"רואה את התהליך ורוצה להישאר פה"

לפני קצת יותר מחודש, קבוצת נערות א' של ראשל"צ מצאה את עצמה בסיטואציה די זרה עבורה בשנים האחרונות - כשהיא מרחק הפסד אחד מלסיים את העונה בלי אף תואר. אבל ראשל"צ ידעה להתאושש מההפסד הביתי, לנצח בחוץ ואחר כך גם בבית, ולסיים את העונה בפעם השלישית ברציפות עם צלחת האליפות. כשבועיים אחרי סיום העונה, אתר 'ספסל' פגש את מאמנת הקבוצה מוריה חסון לסיכום העונה שלמעשה גם הייתה עונת הבכורה שלה על הקווים. 

"הייתה עונה סופר קשה." מסכמת חסון. "זה התחיל גם בגימנסיה שהיינו רחוקות מרחק של סל בערך מלרדת ליגה, אבל למזלנו נשארנו וגם הגענו לחצי גמר. ואז התחילה הליגה, רומי (אלבז) ונגה (אטינגר) הצטרפו וזה שינה את הקבוצה. היתה עונה קשה, עונה מורכבת, בטח בהשוואה לקבוצה של עונה קודם לכן (שזכתה בטריפל דאבל והראתה עליונות על שאר הליגה לאורך כל העונה). גם בסדרות הגענו למשחק שלישי בכל אחת מהן, היה מורכב, אבל עם סיום הכי מתוק שיש." ואיך ההרגשה עכשיו? "מרגש, כיף. עברו קצת כמה ימים אבל התחושה מדהימה – אופוריה."

כמו שחסון אמרה, העונה של ראשל"צ הייתה מאוד קשה ומורכבת. אובדן מוקדם של תארים (תיכונים וגביע), הפסדים כואבים, תצוגות פחות טובות על הפרקט וגם פציעות והיעדרויות של שחקניות. וחלק מהעבודה שלה היה להצליח ולהרים את השחקניות ולדחוף אותן הלאה ליעדים חדשים. "זה בסוף התפקיד שלי, של המאמנת. אני צריכה לתת להן לפעמים את ה'סטירה' כשצריך, ולפעמים לתת להן את המילה הטובה כשצריך, להכניס אותן לפרופורציה." ומי היה שם כדי להרים אותה ברגעים הקשים? "קודם כל, זיו (ארז) מלווה אותי לכל אורך העונה הזאת. ויש לי משפחה תומכת, יש לי אבא ואמא מדהימים, ויש לי אחים (גיא וקרן) ואנחנו באמת משפחה מאוד מאוד מלוכדת. ויש גם את אלירן בן הזוג שלי, וכולם ביחד עוטפים אותי כמו שאני עוטפת את השחקניות שלי."

אלירן שטיין, בן זוגה של חסון, נמצא בעצמו בענף כעוזר מאמן בליגה הלאומית לגברים במכבי מעלה אדומים. "יש הרבה כדורסל בבית, הוא מעורב בחיים שלי בכדורסל ואני מעורבת בחיים שלו. אבל כל אחד יודע שכשמגיעים הביתה אז הראש חופשי, פחות מתעסקים בכדורסל כי צריך בסופו של דבר קצת להוריד. יש חיים מחוץ לכדורסל אז יודעים לעשות את ההפרדה, ולפעמים גם לא יודעים לעשות את ההפרדה אחרי נצחונות ואחרי הפסדים, אנחנו בני אדם בסוף."

עבור חסון מדובר בתואר ראשון בקריירה כמאמנת, וסוג של סגירת מעגל קטנה אחרי שלה כשחקנית בגיל הנערות לא הייתה ההזדמנות כזאת. "תמיד היה לי חלום לקחת תואר, בין אם כשחקנית ולא משנה איפה שיחקתי. לא יצא לי לעשות את זה כשחקנית באקדמיה כי לא נלחמנו על תארים ולא הייתה לנו את האופציה. וכשהגעת למקום כמאמנת אז ברור שאת רוצה לקחת תואר."

בחגיגות האליפות עם הנערות א' (צילום: קובי אליהו, איגוד הכדורסל)

"אין לי מה לעשות במקום שאני לא באמת מצליחה להביא את עצמי"

עד העונה שעברה, יכולנו לראות את חסון על הפרקט כשחקנית. היא גדלה באס"א ירושלים, הצטרפה בהמשך לאקדמיית וינגייט (שם שיחקה באופן חלקי בגלל פציעות), ולאחר מכן חזרה לעוד 3 עונות בירושלים בלאומית נשים. בקיץ האחרון, בגיל 22 בלבד, החליטה לתלות את הנעליים ולצאת לדרך חדשה. "עברתי פציעה ולא הצלחתי לחזור ב-100 אחוז כמו שרציתי, נלחמתי בגוף. הייתי יכולה להמשיך לשחק כדורסל מבחינה גופנית, אבל לא הרגשתי שאני מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי ב-100 אחוז. ואם אני לא מצליחה, אז אין לי מה לעשות במקום שאני לא באמת מצליחה להביא את עצמי, זה גורם לי לתסכולים.

ידעתי שאני אשאר בתחום הכדורסל - אם זה כמאמנת או כספורטרפיסטית שלמדתי בשלב מסויים אחרי הצבא לאיזה שנה, אבל ידעתי שאני נשארת בתחום הספורט, משהו שידעתי מגיל צעיר. בקיץ עברתי קורס מאמנים והייתי צריכה לעשות סטאז', ונורא התלבטתי. הייתי בוינגייט ולא ידעתי אם יהיה לי דלתות פתוחות להיכנס למועדוני נשים ואיכשהו התחברתי לזיו. הייתה שיחת טלפון והוא אמר לי בואי תראי אימון, זה התחיל בשיחה ופשוט התגלגל לאן שאנחנו היום.

לא יודעת אם אני מתגעגעת, כי יש לי את אותו האדרנלין כמאמנת. אני חושבת שקודם כל זה לא אותו דבר כשחקנית, אני צריכה להתנהג בצורה אחרת, בצורה בוגרת. את בסופו של דבר מנהלת שחקניות. מתגעגעת לשחק אולי קצת, אבל להגיד שזה בוער בי ב-100 אחוז? לא, לא חסר לי. אולי עוד כמה שנים."

חסון במדי אס"א ירושלים אשתקד.

"הוא מלווה אותי, מדריך אותי ולגמרי זכיתי."

אחד השמות שהכי מזוהים עם הפועל ראשל"צ ועם מחלקת הנערות שלה בפרט, הוא זיו ארז, שהפך את המחלקה לסוג של אימפריה בגילאים הצעירים בשנים האחרונות. אחרי שהתרגלנו לראות אותו כמאמן הראשי בקבוצות ההישגיות של המועדון, השנה הוא לקח צעד אחורה. איגי טאובר קיבל לאמן את נערות ב' וילדות א', חסון כאמור את נערות א', כשארז עצמו אימן את קבוצת הנשים במקביל כמובן לניהול המחלקה הצעירה וטיפוח במקביל גם של המאמנים. 

"מההתחלה זיו אמר לי שהוא יהיה איתי. הוא לא ישב והעביר אימונים ומשחקים, אבל הוא הוביל אותו לכל אורך הדרך." אומרת חסון על הקשר עם ארז. "אני מתייעצת איתו ומדברת איתו שעות, והוא מלמד את הכדורסל מנקודת המבט שלו. נכנסתי לנעליים מאוד גדולות ואני לא חושבת שאי פעם מישהו יכול למלא את הנעליים האלו, אבל הוא מלווה אותי, הוא מדריך אותי ומלמד אותי בצורה שהוא רוצה שאני אלמד את הכדורסל, ולגמרי זכיתי." 

"זיו תמיד אומר לי שהדרך שלי פה בטוחה, והוא גם יודע להרגיע אותי. תמיד יש לחץ, בטח במקום כזה שהוא מוקף בתארים ויצאו מפה שחקניות לקבוצות בליגה הלאומית ובליגת העל." אומרת חסון על העובדה שקיבלה כבר בעונתה הראשונה כמאמנת את הקבוצה הכי השגית של המחלקה, קבוצה שמביאה איתה לצד כבוד גם הרבה לחץ לתוצאות והישגים. "המטרה בסופו של דבר היא לפתח שחקניות, כמה שיותר לרמות הגבוהות, זה מטרת העל. בדרך כמובן שרוצים לזכות בכל תואר אפשרי, אבל מטרת העל היא להוציא שחקניות. לחץ תמיד יש, את תמיד רוצה לנצח, והכי מאוכזבת ומתוסכלת כשמגיעים ההפסדים."

"אני חושבת שאי אפשר להתווכח עם ההישגיות שלו ומה שהוא עשה לכדורסל הנשים" אומרת חסון כשנשאלה לגבי המוניטין שיצא לארז כמאמן קשוח מאוד. "אני חושבת שזה מה שמייחד אותו, וזה מה שמוציא אותו יוצא מן הכלל בקרב המאמנים בארץ ומהחברה הישראלית בכלל. הלוואי והיה לי את היכולת לעשות את זה, יש לי עוד הרבה דברים ללמוד ועוד לצבור נסיון. הייתי רוצה לעשות את זה יותר, להיות בן אדם שהוא יותר אסרטיבי, וכן, המטרה היא להמשיך את הדרך שלו."

בנוסף לאימון של נערות א', חסון אימנה השנה גם קבוצת קט-סל. "זה משהו שונה מקבוצת הנערות, בקבוצת הקט-סל ההפסדים והנצחונות זה הדבר הכי פחות קריטי. עובדים איתן על יסודות של הכדורסל, פחות מתעסקים בנצחונות ובהפסדים, ללמד אותן את הדרך שאת רוצה להקנות להן, ואת הערכים שאת רוצה להקנות להן. יש לנו פה בסיס טוב, יש לנו 10-11 שחקניות שעולות לכיתה ז' שאמורות להגיע בסופו של דבר לגימנסיה. אני חושבת שאני שתי דמויות שונות בין מאמנת נערות ומאמנת קטסל, פה זה מוריה אחת ושם זה מוריה אחרת. אם פה אני יכולה 'להתפוצץ על שחקנית' אז בקטסל את לא תראי אותי ככה."

ומה לגבי העתיד? "אני רואה את התהליך ומה שזיו בונה פה, ושום דבר אחר מסביב לא באמת מעניין אותי. אני רוצה להישאר פה כמה שיותר, ללמוד מזיו כמה שיותר. הלוואי ואני אצליח להגיע לרמת הידע וההבנה שיש לו שזה משהו מטורף. אני לא רואה את עצמי כרגע הולכת למקום אחר. מבחינתי הפועל ראשל"צ עד הסוף. כרגע כמאמנת במחלקה צעירה, אם יהיה אופציה להמשיך עם זיו בנשים אז כמובן להמשיך גם שם, מה שזיו יחליט אני איתו. הגעתי למקום שמרגיש לי טוב."

"מתייעצת איתו ומדברת איתו שעות"