ליגת העל נפתחת. 6 מחפשות אליפות - חלק א'

קישור לחלק ב' של הפריוויו (סקירת חמש הקבוצות הבאות)

ליגת העל נפתחת הערב, 20/10/22 - ביום חדש, וכדאי להתרגל. ימי שני הם כבר לא קודש. המחזור נפתח הפעם ביום חמישי, אחד מיני מגוון הימים שהליגה תשוחק בהן. עוד יצפו לנו משחקים בימי ראשון, שני ושישי, לפחות דבר אחד יהיה יציב. 4 קבוצות יתמודדו השנה במפעל האירופי היורוקאפ. מדי שבוע (לפחות עד דצמבר) נזכה לראות בימים רביעי-חמישי את רמלה, אשדוד, רמת השרון וחולון נגד יריבות אירופאיות ולהרגיש ככל עמי היבשת
ליגת העל שלנו צפויה להתארך בעקבות זאת עד 11/5/23 - אבל אם יורשה להמר, התאריכים עוד צפויים להשתנות, כמיטב המסורת בליגת העל שלנו.
כך או כך, לא מעט קבוצות השקיעו "לא מעט כסף" ורואות עצמן כמסוגלות ללכת עד הסוף. חיפה עם סגל ישראלי מרשים וסגל זרות איכותי ; רמת השרון עם... גם כן, סגל ישראלי מרשים וסגל זרות איכותי ; חולון עם סגל זרות-ישראליות או ישראליות-זרות עמוק ומאמן "קוסם" אחד ; רמלה ואשדוד שתמיד שם וראשל"צ שתמיד שואפת לשם, או רמת גן שכבר הפתיעה פעם אחת ושואלת 'למה לא שוב?' - כולן רואות את עצמן מסוגלות ללכת עד הסוף, כולן יתאכזבו אם העונה תסתיים בלי תואר. 
ורק אנחנו נהמר, ובלי לזלזל באף אחת מהקבוצות: אליצור רמלה נגד מכבי אשדוד, תהיה סדרת הגמר הקבועה אם ממקום 1-2 או ממקום 3-4, המסורת (והכסף) ינצחו.

את הסקירה נקיים בשני חלקים, עפ"י מיקומן של הקבוצות אשתקד- ואלה חמש הקבוצות שסיימו בחמש המקומות הראשונים של עונת 22-23, כולן התחזקו, כולן רוצות אליפות - תכירו אותן:

אליצור רמלה

בשנה שעברה: 
אלופות המדינה. מקום 4 בסוף העונה הסדירה.
חצי גמר: ניצחו בסדרת הטוב מחמש 2-3 (ראשל"צ) ; גמר: ניצחו בסדרת הטוב מחמש 2-3 (אשדוד)

אופי (על הסגל שנבנה):
בסוף, עם הג'אמפ בול לפתיחת העונה, אליצור רמלה מציגה לעונה סגל עמוק ומצוין. רוב הקיץ התנהל בסימן שאלה, כשרמלה הצליחה להשאיר בקבוצה את אליסה בארון, השחקנית הישראלית הבולטת מהעונה שעברה, אבל איבדה את רוב השחקניות שהובילו את רמלה לאליפות המרשימה שלה אשתקד. הזרות ביניהן קאנון ודנג'רפילד, הישראליות ובניהן אייזנר, דגלאס, שלום וחנון, עזבו והקבוצה התחילה מחדש.
ההחתמה של נור כיוף היתה הצהרה מרעננת של אמון בדור הצעיר ותחילתה של בנייה שחושבת על העתיד. כיוף הרשימה הקיץ במסגרת אימוני הנבחרת הבוגרת ובמשחקי 3X3, ונראה שבשלה לבמה המרכזית (ולהוכיח שקיבלה מעט מדי הזדמנויות בחיפה). ואז... כמעט חודשיים מאז החל הקיץ, הגיעה לרמלה ה-החתמה. כשעדן רוטברג חזרה לארץ מאירופה וחזרה לרמלה אחרי הזכיה באליפות עם רמת גן. היום כבר שחקנית משמעותית בנבחרות ישראל עם ניסיון אירופי ויחד עם בארון השלימה קו ישראלי מהטובים שיש בליגה. את הסגל הישראלי משלימות ג'ניפר פליישר וירדן דנן שיוסיפו את הניסיון מהספסל ואופיר אליהו שממשיכה במועדון.
שבוע לפני ההחתמה של רוטברג פרסמה רמלה שם גדול, שרק לפני שבועיים הבנו עד כמה הוא גדול. הסנטרית שאקירה אוסטין כוכבת WNBA, חתמה כרוקית אבל עם הרבה ציפיות (בחירה שלישית בדראפט וקיץ מוצלח בוושינגטון), רק שאז, רגע לפני שהגיעה לישראל זומנה לנבחרת ארה"ב ושיחקה במדי הנבחרת באליפות העולם כשחקנית רוטציה משמעותית ואף נבחרה למצטיינת באחד הניצחונות. לישראל כבר הגיעה כאלופת העולם – ועכשיו הציפיות בהתאם. על אלינה בבקינה (33, 1.76), הרכזת הלטבית המנוסה מיותר להרחיב, אחרי 12 שנים באירופה וכאחת השחקניות האירופאיות המרשימות, רמלה סימנה 'וי' גם על עמדת מוליכת הכדור. כמעט זכינו לראות פה שם גדול נוסף היינס-אלן, אך זו נפצעה בקיץ בקבוצתה ב-WNBA וברמלה מצאו פתרון סולידי ומוכח לליגה. ברניס מוסבי (38, 1.86) השחקנית המבוגרת בליגה שהרשימה בשנה שעברה בחיפה והובילה את הקבוצה מהכרמל למקום השני בליגה, תשלים את קו הפנים הרמלאי.
ובסך הכל קיץ שהתחיל עם לא מעט קשיים מסתיים עם קפטנית נבחרת ישראל, אלופת העולם מארה"ב, ועוד ועוד.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
שירה העליון מגיעה לעונה הזו אחרי אליפות ראשונה שלה כמאמנת אשתקד, ובתום קיץ מוצלח במיוחד עם נבחרת הקדטיות. להעליון מחכה סגל איכותי במיוחד כדי לשמור על התואר וכעת המשימה שלה כמאמנת כל האופרציה הזו – לחבר את הקבוצה לפחות לעוד אליפות ונדמה שבמועדון ירצו יותר מזה (דאבל-?). העליון, הוכיחה אשתקד שהיא בדרג הבכיר של מאמני הליגה, עכשיו חובת ההוכחה עליה.
בעונה שעברה חיבור הכישרון לתוצאות היה לא פשוט, הקבוצה עם "כוכבות W" הסתבכה בחלק התחתון של הליגה ורק הגעתה של דנג'רפילד ליד קאנון הצליחה בסוף לאזן את המערכת ולייצר את הריצה לאליפות (יחד עם בארון ודגלאס). על הנייר סגל שמתחיל בעדן רוטברג הוא סגל שהפוטנציאל שלו להצליח יחד, אבל גם לא מעט בעיות או סימני שאלה יש בקבוצה. אוסטין היא עדיין רוקית (את אליפות העולם לקחה לצד כוכבות בקנה מידה עולמי, פה היא כוכבת בודדה), על מוסבי כבר עלו תהיות במהלך העונה שעברה בחיפה (את רובן הפריחה, ועדיין...) ובבקינה היא רכזת וורלד-קלאס, אבל בליגה שמשחקים בה כדורסל אמריקאי, לא ברור כמה רכזת אירופאית יכולה למשוך קבוצה לאליפות.
צריך גם לזכור שרמלה חוזרת לשיטת "שני הסגלים" כשבסגל מקסוואלה מ'באקה וניקולה דודוסובה שישחקו באירופה ולא בליגה, כמה תסכול מול כמה רווח ייצא מהקונספציה יכול להשפיע לא פחות על הקבוצה.
ברמלה, אולי יותר מכל קבוצה אחרת, "חיבור" הוא מילת המפתח. חילופים של 7 זרות בעונה יכול להצליח פעם אחת. כשיטה זה מסוכן.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: חצי גמר אירופאי ואליפות.
במקרה הרע: הדחה בהצלבה, הפסד בגמר על האליפות. ומשחק נגד פ"ת בגביע שכולם יודעים איך ייגמר.

עדן רוטברג, אחרי עונה באירופה ועונה אצל האלופה רוצה לחבר אליפות ותואר אירופי ברמלה (צילום: FIBA)

מכבי בנות אשדוד
בשנה שעברה: 
סגנית אלופות המדינה. מקום 3 בסוף העונה.
חצי גמר: ניצחו בסדרת הטוב מחמש 0-3 (חיפה) ; גמר: הפסידו בסדרת הטוב מחמש 3-2 (רמלה)

אופי (על הסגל שנבנה):
קיץ מרתק עבר על מכבי אשדוד שבנתה סגל איכותי ועמוק ואז הצליחה להנחית בישראל את ליקו ווילינגהאם שתעמוד על הקווים. באשדוד, שהיו קרובות מרחק דקות בודדות מאליפות הבינו שהבסיס מוצלח ויש לעשות את ההתאמות הנדרשות ומיהרו להחתים לעונה נוספת את שחקנית הפנים, אלכס כהן, והקלעית המצויינת טל סהר. גם יערה יצחקי שהיתה חלק מהקבוצה בשנה וחצי האחרונות ובעונה החולפת נעדרה עקב פציעה, חתמה לשנה נוספת באשדוד ואף קיבלה את סרט הקפטנית, במה שאמור להיות הקאמבק הגדול שלה לקידמת הבמה בליגה ולהוביל את אשדוד לתואר שחמק ממנה במלחמה לפני שנתיים ובדרך למדים הלאומיים מחדש. להמשיך את ההמשכיות, באשדוד החתימו גם את מאי דיין וג'וי אוסיגוואי והתפנו להחתמת שחקניות חיזוק. שאטורי ווקר-קיבמרו, השחקנית המצוינת של רמה"ש הצטרפה לצהובות, אלייזה ג'ייקובסון הלטבית הגיעה כגארדית שניה (ובוסמנית לאירופה) לצידה של ווקר ובצבע, אשדוד הצליחה להחתים את אחת הסנטריות הגדולות שהגיעו, קלאני בראון (201 ס"מ) כוכבת האטאיי התורכית בעונה שעברה. בכך למעשה אשדוד יצרה סגל מאוזן, התקפי וכזה שמייצר המשכיות. אבל כדי לתת את החותמת הסופית לקיץ המוצלח של הקבוצה, נוספו עוד 2 שחקניות מובילות לסגל, כשדניאל חג'ג', רכזת אליצור חולון בעונה שעברה הצטרפה לסגל הגארדיות ודרו אדלמן בקאמבק לישראל שוב משתפת פעולה עם אלכס כהן מאז רמלה לפני שנתיים.
החותמת האחרונה לקיץ המוצלח היה עם החזרה של אשדוד למפעלים האירופיים, כשנרשמה ליורוקאפ ושובצה ישירות לשלב הבתים, בדרך לחזור ולהתמודד על כ-ל התארים.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
את בסגל העמוק והאיכותי עם 2 ישראליות גבוהות, פורוורדית עם קליעה טובה ו-3 רכזות ישראליות מובילות, אשדוד הפקידה בידיה של ליקו ווילינגהם שזה סיבוב שני שלה בישראל אחרי ששיחקה פה בעבר, הפעם מגיעה כמאמנת לייצר משהו חדש בליגה הישראלית המנומנמת, גישה חדשה, מקצוענות של הליגה האמריקאית ונותר לראות איך תצליח לחבר את כל זה ל"ביצה". העובדה שמכירה את הנפשות ואת אופי הליגה אמורה לעזור לה במשימה ובכל זאת מעניין לראות אם תזהה את הליגה שהשתנתה מאד בשנים בהן נעדרה מפה.
בעונה שעברה, כאמור, אשדוד היתה קרובה לגביע (הודחה בחצי הגמר) ולאליפות עוד יותר (הפסד במשחק האחרון והמכריע בסדרה). קלסי בון שבלשון המעטה לא התחברה לישראל שוחררה והייטאוור שדווקא התחברה לליגה מאד, הודיעה על פרישה ובאשדוד חיפשו מחליפות לעמדות האלה ודם חדש על הקווים. באשדוד שסבלו מהפציעה של יצחקי בעונה שעברה הפעם לא לקחו הימורים ולכל שחקנית ישראלית הביאו מחליפה בכך הסגל של אשדוד הוא העמוק והאיכותי בליגה, נקודה חיובית במיוחד אבל כזו שמסוכנת ויכולה "להסתובב על הקבוצה" כי מהרגע שהן לובשות את המדים צריך גם לנהל את הסגל בליגה שרגילה לרוטציות של 7 שחקניות, 10 שחקניות מובילות ירצו לזכות בדקות וזה האתגר האמיתי של אשדוד – איך ממקסמים את הבניה ולא הופכים את הקבוצה לכזו שקטנה מסך חלקיה.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: הצלחת חוזרת לאשדוד, אחרי שנתיים של גמרים הפעם גם הנפה.
במקרה הרע: הליגה הישראלית לא בנויה למאמנת זרה ולסגל של 10 שחקניות, אשדוד הופכת לאויבת של עצמה ואחרי שנתיים של גמרים מודחת בחצי הגמר.

טל סהר. לא תסתפק בפחות מאליפות (צילום: לילך וייס)

הפועל ראשון לציון
בשנה שעברה: 
חצי גמר על האליפות, מחזיקת גביע המדינה. מקום 1 בסוף העונה.
חצי גמר: הפסידו בסדרת הטוב מחמש 3-2 (רמלה)

אופי (על הסגל שנבנה):
בהפועל ראשון לציון לא צריכים לעשות הרבה כדי להעמיד קבוצה עמוקה ואיכותית בכל הנוגע לסגל הישראלי. המחלקה הצעירה שמייצרת הכי הרבה שחקניות לליגת העל בחצי העשור האחרון, תמשיך להעמיד עוד סגל איכותי גם בעונה הקרובה. ה"אימפריה" שיצר זיו ארז במחלקת הנערות ואשתקד הסתיים עם עוד "טריפל" (אליפות, גביע ותיכונים) ימשיך להנהיג את הקבוצה. גם עזיבתה של מאי רווח לחיפה לא אמורה לשנות מהקונספט או השאיפות. עדן ציפל, הישראלית אולי הטובה בליגה (כוכבת נבחרת העתודה והנבחרת הבוגרת) עדיין שם כעוגן המרכזי. הילה קארש צפויה לתפוס את המשבצת של רווח (שאותה תפסה רווח אחרי אייזנר) ולפרוץ השנה, ראשל"צ תביא העונה גם סייז מרשים עם עמית טרנר ורומי אלבז וגם דוריאן דהן-סוויץ' שהצטרפה בעונה הקודמת וממשיכה לעונה נוספת. נגה אטינגר יכולה וצריכה להיות ה"אס" הגדול בקבוצה, קלעית נהדרת כבר שנה שלישית בליגת העל - זה הזמן שלה והיא בהחלט מסוגלת להיות התגלית של העונה. כל אלה מבטיחים שראשל"צ תגיע אולי (שוב) כאנדרדוג ו(שוב) תהיה ההימור הבטוח להפתעת העונה. אלא שהעונה תקום ותיפול על הזרות של הקבוצה. לפני 3 שנים סקויה הולמס היתה לב של 3 זרות משלימות לישראליות והקבוצה הגיעה לפיינל פור. בשנה שעברה מיותר להרחיב על ג'ני סימס ותרומתה האבסולוטית לקבוצה וחיברה את שחקניות הפנים כהן ובלוק. לפני שנתיים הזרות היו החלק החלש בקבוצה (גם הקורונה הקשתה) והתוצאות נראו מיד. השנה הלכו בקבוצה על שחקניות שמכירות את הליגה והליגה מכירה אותן. ג'ורדן הופר וקיילה צ'ארלס אקסיות פתח תקווה ויחד עם לורן מאניס. מדובר בשחקניות טובות, מוכשרות אבל לא ב"שמות גדולים" ושאלת ההתאמה ל-שיטה של זיו ארז תמיד קיימת. בשנה שעברה ראשל"צ התחילה להתאמן ראשונה והיתרון הזה עבד לטובתן. השנה בעקבות אירופה, רמה"ש, רמלה וחולון התחילו לפניה, ועם כל הנימוקים קודם – ועם לחץ הציפיות, ראשל"צ עוברת לעונה מאתגרת. [ועוד לא הזכרנו את האתגר של זיו ארז לשלב את מלאכת האימון עם הניהול המקצועי במחלקת הבנים בראשל"צ].

כישרון (איך כל זה מתחבר):
זיו ארז הוכיח עד היום בשלוש העונות שלו בליגת העל שהשיטה שלו עובדת. גם בעונות מוצלחות יותר וגם באלה שפחות, הצעירות והישראליות היו גורמים מרכזיים בקבוצה, השחקניות שלו כיום הן שחקניות חמישייה בחיפה, רמה"ש, ירושלים, פתח תקווה... ואין סיבה שזה לא יקרה גם העונה עם קארש, טרנר ואלבז הצעירות. עדן ציפל כבר לא "עוד שחקנית טובה". אחרי שנתיים סופר דומיננטיות בליגה הפעם מצופה ממנה להיות הג'ני סימס החדשה ולהוביל את הקבוצה, הופר, מאניס וצ'ארלס אמורות להיות צוות מסייע למשימה. זיו ארז ינסה בריצה אחת נוספת (ואולי אחרונה) לייצר קבוצה שזוכה בתארים או לפחות נאבקת עליהן בזכות הישראליות שלה, השאלה עד כמה הזרות יעזרו ויתחברו היא לא פחות חשובה מהשאלה אם שחקניות הבית מסוגלות לכך.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: כולם בטוחים שראשון לציון תעשה עונה טובה עם מקום שישי, אבל ראשל"צ שוב נכנסת לפיינל פור והופכת להפתעה.
במקרה הרע: כולם בטוחים שראשון לציון לכל הפחות תיאבק על המקום השישי, אבל ראשל"צ מסתבכת בקרבות תחתית וניצלת במרץ מירידה.

הילה קארש משתדרגת וצריכה להוביל את ראשל"צ, תצליח לשחזר את ההישג אשתקד? (צילום: עודד קרני, איגוד הכדורסל)

מכבי חיפה
בשנה שעברה: 
חצי גמר על האליפות. מקום 2 בסוף העונה.
חצי גמר: הפסידו בסדרת הטוב מחמש 0-3 (אשדוד)

אופי (על הסגל שנבנה):
קיץ קצר, תכליתי, חד וברור של מכבי חיפה, הרבה כי הצוות המקצועי שם היה צריך להתפנות לאימון נבחרת העתודה, אבל לא רק. מפתיע שהקיץ היה כל כך מהיר בהתחשב בזה שכמעט כל הקבוצה הוחלפה. בחיפה שעברו עונה סדירה מוצלחת הגיעו לשלבי ההכרעה בליגה ובגביע והודחו בצורה די מוחלטת (3-0). השינויים שעברה הקבוצה בקיץ מיצבו את הקבוצה כאחת מקבוצות הצמרת בישראל, לכל הפחות תקציבית. מקבוצה שהתבססה על שחקניות כ-שי אלון או קסטן-רז, הנחיתו בכרמל את גילי אייזנר שחקנית האלופה מרמלה ואת טל לב הדאבליסטית מרמת חן לפני שנתיים. שתי שחקניות נבחרת ישראל שחוזרו ע"י רוב קבוצות הליגה. בנוסף הביאו בחיפה את שחקניות נבחרת העתודה מאי רווח, קפטנית הנבחרת שזכתה במדליית הארד, ואת נעמה הלוי בכרטיס כפול עם העמק. תמר זינגר, כוכבת הקיץ האחרון בתצוגות אדירות של ניהול משחק בעתודה ובנערות, היא השחקנית הישראלית היחידה שתמשיך בקבוצה לעונה נוספת ובכך בחיפה יצרו סגל ישראלי חזק ועמוק (בעיקר בגארדיות/רכזות).
לצד הישראליות הבכירות והמוכחות גם בגזרת הזרות, עשו עבודה דומה. עם ברכזות עסקינן קודם, אז צ'לסי הופקינס הרכזת הזרה הכי "ישראלית" שיש. נשארה בקבוצה לעונה נוספת, ואליה הצטרפה אדוט בולגאק, אחת משחקניות הפנים הדומיננטיות ששיחקו בישראל. אחרי שהובילה את רמת גן למקום הראשון בליגה (לפני שפרצה הקורונה) ובעברה גם אליפות עם אליצור רמלה, מגיעה להחזיר את חיפה לצמרת עונה נוספת. איימי אוקונקוו תשלים קו פנים מאסיבי ואת מצבת הזרות בקבוצה.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
עומרי צירלין קיבל לידיו פרס יקר. אייזנר, לב ו-רווח זה סגל שמעט מאמנים זוכים לאמן (אלא אם הם באשדוד או רמלה). להצליח להשאיר את תמר זינגר בקבוצה זו עוד זכות גדולה ולחבר את הופקינס ובולגאק יחד לא קורה בכל יום וגם לא בכל שנה. בחיפה נבנה סגל מדויק ומצוין שחייב להספיק לאליפות. אחרי ששנה שעברה הגיעו למקום השני והודחו למרות יתרון ביתיות, הפעם עם החיזוק והגדלת התקציב בחיפה אסור לסיים את העונה בלי תואר ועל המאמן שמוביל את חיפה מאז עלתה לליגת העל התפקיד לבצע את זה.
מאי רווח ותמר זינגר צריכות את האמון ולקבל את הכדור לידייהן גם בקבוצה עם הופקינס. אייזנר, לב והלוי צריכות שהקבוצה תייצר להן (ולא תדחוף את הכדור רק פנימה כשיטה), ובגדול אחרי שבחצי הגמר הישראליות כמעט לא תרמו התקפית והקבוצה הודחה בסוויפ, הפעם ההוראה צריכה להיות לחפש את השחקניות הישראליות ולא ללכת לאופציה הקלה של לשחק עם הזרות וביניהן. ללא ספק עונה מעניינת מאד צפויה בירוק. עונה של צל"ש או טר"ש קלאסית.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: מכבי חיפה שסומנה כפייבוריטית עומדת בציפיות וזוכה באליפות.
במקרה הרע: חיפה קורסת תחת הלחץ, לא מצליחה לממש את הפוטנציאל ואפילו לא להתברג לפיינל פור.

תמר זינגר, בעלת הבית והשחקנית 'הוותיקה' בחיפה, רוצה תואר (צילום: מאור אלקסלסי, מנהלת הליגה)

א.ס רמת השרון

בשנה שעברה: 
מקום 5 בסוף העונה הסדירה.

אופי (על הסגל שנבנה):
סגלים יודעים לבנות ברמת השרון ונמצאים במגמת שיפור מדי שנה. להשאיר את דניאל קארש ורותם שוסטר היתה החלטה מצוינת להמשכיות של שחקניות שמחוברות למועדון ונשארות כדי למנף אותו לצמרת ולא משיקולים אישיים. לצרף לקבוצה את אופיר קסטן-רז שמשתפרת מאד בשנים האחרונות ואף הפכה לשחקנית נבחרת ישראל קבועה היא החלטה טובה מאד שתוסיף לקבוצה מרמה"ש מימד של סייז ו-וורסטיליות. אך ה-החתמה של רמה"ש היתה דור סער, שהיתה כוכבת מכללת מיין ובעלת פוטנציאל אירופי, היא היתה מחוזרת בכל הליגה ורמה"ש סיימה כזוכה. בכך השלימה רמה"ש סגל גארדיות בין האיכותיים בליגה והרביעייה הזו לבדה מהווה הצהרת כוונות. לאחר מכן התפנו במלאכת הבנייה לחבר לקבוצה הזו זרות. 2 שחקניות פנים שישחקו בקצב הגארדיות הישראליות וזרה נוספת שמהווה סימן שאלה גדול. השם הגדול בקבוצה היא אלישה ג'נקינס מרמת גן, שניה בליגה במדד ובריבאונד ועם 19.7 נק' בממוצע היא שחקנית עוגן בסגל. צ'רלי קולייר הגבוהה המרשימה שנבחרה במקום הראשון בדראפט היא פוטנציאל להפוך לסטארית, אבל סנטרית רוקית מהווה תמיד איום, קולייר מתאימה באופי ובסגנון אבל צריכה ללמוד את אירופה בין בראון, אוסטין ובולגאק – פשוט זה לא יהיה. ג'זמין ג'ונס הגארדית הגבוהה (183 ס"מ) היא סימן השאלה בהחתמה שעל פניו היתה מנייה בטוחה כסקוררית מהליגה התורכית ושחקנית WNBA, אבל אז ורגע לפני המפעל האירופי ברמת השרון החתימו מיליצה איבנוביץ הסרבית המנוסה. איתה הקבוצה התכוננה לאירופה, נראתה טוב באירופה ומחוברת. עכשיו בשיטת ה-"שני סגלים שונים", לרמת השרון יש 4 זרות לנווט ביניהן וכשחיבור הוא הכל – עולה השאלה, החיבור לאן? כך או אחרת הקיץ של רמת השרון היה המרשים בקבוצה בעשור האחרון, סגל ישראלי איכותי וזרות מוכחות בעלות "שם גדול", יותר מזה רמה"ש לא היתה יכולה לבקש כדי להצהיר כוונות להיכנס למאבקי האליפות.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
אלי רבי בנה קבוצה ברוח ובנשמה של רמת השרון מפעם. עם דניאל קארש כבעלת בית בשנה שלישית, דור סער עם האופי המושלם להוביל קבוצה אבל בלי להיות "מעליה", אופיר קסטן-רז שפרצה במחלקת הנערות של רמה"ש והחזירה אותה למאבקי צמרת ורותם שוסטר שכבר שנה שעברה הוכיחה שהיא שחקנית נשמה וחצי מנהיגה, רמת השרון בנויה על אנרגיות חיוביות של רצון לשחק עבור הקבוצה. גם הספסל שרוצה להוכיח עם מאי נשר ודניאל קריינין יתרום לקבוצה ולא יתמקד ברדיפה אחרי דקות על חשבון הצלחת הקבוצה – נדמה שכל מה שנשאר זה לחבר את הזרות למאמץ הקבוצתי, ג'נקינס היתה נהדרת בעונה שעברה אבל לא הצליחה לסחוב את רמת גן לצמרת, קולייר מצוינת אבל גם אליאנה קואוטס היתה (יום אחד ניזכר שפה היא התחילה, אבל האם פה תפרוץ?) והמשימה הגדולה של דניאלה ראובן לחבר את הכל להצלחה. שמות גדולים היו גם שנה שעברה באליצור תל אביב, השנה הקבוצה מכוונת לאליפות וחיבור שכזה להצלחה הוא המפתח. הזרה השלישית ג'זמין ג'ונס היא סימן שאלה גדול כשהיא רואה את הצלחת הקבוצה באירופה מהצד בבגדים "אזרחיים" ואז מצופה ממנה להיות יעילה בירושלים או חולון – התמודדות שכזו תהיה מאתגרת עבורה ועבור הקבוצה, האם שחקנית זרה יכולה לשים את "המועדון מעל הכל"?

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: רמת השרון החדשה משלימה את המסע לחזור להיות "רמהש של פעם" וזוכה באליפות מפתיעה.
במקרה הרע: רמת השרון לא מתחברת, מאמנים מתחלפים, מקום חמישי ואכזבה נוספת.

רותם שוסטר, משחק הנשמה של רמת השרון יכול להיות ההבדל בין עונה טובה לעונה היסטורית (צילום: יעל אמסלי, פיב"א)