הערכה בתחילת העונה היתה ש-4 קבוצות יאבקו על הכרטיס הרביעי. אחרי סיבוב אחד זה מסתמן ככיוון, אך קבוצה אחת עלולה להתקשות להדביק את הפער. נתחיל דווקא באס"א ירושלים שנראתה טוב בתחילת העונה והסתמנה כקבוצה שמסוגלת להפתיע, עד שהגיע רצף הפציעות. עדן פורת תיעדר לתקופה ממושכת, מוריה חסון נפצעה ובלעדיה הסגל הקצר התקצר עוד יותר, לנטע רפאל ממתין לוח משחקים דחוס בליגת העל (פעמיים בשבוע עד אמצע מרץ) וגם היתה עם פציעות קלות ומיעוט דקות, ובירושלים שגם כך היתה עם סגל של 7 בנות מתקשים לעמוד בקצב של היריבות. הקבוצה מהבירה סיימה את הסיבוב הראשון עם 8 הפסדים (4 משחקים מהמקום הרביעי) ונראה כי יהיה לה קשה במיוחד לסגור את הפער.

א.ס רמת השרון התחילה את העונה לא טוב עם מספר הפסדים לא מחוייבים, היא השתפרה מול קבוצות הצמרת כשהיתה קרובה מחצית אחת לכפ"ס וקרובה לנצח את מכבי רעננה אך סיימה ללא הניצחונות. במשחקי החוץ נגד היריבות הישירות לכרטיס הרביעי רמה"ש ניצחה פעם אחת והפסידה בקושי פעמיים - מג'דל כרום (60:49), בני יהודה (52:50), וירושלים (54:63). בסיבוב הבא היריבות כולן מגיעות ל"קריית יערים" ולכן גם מאזן 6 ההפסדים של הקבוצה, בסיבוב הראשון, הוא משהו שאפשר למחוק, בטח כשהקבוצה התחזקה סמוך לתום מועד ההעברות בנעה שבת כהן שעשתה את הקאמבק ללאומית והתאחדה עם מאמנה האחרון, יוני אורן, לראשונה מאז הגלבוע.

בני יהודה היא קבוצת הגנה, שעשתה ריצה גדולה בחודשים נובמבר-דצמבר ללא הפסדים אחרי שני הפסדי הפתיחה, אבל היא גם קיבלה "הגרלה נוחה" והסיבוב הבא הולך להיות מסובך. למרות ה"הגרלה הנוחה", נגד יריבותיה לפיינל פור היא במאזן 2-2, ובמשחקים 'סופר-צמודים'. הניצחונות הגדולים היו על ירושלים (48:49) ורמת השרון (50:52). ההפסדים הכואבים הגיעו נגד הגליל (65:63) ונגד מג'דל כרום (55:51). הישג לא רע, אלא שבסיבוב הבא בני יהודה תשחק במשחקי חוץ נגד כל הקבוצות שהתקשתה מולן בבית ולפחות את מחציתן תצטרך לנצח במגרשים הקשים שלהם.

הפועל מג'דל כרום "הרוויחה" יתרון גדול במאבקי הצמרת עם הניצחון 50:57 על הגליל העליון, אבל את היתרון איבדה בהפסדה לאקדמית וינגייט 69:48 ובהמשך גם לעירוני נתניה. מג'דל כרום מתחה בביתה גם את כפ"ס, אבל סיימה עם הפסד ובסיבוב הבא תשחק בחוץ. היא עוד תארח את בני יהודה וירושלים, כך שמבחינת לוח המשחקים שלה היא במצב טוב מאד למקום הרביעי.

סיכום: עפ"י התוצאות ולוח המשחקים, בני יהודה היתה הקבוצה הכי משכנעת לצמרת עד חודש ינואר (כשהפסידה בביתה למג'דל כרום) ולוח המשחקים בסיבוב הבא מעמיד את מקומה ברביעייה בסכנה. גם ירושלים עם רצף הפציעות ורצף ההפסדים כנראה תתקשה להתברג במקום הרביעי. מה שמשאיר אותנו עם רמת השרון ומג'דל כרום. על פניו למג'דל כרום גם יתרון ב-2 משחקים וגם לוח משחקים נוח להבטיח פיינל פור ראשון בהיסטוריה, אבל אם רמת השרון תצליח לשמור על הבית (כשתארח גם את רעננה) היא יכולה לסגור את הפער ולהיות הפתעה גדולה.

בני יהודה ורמה"ש. יצליחו להיכנס לפיינל פור?

"הדור הבא"

אקדמית וינגייט והפועל גלבוע מעיינות, אמנם רק עם 6 הפסדים ועדיין יכולות להתמודד על הפיינל פור, אך זו לא המטרה שהציבו לעצמן (כשוינגייט עפ"י החוקים כלל לא יכולות לשחק בפיינל פור, אך בשנים האחרונות היו במקום הרביעי ושלחו למשחקי האליפות את המקום החמישי). גם בוינגייט וגם בגלבוע בונות ומקדמות את דור העתיד של השחקניות והדבר נכון גם לעירוני נתניה ועמק יזרעאל. אם השנה, יותר מתמיד, הצמרת בנויה מקבוצות על גבול גלקטיקוס, ביתר קבוצות הליגה השקיעו במחלקה הצעירה ובנו על שחקניות נערות או סביב גיל נערות כדי לנסות ולהפתיע.

וינגייט עד כה אמנם לא יציבות, אך מרשימות בעיקר ביכולת של שחקניות הסגל, מגל רביב שסיפקה סיבוב מעולה, דרך דשה סמרו, יהלי לוי, עופר כספי ורבקה ויוואג מאז שחזרה, כש-שיראל נחום גם היא למעט בפציעה הראתה כישרון וכל אלה יהיו חלק מהנבחרות הצעירות בקיץ. בגלבוע אליס חתוקאי עם עונה שניה מצוינת בלאומית מובילה את הגלבוע (שם משחקות גם מורג'אן סעדה ויעל פרחי שמתקדמות), על נעמה הלוי הקלעית המובילה שמפרקת את הליגה הלאומית אין מה להוסיף (אבל כן צריך להזכיר לצידה את אורי אהרוני וליאן אשל שעושות התקדמות יפה) ובאליצור עירוני נתניה, קל לפספס, אבל הדר כהן וליאל ליבוביץ (יחד עם עמית כהן ועדן אסטטקאו) מתקדמות נפלא ולינוי ביטון שהיא כבר על תקן "ותיקה" ומשתלבת בליגת העל, אין מה להוסיף חוץ משעושים בנתניה עבודה נפלאה.

אז הקבוצות האלה כנראה ישלימו את אמצע הטבלה ויאבקו על מקומות 6-9 (עם אפשרות לעקוף את ירושלים ואולי גם יריבה נוספת שדורגה בחלק עליון). אבל הסיפור שלהן הוא לכתוב את ההיסטוריה של כדורסל הנשים בשנים הקרובות ולא בהכרח את השנה הספציפית הזו של המועדון שלהן. עירוני נתניה עוד יכולה להעפיל לגמר גביע האיגוד ולעשות היסטוריה קטנה משלה אם תעבור בחצי הגמר את ירושלים.

השחקניות הבולטות בסיבוב הראשון:

שיר תירוש – מכבי רעננה, אליצור תל אביב או הפועל כפר סבא. לאן שתירוש מגיעה זו הופכת להיות הקבוצה שלה. העונה זה קרה כבר בסיבוב הראשון, כשהקצב, הסגנון, האנרגיות ושמחת החיים הן של תירוש. לידה פורחות גם אופיר פרפרה ושחקניות המחלקה הצעירה של כפ"ס, ותירוש מצליחה לעשות את הקבוצה ליותר טובה ו"על הדרך" להיות גם בין 3 הקלעיות הטובות בליגה עם ממוצע מדהים של 20.5 נקודות למשחק בדרך לכל התארים. את המשחק הקשה נגד הגליל היא לקחה במו ידיה, את הניצחון על רעננה הובילה. עכשיו נשאר לה להשלים את המשימה.

גל רביב - וינגייט היא קבוצה שכיף לראות. כבר שנים זה לא קרה שבוינגייט היתה קבוצה עם 5-6 שחקניות לפחות שיכולות ביום נתון להתעלות על כל שחקנית אחרת מהקבוצה היריבה. מעל כולן בסיבוב הראשון היתה גל רביב. וינגייט אומנם מדורגת רק במקום השמיני בליגה, אבל מבחינת היכולות שהפגינה, רביב לא נופלת מאף אחת שרשומה מעליה. עם משחק נהדר של 26 נקודות נגד רמה"ש וממוצע 12.5 נקודות למשחק. לוינגייט ערב כתיבת שורות אלה עוד משחק חסר מול בני יהודה, ניצחון יכול לקדם אותן למקום החמישי ובסגל הצעיר הזה, אם וינגייט נמצאות בחלק העליון של הטבלה בואכה הצמרת, לגל רביב החלק הגדול בהצלחת הקבוצה בסיבוב הזה.

ג'ואן מוחמד – שחקנית העונה שעברה ממשיכה לסחוב את מג'דל כרום על הכתפיים שלה. עם 6 משחקים מעל 20 נקודות וממוצע 20.1 נקודות בסיבוב, מוחמד היא שחקנית גדולה בקבוצת צמרת. כשמדברים על לברון של הגליל, תירוש של כפ"ס, ויעקב מרעננה, צריך להתרגל ולהוסיף את מוחמד של מג'דל כרום. כבר מזמן לא "הפתעה", אלא כוכבת גדולה בליגה הלאומית, והעונה כשיש ממנה ציפיות לשמור על מקומה ומקומן של הקבוצה בחלק העליון, היא מוכיחה שיש בה גם את יכולות ההנהגה.

טל יעקב – יעקב עושה את הדברים העונה בשקט. רעננה של העונה לא "בנויה עליה", אבל גם לא יכולה בלעדיה. יעקב של השנה היא השחקנית הכי שלמה שהיא היתה הרבה שנים, זו שנת בגרות של התעלות ליד כוכבות והובלת קבוצה שהציבה מטרה "אליפות" אל התואר. למרות שמתמודדת עם פציעה, הצליחה יעקב לסיים בין 5 הקלעיות המובילות בליגה (משימה לא מובנית מאליה לצד הסגל שמשחקת איתו), ולהיות ברומטר בקבוצתה. יעקב יכולה להיות עוד הרבה יותר טובה ממה שהיא היום, בינתיים זה מספיק למקום שני. בסיום הסיבוב הבא זה צריך להספיק לאליפות.

ענבר לברון - בין שם חיזוק אחד ואחר, בין שחקנית שהגיעה מתל אביב לכזו שנוסעת כל הדרך מרמה"ש, ענבר לברון היא עדיין הגליל העליון. היא לא הפכה להיות השחקנית מהחשובות בליגה רק כי קלעה הכי הרבה נקודות, היא תמיד היתה שם כי עשתה את הקבוצה יותר טובה. אז השנה בגליל יש 4 שחקניות שקולעות בממוצע בדו ספרתי ויש את ענבר לברון שמחזיקה בממוצע 9.7 אבל זו שדואגת שכל "הרכש" יהפכו לקבוצה ואם הגליל כרגע במקום השלישי, יש הרבה סיבות ומשחקים גדולים של מיקה ביתן (30 נק), הדר רפאל (20 נק'), דבי בלייברג (22 נק') ויש את ענבר לברון.

בר סלע – שנים בהפועל כאוכב השכיחו שבר סלע היא אחת הפורוורדיות הגדולות שצמחו בישראל בשני העשורים הקודמים. אם לא פציעות ובעיקר אותן בעיות ידועות של הענף, סלע היום היתה גם עוגן בנבחרת ישראל הבוגרת – זו הנבחרת שהפסידה ולא היא. העונה ברעננה, סלע מזכירה לכולם שהיא גם השחקנית שיכולה להביא קבוצות לתואר. את כפ"ס עדיין לא ניצחה, אבל החסימה הגדולה שלה בשניית הסיום מול הגליל הביאה נקודות לקבוצתה וכשהיא עם ממוצע 12.5 נקודות למשחק לצד כל הכוכבות האחרות בקבוצתה מפגינה יציבות, כושר גופני מצויין ובעלת בית. החמש, הכי חמש בליגה.

ג'ואן מוחמד. כבר מזמן לא הפתעה

השחקנית השישית – נעמה הלוי:
המספרים שנעמה הלוי מייצרת השנה בלאומית הם חסרי תקדים, בטח לשחקנית בגילה, אבל לא רק. עם ממוצע מעל 25 נקודות למשחק, כשהקבוצות יודעות שהמפתח הוא לעצור אותה (אבל הן לא מסוגלות) נעמה הלוי לומדת השנה להיות סקוררית יעילה ומגוונת בדרך לרמות הגבוהות ביותר. בינתיים מתקשה לתרגם את היכולת לניצחונות ומאבקי צמרת, אבל העונה נמצאת רק במחצית שלה ואחרי שצברה ניסיון, הלוי עוד יכולה לקחת את העמק למעלה.

מאמן הסיבוב – חמודי מנאע:

יניב פילו, בשנתו הראשונה בכפ"ס נתן את המפתחות לשיר תירוש, חיבר אליה חברות ילדות גלי קונטס וליעד אורבך וחברה מהעונה שעברה קרן נחמה. עם הצעירות שמשחקות בקצב המשוגע שלה, זה התחבר לקבוצה שמחה שרצה. לירון שרף וזיו ברתנא לקחו את הטוב שיש לענף להציע, טל יעקב וניקול מיכאילץ עם מורן שטרית ובר סלע וגם לי קפיטולניק, או ענבר לברון עם הדר רפאל, דבי בלייברג, רג'י גליידה ושני לוי – זה חייב להספיק לפחות לחצי גמר.

אבל חמודי מנאע השאיר בדיוק את הקבוצה של שנה שעברה (התחזק בליאור ראשית). עם סגל שברובו מקומי וצעיר הקבוצה מצליחה שנה נוספת להיות קבוצת צמרת. לפני שנה זו היתה הפתעה, היום זה המובן מאליו. עם הניצחון על הגליל ובני יהודה, המשחק הצמוד מול כפ"ס מג'דל כרום נראית בדרך הנכונה לחצי הגמר ואם לא, לפחות הסיבוב הראשון היה מרשים והקרדיט מגיע למאמן.

השמות שמחכים להן בסיבוב הבא:

שני לוי – לוי עשתה את הקאמבק לגליל כבר בקיץ, אחרי שלפני שנה וחצי עברה לגלבוע ובשנה שעברה לקחה הפסקה. היא היתה צריכה לחזור כבר בתחילת העונה, אבל פציעה השביתה אותה וממש ערב סיום הסיבוב הראשון חזרה לפעילות והראתה שהיא בכושר טוב, והגליל קיבלה בדיוק את החלק שהיה חסר לה כדי להיות טובה יותר. בסיקור למעלה סיפרנו על הסיבוב שהיה לגליל, הפסד דחוק במג'דל ורעננה היה נמנע עם עוד שחקנית אחת, גבוהה, מנוסה, סמל בסגל הקבוצה. גם כנראה שאת היתרון מול כפ"ס היו מצליחות לשמור. אחרי שכתבנו את כל זה, מסתבר שהציפיות משני לוי אדירות, עכשיו נשאר לה להצדיק אותן בסיבוב הבא.

רעות מסילתי – פרישתה של מסילתי מכדורסל היתה אחת ההודעות היותר "מבאסות" עבור הענף. מבחינתה כנראה קיבלה את ההחלטה הנכונה, אבל שחקנית נבחרת הנערות, הקלעית הנהדרת מוינגייט וקצת בפ"ת, היתה חסרה לענף שנתיים. כעת כשעשתה "הופעת אורחת" בגביע וכשהיא רגע לפני שחרור, נראה אותה משחקת ממש בקבוצה בה התחילה, כפ"ס, בסיבוב הבא. כפר סבא מרוויחה קלעית נוספת והופכת לקבוצת התקפה קטלנית, הענף מרוויח את מסילתי.
ברגע האחרון לפני פרסום הכתבה עודכנו על הקאמבק של מיכל אפשטיין, אבל מדובר על פגרה של חודשיים וחוץ מזה, מעבר לזה שאפשטיין שחקנית מצוינת אנחנו יותר מתרגשים מהחזרה של מסילתי. מותר.

נעה שבת כהן – מובילת כדור שחסרה בכדורסל נשים, בטח בלאומית ואולי לא רק. אחרי עונה ברמה"ש בליגת העל שבת כהן קיבלה החלטה להצטרף ללאומית ועלתה צפונה לגלבוע, והפכה את המועדון הצעיר למועדון צמרת. אחרי הפסקה שלקחה העונה היא עושה קאמבק לרמת השרון. מתחילת השנה חזרה לכושר באימונים ושבוע לסיום הסיבוב הראשון גם חזרה לסגל הקבוצה והספיקה להשתלב בשני משחקים, ובסיבוב הבא נראה אותה הרבה יותר ולצד שלי שפית זו יכולה להיות תוספת נהדרת.

מאיה צימרינג – על הקאמבק של צימרינג אחרי שנה של פציעה התבשרנו לפני חודש. צימרינג הצטרפה לבני יהודה, הספיקה לשחק 3 משחקים לפני שהקורונה החלה לשנות את הלו"ז, כך שמשחקי השלמה פלוס משחקי הסיבוב הבא בפתח. צימרינג נראית כמי שהפציעה מאחוריה, מחזירה לעצמה את הביטחון בהדרגה ובסיבוב הבא, הקשה במיוחד של בני יהודה, הכתומות יזדקקו ליכולות שלה מאד כדי לשמור את עצמן במאבק על הפיינל פור.

"הכרטיס הכפול" – השמות שעל הנייר אמורות להצטרף לליגה הלאומית הן בין היתר אופיר קסטן (לגלבוע), נור כיוף (מג'דל כרום), רוני זהות (רעננה), ליהי עזורי (יבנה)... על הנייר זה נראה כתוספת מצוינת, אבל ככל שנדחים משחקי ליגת העל, השחקניות לא יצטרפו לפני תחילת חודש אפריל וקסטן עם כיוף כרגע בפיינל פור, כך שנראה שהקבוצות שלהן יקבלו אותן לחודש האחרון של העונה. כמה זה יועיל והאם זה יקרה? עוד ימים יגידו.

מחכים לה בסיבוב הבא, רעות מסילתי.