סיכום הסיבוב של יובי

הפתעת הסיבוב:

ללא ספק התואר הזה הולך לקבוצה אחת, קבוצה שהייתי בטוח שתהיה בשר תותחים לפי איך שנבנתה אבל כמובן שבליגה הלאומית אין דבר צפוי. אני מדבר כמובן על קבוצתו של חנן הירשוביץ, הפועל בני כפר קאסם, שאולי בתחילת העונה כשכתבתי את ההכנה לא ידעתי ששלומי הרוש יהיה שם ופול דילייני הגיע גם הוא במהלך הסיבוב במה שמאוד חיזק את הסגל המקורי. אבל בלי קשר, עם מאזן של 5 ניצחונות ו-6 הפסדים כאשר הם בתמונה של מאבק על הפלייאוף לאחר סיבוב, צריך לומר להם כל הכבוד!

יניב סולומון ברנסנס חזר לליגה לאחר הפציעות הקשות והראה שהוא עדיין אחד הישראלים הכי טובים שיש ל-לאומית להציע, ולא סתם הוא בחמישיית הסיבוב ומדורג שני בטבלת מלך הסלים (אחרי ברנדון באומן). פול דילייני חזר לאחר גיחה קצרה במכבי אשדוד ונראה בדיוק כמו שהוא עזב כשחקן מוביל שמאוד משדרג את הקבוצה, אפי טיומקין לראשונה בקריירה מראה שהוא יכול להיות טוב ויציב לאורך זמן עם 17.6 נקודות למשחק, ולבסוף יש להם את שלומי הרוש שהעונה נותן עונת שיא מאז ירד ללאומית ובמשחקים שהיה טוב הצליח להוביל את כפר קאסם לניצחונות מרשימים ביותר. 

עם השדרוגים שהקבוצה ביצעה ועם שחקנים נוספים שמצליחים לתרום כדוגמת ניתאי רוזנברג (שמצליח להוות איום קליעה ומנצל את הגודל שלו), אלון ששון וכרמל בוכמן, כפר קאסם יכולה לעשות סיבוב שני אפילו יותר טוב מהראשון. אם תגיע לפלייאוף היא תצליח לכבוש שוב עוד פסגה שלא הגיעה אליה בעבר לאחר שבעונה שעברה עלתה ליגה בצורה היסטורית.

אכזבת הסיבוב:

יש שתי מועמדות בכירות לתואר הלא רצוי הזה. שתיהן ברמת הליגה הלאומית נחשבות אימפריות, שתיהן עם אליפויות בליגת העל, ואני כמובן מדבר על מכבי ראשון לציון והפועל גלבוע/גליל. לדעתי הבחירה הולכת לקבוצה הצפונית יותר. גלבוע/גליל ירדו עם ציפיות לחזור מהר לליגה הראשונה וכמו כל קבוצה שירדה בעונות האחרונות היא נתקלה במציאות הכואבת שהליגה הלאומית היא מקום שקשה לעלות ממנו. על הנייר לקבוצה מגן נר אמורים להיות כל הכלים בשביל לעלות ליגה - מאמן שמכיר את המערכת, עבד איתה בליגת העל ועשה דברים מרשימים, סגל מרשים שכולל ישראלים עתירי ניסיון בליגה הלאומית ובמעמדות של עליית ליגה לצד כישרונות צעירים מרשימים ביותר.

ניב בלול, עידו דוידי, רועי נציה ועמית אהרוני היו אמורים להוסיף ניסיון ואיכות לצד הכישרונות העולים המקומיים כמו דניאל גואטה שבעונת פריצה מדהימה, זיו וייסמן שכבר הספיק לנצח משחק בלאומית בעצמו, ניב למפרט שכולנו מקווים שיראה מה הוא שווה לאחר פציעה קשה, עופרי שיטרית, נבו זומפרלד ואביאל לוי שאולי הוא כבר לא צעיר אבל הוא גם שחקן שצמח בגלבוע.

בפועל הקבוצה לא הצליחה להתחבר. לצד ניצחון על נהריה בבית לאחר קאמבק מרשים, ניצחון ענק במטרווסט על רעננה והבסה של רמה"ש, הגיעו משחקים רעים מאוד כמו בהשפלה מול אשקלון שם הקבוצה הובסה ב-39 נקודות, תבוסה בה הקבוצה נראתה מחריד מול כפר קאסם ועוד הפסדים למעלה אדומים. כל אלו הובילו את הקבוצה למקום ה-7 במאזן שלילי מאכזב של 5 ניצחונות ו-7 הפסדים. העונה לא אבודה לקבוצה של גיא קפלן - עוד נעשים מהלכים כמו ההחתמה המרשימה של אלייז'ה הירש שכבר במשחק השני שלו קלע 31 נקודות. סיבוב שני טוב יכול להזניק את הקבוצה למעלה. אבל סיבוב שני שיהיה דומה לראשון יכול להוביל אותה לעונה קטסטרופלית בפלייאוף התחתון.

יש גם טוב בגלבוע - דניאל גואטה בעונתו הראשונה כשחקן מוביל נראה מצוין ומנצל את הבמה שניתנה, ומחזיר 14.7 נקודות למשחק, 5.3 כדורים חוזרים ו-3 אסיסטים; אלייז'ה הירש נראה שהשתלב מצויין ויהיה תוספת כח משמעותית, בטח אם הזרים לא יוחזרו העונה לליגה השנייה. אבל ברע צריך לשים לב לעמית אהרוני שלאחר פתיחת עונה טובה, נפצע ולא חזר טוב ובנוסף רועי נציה אני מאמין שציפו ממנו ליותר.

גלבוע גליל. יש לה פוטנציאל לעשות יותר

הקבוצה החלשה של הסיבוב

גם בקטגוריה הזאת הייתה לי התלבטות. לאורך הסיבוב הייתה קבוצה אחת חלשה ברורה, אך במשחקיה האחרונים מכבי חיפה מראה סוג של חזרה לתחייה והצליחה לנצח בצורה מאוד מרשימה את נתניה, רמה"ש ומעלה אדומים בגביע ובנוסף ניצחה בגני תקווה במשחק מטורף לאחר 2 הארכות את שומרון. בסה"כ נראה שהקבוצה מהכרמל מתחילה להתחבר ולהיראות יותר טוב. הקבוצה השנייה שהייתה התלבטות לגביה הייתה צפת שטרם הצליחה להשיג ניצחון חוץ בליגה השנייה, אך מצד שני הצליחה להשיג מספר ניצחונות ביתיים מרשימים כמו נגד נהריה ורעננה עם סל ניצחון ענק של יובל מיכאלי. ומצד שלישי הקבוצה נראית לא הכי מרשים וללא מקסים רומנוב נראה שאין לה יותר מדי מה למכור - פרט לניצחון מול מעלה אדומים רומנוב היה בורג משמעותי בכל הניצחונות של הקבוצה וכאשר לא שיחק הקבוצה מאוד התקשתה בלעדיו.

אם מסתכלים על הסיבוב הזה כשלם, התואר הלא רצוי ילך למכבי חיפה, למרות שאני חייב לציין שהיא כרגע במומנטום יותר טוב. לדעתי בנקודת הזמן הנוכחית חיפה יותר חזקה מצפת, בייחוד לאחר הצירוף של אייל הראל שאני מאמין שיהיה משמעותי לקבוצה בסיבוב השני ובמשחקי הפלייאוף. בנוסף היא הצליחה במהלך הסיבוב להפסיד 9 משחקים רצופים שזהו הישג שלילי בהחלט מרשים. למרות המצב הקשה של הקבוצה יש גם טוב - ברנדון באומן הצטרף במחזור ה-5 וכבר מהרגע הראשון היה שדרוג ענקי, רון כהן חוזר לאט וטוב מהפציעה שהשביתה אותו למספר משחקים ועמית אלון כן מצליח להיות משמעותי כולל יכולת טובה מול שומרון במאני טיים במשחק שנגמר בניצחון חיפאי סופר חשוב.

בן ממן הוא כנראה השחקן שהכי איכזב אותי בסיבוב הזה, כי הוא נראה מצוין בהכנה לעונה ובאמת היה נראה כאילו הוא בדרך לעונת הפריצה שלו. אבל בסוף הוא פתח את העונה וכמו כל הקבוצה שלו נראה רע, וביחס לציפיות שלי ממנו אפשר לומר שהוא נראה אפילו רע מאוד. עוד שחקן שקיוויתי שייתן יותר הוא עמית מנחם שהעונה יש לו את כל התנאים לפרוח ולהוביל את הקבוצה בה הוא גדל, אבל הוא לא מצליח להיות יציב ומספיק טוב. במשחק האחרון אגב הוא שוב הראה לנו שיש לו כדורסל ויש לו מה שצריך כדי להיות טוב בליגה הזאת עם הופעה סופר מרשימה במאני טיים במשחק המטורף מול אליצור שומרון.

בכדורסל מומנטום זה דבר מאוד חשוב. וכרגע מהקבוצה עם המומנטום הכי נוראי והפסד משפיל לראשל"צ במחזור ה-11, מכבי חיפה מוצאת את עצמה עם רצף ניצחונות, החתמה משמעותית לקו האחורי ונראה שפתאום הליגה לא כל כך רחוקה לה. אם חיפה תמשיך להיראות טוב היא תמשיך לנצח ועם החיזוקים שהיא עושה תוך כדי העונה ובסגל מלא אין סיבה שהיא לא תיראה יותר טוב. האם זה יספיק לה כדי להישאר בליגה? לא בטוח אבל זאת התחלה חשובה לכיוון המטרה.

הקבוצה החזקה של הסיבוב

עוד בחירה שהיא לא מפתיעה אבל באמת שבא לי לכתוב עליה - איזה כיף לראות העונה את מכבי רחובות. הקבוצה של קובי חסון נראית פשוט טוב,כאילו בסיבוב הראשון הכל התחבר לה מושלם. השחקנים שהיו אמורים להיות בכירים לקחו צעד קדימה, חבר'ה צעירים פרצו, שחקנים שהיו אמורים לתרום מהניסיון שלהם נתנו ועומר בן דוד אחד שעושה הכל.

את העונה רחובות פתחה בהפסד לרמה"ש, אך מאז ועד סיום הסיבוב הם השתפרו והשתפרו. ב-11 המשחקים שלאחר מכן רחובות ספרו 10 ניצחונות, כולל אחד סופר מרשים במשחק העונה על המקום הראשון מול אשקלון, וסיימו את הסיבוב בצורה הכי מתוקה שרק אפשר. אחרי סיבוב אחד אפשר לומר בביטחון כי מכבי רחובות מועמדת בכירה לעליית ליגה. עכשיו בהצלחה לקבוצה הצנועה להתמודד עם הלחץ.

בתחילת העונה כתבתי על רחובות ואמרתי שקבוצה עם ג'וש פרוינד, עומר בן דוד, טל פלד ושגיב דוד אין סיבה שלא תשאף לפלייאוף. להגנתי על הדברים שכתבתי וכיום נראים כמו שטויות, לא ציפיתי שבן דוד יהיה כל כך טוב ויצליח לשדרג את המשחק שלו ושל רחובות בצורה כזאת. הוא ה-הגדרה של רכז טוב שהופך את השחקנים שלצידו לטובים יותר, הוא קבע העונה טריפל דאבל בפריקינג משחק העונה ופלירטט עם הנתון הזה במספר משחקים נוספים. אבל לא רק בן דוד מתעלה. טל פלד מתחיל סוף סוף להראות את הפוטנציאל האמיתי שלו עם 42.5% לשלוש כשהוא קולע מעל 3 שלשות למשחק, הניסיון והאיכות שמביא איתו שגיב דוד וכמובן השחקן הכי שיש לקבוצה מתחת לסל - ג'וש פרוינד. האחרון פשוט מסוגל לעשות מה שבא לו באיזור חצי המרחק והצבע, והוא מצליח לקלוע בכל כך הרבה דרכים. בשבעת המשחקים האחרונים פרוינד ירד פעם אחת מ-20 נקודות והוא המנייה ההתקפית הבטוחה של קובי חסון.

ואם כל זה כבר נראה טוב מידי, כדאי לרדת יותר עמוק לסגל של רחובות. פריצות משמעותיות של שני שחקנים - הראשון הוא עידו רומי שסימנתי כפוטנציאל לפריצה בפריוויו שלי על רחובות והוא נראה באמת מצוייןף כולל שלשה ענקית שהכריעה את משחק העונה. הוא קולע במעל 40% לשלוש ונראה שברחובות יכולים להיות מרוצים גם ממנו. השני הוא מקומי, דניאל שרון שגם משחק כחריג גיל בקבוצת הנוער. שרון נראה מאוד מהוסס בהתחלה, אבל ככל שהאמינו בו התחיל להחזיר עם סיומת טובה מאוד מתחת לסלים, תנועה ללא כדור ובנוסף בזכות גודל ומיקום מצליח להיות ריבאונדר לא רע.

בנוסף להשלים את הסגל יש להם גם את אלירן חדד, את עומר הראל שמצליח לתרום שלשות בזמן שלו על הפרקט, ואת עידן אברהם שבדקות שפרוינד נח מצליח להיות גיבוי שניתן לסמוך עליו. ברחובות לא נבנתה הקבוצה הכי חזקה על הנייר, ולא נבנתה הקבוצה הכי מרשימה, אבל היא מוכיחה שוב את מה שכל עונה בליגה הזאת מראה - כמה זה חשוב שיש תלכיד טוב וחזק שמצליח לרוץ ביחד, בו לכל שחקן יש תפקיד והוא תורם לקבוצה. זה יכול להיות החומר ששווה עליית ליגה היסטורית בסוף העונה.