ליגת העל נפתחת - פריוויו חלק ב'

קישור לחלק א' של הפריוויו (סקירת חמש הקבוצות הראשונות)

ליגת העל נפתחת הערב, 20/10/22 - ביום חדש, וכדאי להתרגל. ימי שני הם כבר לא קודש. המחזור נפתח הפעם ביום חמישי, אחד מיני מגוון הימים שהליגה תשוחק בהן. עוד יצפו לנו משחקים בימי ראשון, שני ושישי, לפחות דבר אחד יהיה יציב. 4 קבוצות יתמודדו השנה במפעל האירופי היורוקאפ. מדי שבוע (לפחות עד דצמבר) נזכה לראות בימים רביעי-חמישי את רמלה, אשדוד, רמת השרון וחולון נגד יריבות אירופאיות ולהרגיש ככל עמי היבשת
ליגת העל שלנו צפויה להתארך בעקבות זאת עד 11/5/23 - אבל אם יורשה להמר, התאריכים עוד צפויים להשתנות, כמיטב המסורת בליגת העל שלנו.
כך או כך, לא מעט קבוצות השקיעו "לא מעט כסף" ורואות עצמן כמסוגלות ללכת עד הסוף. חיפה עם סגל ישראלי מרשים וסגל זרות איכותי ; רמת השרון עם... גם כן, סגל ישראלי מרשים וסגל זרות איכותי ; חולון עם סגל זרות-ישראליות או ישראליות-זרות עמוק ומאמן "קוסם" אחד ; רמלה ואשדוד שתמיד שם וראשל"צ שתמיד שואפת לשם, או רמת גן שכבר הפתיעה פעם אחת ושואלת 'למה לא שוב?' - כולן רואות את עצמן מסוגלות ללכת עד הסוף, כולן יתאכזבו אם העונה תסתיים בלי תואר. 
ורק אנחנו נהמר, ובלי לזלזל באף אחת מהקבוצות: אליצור רמלה נגד מכבי אשדוד, תהיה סדרת הגמר הקבועה אם ממקום 1-2 או ממקום 3-4, המסורת (והכסף) ינצחו.

את הסקירה נקיים בשני חלקים, עפ"י מיקומן של הקבוצות אשתקד- ואלה חמש הקבוצות שסיימו במקומות 6-9 של עונת 22-23, והעולה החדשה ירושלים - כולן התחזקו השאלה אם זה יספיק לתואר?:

הפועל פתח תקווה

בשנה שעברה: 
מקום 6 בסוף העונה הסדירה.

אופי (על הסגל שנבנה):
זה מאד לא אופייני לקבוצות ב"רמתן" של הפועל פתח תקווה ובפרט להפועל פתח תקווה עצמה. קבוצות דרג ביניים, שעשו עונה טובה עם פלייאוף עליון והדיחו את רמלה מהגביע בסיבוב הראשון – מאבדות את רוב הנכסים שלהן. פ"ת ב"שנותיה הטובות" היו מובילות שחקניות להיות פריצת עונה ולעבור לכסף הגדול. אבל השנה, פתח תקווה (שניה רק לאשדוד), הצליחה לשמור על רוב שחקניות הסגל. שלוש שחקניות חמישייה מהן שתי ישראליות מובילות מיהרו להאריך חוזה במלאבס ולא הסתנוורו מקבוצות הצמרת.
הדר חדד, שחקנית נבחרת ישראל הבוגרת ואחת מכוכבות נבחרות ישראל ב-3על3, היתה הראשונה להצהיר על הישארותה ומיד אחריה הרכזת איילה רוט, שהפכה השנה לשחקנית חמישייה לגיטימית והרשימה במשחקי מאני טיים (שוב נזכיר את הניצחונות על רמלה), השתיים ימשיכו להוות המרכז של הקבוצה ואיתן הקבוצה מיהרה לסגור ולהשאיר גם את הזרה המצוינת שהתחברה נהדר למועדון (וזה לא עניין של מה בכך עבור שחקנית כמו בל) – קאנישה בל המשיכה לעונה נוספת. גם מיקה יקיר המשיכה בקבוצה ובכך 4 שחקניות, חצי סגל, שמרו על הבסיס ושלחו את פתח תקווה לבצע התאמות ולא "לרדוף" אחרי בניית סגל.  את הגארדיות נעה גבעון ושירה חג'ג' שעברו למכללות, החליפו בפתח תקווה בליה פרוויס הגארדית המוכשרת מהרצליה (וקודם באשדוד), ונטע רפאל שמגיעה אחרי עונת פריצה בתל אביב.  קאדיג'ה קייב שעברה לרומניה היא הנכס הכי גדול שפתח תקווה איבדה ואחת מהמניות שהובילו לעונה המוצלחת – אבל גם פה מצאה פתח תקווה תחליף טוב עם קריסטי בלוק המנוסה בליגה שמגיעה כמחזיקת הגביע מראשל"צ (וגם את חיפה ידעה להוביל לעונה טובה).
מיקאלה קאולינג הפורוורדית הגבוהה (188 ס"מ), היא סימן השאלה היחיד בקבוצה המתהווה, אבל כמו שנראה שלב ההכנה של פ"ת קאולינג נכנסה היטב לנעליה של הופר ובסך הכל פתח תקווה הצנועה יכולה לסמן לעצמה קיץ מוצלח, קיץ של המשכיות, שמירה על המבנה של הסגל, התמודדות טובה עם העזיבות ויכולה לפנטז על עוד שנה בחלק העליון.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
רועי לוין ממשיך לשנה נוספת כמאמן הקבוצה, כחלק מאותה המשכיות. החיבור שלו לשחקניות הישראליות ול-בל, נראה היה בעונה שעברה כחיבור מוצלח במיוחד ועם האופי הנוח של בלוק והמחוייבות של פרוויס ורפאל אפשר להניח שהקבוצה תהיה ממושמעת, תשחק את הכדורסל שלה ותשחק למען הצלחת פתח תקווה ולא למען הסטטיסטיקה האישית. לכאורה, שום סיבה לדאגה. מקום 6-7 קל ואפשר לחשוב גם על יותר מזה. אלא שפתח תקווה, בקיץ הסולידי ביותר שלה, התעלמה מה"סערות" מסביבה. בזמן שהיא נשארה כמו שהיא, קבוצות סביבה התחזקו. חולון ממקום 8 הפכה למועמדת לאליפות, רמת גן התחזקה בסגל עמוק יותר, ומקומות 1-5 הן מועמדות לאליפות. פתח תקווה רואה את כולן מכוונות לצמרת והיא...היא צריכה למצוא את הכוחות והכלים להתעלות על עצמה. בכל עונה אחרת הסגל של פתח תקווה הוא סגל להיאבק על מקום חמישי, העונה, מאבקי ירידה לא יפתיעו.
השחקניות שנשארו בקבוצה ואלה שהצטרפו אליה לא הגיעו כדי לסיים במקום השמיני, הן הגיעו כדי להתקדם, כדי להיאבק בצמרת, כדי לשאוף לקפיצת מדרגה.  כרגיל, זה בידיים שלהן, אבל זו גם עבודת המאמן למצוא את ההתאמות, לשדר שאפשר, ולנצח כמה שיותר משחקים. אם בסוף העונה תהיה התדרדרות – התירוצים כמו "היריבות חזקות יותר", לא יתקבלו. פתח תקווה לא תרצה לחזור להיות קבוצת תחתית. עכשיו צריך למצוא את הדרך לנצח.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: מקום שישי, פלייאוף עליון ושוב מדיחות את רמלה מהגביע.
במקרה הרע: פ"ת מחכה להחלטה שתקפיא ירידות.

איילה רוט. המשכיות זה מספיק לשחזר את הפלייאוף העליון? (צילום: מנהלת הליגה)

מכבי עירוני רמת גן

בשנה שעברה: 
מקום 7 בסוף העונה הסדירה

אופי (על הסגל שנבנה):
קיץ שהתחיל בעזיבתה  של טל לב הוא קיץ שמסמן על "סופה של תקופה". שחקניות עוברות, מאמנים מתחלפים, אבל התחושה היתה שטל לב היא עוגן ברמת גן וה"ד.נ.א" שלה. אז לב עזבה, וגרזון כוכבת נבחרת העתודה עברה לאינדיאנה במכללות גם גאיה סלס, כל הזרות ובאופן כללי רמת גן התחילה את הקיץ מחדש (למעט שני ברמן). זו לא היתה נקודת מוצא נוחה, אבל נדמה שרמת גן הצליחה במשימה של להציג אולי סגל לא הכי "נוצץ" אבל בהחלט סגל ישראלי שהכי כיף לראות. נופר שלום היא השחקנית שאם כולן היו כמוה הליגה היתה היום במקום אחר לגמרי, הנשמה הכי גדולה, השחקנית הכי “happy”, אנרגיות ו-וויב שבשבילו באים לכדורסל. איתה שהד עבוד שמשלימה אותה בדיוק בתכונות האופי האלה וגם בסייז ובעמדה על המגרש כגארדית גבוהה. צליל וטורי מגיעה לרמת גן כדי לחזור ולנסות להפוך לשחקנית ישראלית מובילה. שני ברמן חייבת לקבל שדרוג ולהיות יותר זמן על המגרש, באופי ובסגנון היא יכולה להיות אחת ממובילות הכדור העתידיות בענף והשנה צריכה להוכיח את זה, אליס חתוקאי הוכיחה את עצמה בנבחרות (בגלבוע זה ברור, אבל קצת "לא כוחות"). עבוד ו-וטורי הן שחקניות שירצו לחזור לסגל הלאומי, ברמן וחתוקאי מהנבחרות הצעירות ירצו להוכיח שהן שייכות גם כן למאבקים על 12 השחקניות לאליפות אירופה. כשיש סגל שלם שכולו רוצה להוכיח את עצמו ונופר שלום אחת, זו קבוצה שבאה לדרוס ולהילחם וה"רעב" הזה אולי היה הדבר שהיה חסר ברמת גן אשתקד. הזרות שהגיעו הן כאלה שהוכיחו את עצמן כמתאימות וטובות לליגה. בריטני בראון בהרצליה אולי לא הראתה יכולות של צמרת, אבל זה רק כי היתה בסביבה הלא נכונה (תשאלו את סימס), ג'יילין אלין יכולה להיות ה-הארדן של רמת גן (לא מבחינת העמדה על המגרש, אלא האקסטרא שלא קשור רק לכדורסל) ומאיה קולדוול הרכזת תנסה להשתלב וכמו שנראה גם תצליח.
רמת גן יצאה לקיץ מאתגר, אחרי שנתיים של צמרת ושנה של דאבל, בשנה שעברה התדרדרה לחלק התחתון אחרי שנים של צמרת. התחלה חדשה זה מה שהיתה צריכה והקיץ הזה הוא הכי "התחלה חדשה" שיש, עכשיו השאלה אם זו גם התחלה טובה.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
רמת גן בתקציב לא "ענק" (אבל רחוק מלהיות צנוע), בנתה סגל עמוק. 9 שחקניות, גם אם צעירות, הן שחקניות נבחרת. הן שחקניות בולטות, וטורי, עבוד ושלום מנוסות בליגה, חתוקאי וברמן הוכיחו את עצמן בלאומית ובנבחרות, ואפילו ליבי מתתיהו הצעירה מגיעה עם הניסיון מחולון ומנבחרת ישראל למכבייה. כולן יכולות לתרום, כולן יכולות לפרוץ, כולן יכולות להיות "שחקנית העונה".  קולדוול מגיעה אחרי שנה בספרד כשבגראן קנרייה קלעה 15 נקודות בממוצע ויכולה לעשות מספרים דומים בישראל, בריטני בראון היתה הרכזת הטובה בליגה אשתקד עם 8.8 אסיסטים (ראשונה בליגה) וראשונה בליגה גם בחטיפות (4.4 בממוצע), שחקנית שעושה את אלה שלידה טובות יותר וגם את איילין הליגה מכירה והיא מכירה את הליגה. שחקניות שמשלימות אחת את השניה, אף אחת לא באה לתפוס את מקומה של האחרת ובעיקר הצלחתה האישית של כל שחקנית תלויה בזה שהשחקניות שלידה יהיו טובות יותר.
אז למה שזה לא יגמר באליפות קלה? כי כל זה בפוטנציאל. עבוד חזרה בעונה שעברה כשמתאוששת מפציעה והתקשתה לבלוט בישורת האחרונה בחיפה, וטורי שחקנית משמעותית ברמת השרון לא הפכה להיות "הכוכבת" שיכולה להיות, נופר שלום לא קיבלה מספיק הזדמנויות בשנה שעברה ברמלה, ברמן לא קיבלה מספיק הזדמנויות שנה שעברה ברמת גן, בראון נאבקה על הירידה, ולמרות שהפוטנציאל קיים צריך להוציא אותו לפועל. רועי לזר, מאמן הקבוצה בשנה השלישית כבר, יצטרך לבצע. לזר שבשנתיים האחרונות העדיף רוטציה קצרה והזדמנות מדודה יותר לשחקניות הספסל יצטרך להתחיל לסמוך יותר על הצעירות כי בכך הצלחת קבוצתו תלויה. לזר יכול להפוך להפוך את רמת גן לנבחרת הנערות של 2018 (מבחינת תוצאות נגד ציפיות ומימוש פוטנציאל) ויכול להמשיך להיאבק על פלייאוף עליון. עונת מבחן.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: נופר שלום מצליחה להניף עוד תואר אחד (כנראה גביע) והקבוצה נאבקת על פיינל פור.
במקרה הרע: רמת גן הופכת להיות פתח תקווה, חממה לגידול וקידום שחקניות בקבוצה שלא נאבקת על תארים.

שני ברמן, השנה שלה להוביל וזה עוד יכול להסתיים בתואר (צילום: מנהלת הליגה)

אליצור חולון

בשנה שעברה: 
גמר גביע המדינה (סגנית). מקום 8 בסוף העונה הסדירה.

אופי (על הסגל שנבנה):
את הפצצה הראשונה של הקיץ "זרקה" אליצור חולון ומכאן הליגה נכנסה לסחרור. הקבוצה שאשתקד נבנתה להיאבק ביורוקאפ אך הודחה במוקדמות והסתבכה בתחתית החתימה את ה-שחקנית ה-גדולה של הליגה ועוד קיבלה "בונוס" אזרחות. ג'ני סימס, MVP ליגת העל בעונה החולפת, מלכת הסלים והשחקנית עם המדד הטוב בליגה הצטרפה לחולון כהחתמה ראשונה שהיוותה הצהרת כוונות. כשבמהלך הקיץ התברר שסימס גם תחשב ישראלית בליגה חולון הפכה אוטומטית למועמדת לאליפות עם "4 זרות" בחמישייה.  החתמת ישראליות היתה מלאכה לא פשוטה עבור חולון שהתקשתה להשלים את הסגל עד שלבים מאוחרים של הקיץ כשדניאל רבר הודיעה על חזרתה לקבוצה אחרי חצי שנה ברומניה וזכיה בדאבל מרשים כשהיא מהשחקניות המובילות בקבוצה. עופר כספי  הצעירה, בוגרת וינגייט היא השם המעניין ביותר בסגל, שחקנית שלא עשתה "כותרות" גדולות בשנה האחרונה ודווקא בזכות זה יכולה להפוך לאחת מכוכבות הליגה כשהכישרון שלה לא מוטל בספק. את סגל הישראליות הבכיר השלימה טיה פרסלי שעברה לחולון מאשדוד בין היתר בזכות המאמן שיותר מכולם יודע לקדם אותה – עדן ענבר.
שווה להתעכב על זה, שלא פחות מכל החתמה אחרת של זרה או ישראלית – להביא את עדן ענבר, המאמן המוביל בליגה, זה שהוביל את רמת גן לצמרת ואת אשדוד ל-2 גמרים בשלוש השנים האחרונות, מגיע לראשונה לחולון. איתו כאמור הגיעה פרסלי והחלה בניית סגל הזרות. השם המפתיע והמחייב היה כשהזרה הראשונה (אם מורידים את סימס) חתמה – אלכס הארדן, הדאבליסטית מרמת גן הגיעה כדי לשחזר את ההצלחה ההיא. כדי לבנות סגל שמתאים גם לאירופה החתימה חולון שתי שחקניות בוסמניות (אמריקאיות בעלות דרכון אירופאי), וצירפה את קורטני הארט שחקנית הפנים שמגיעה מגרוז'ו הפולנית אבל זכורה בזכות היכולת הטובה באליצור נתניה בשנת 2013 כשהיתה פה מלכת הסלים, ואלכסיס טולפרי הגארדית מאלופת יוון תחזק את הקבוצה כגארדית סקוררית נוספת.
חולון שלפני שנתיים בנתה על סגל צעיר, ולפני שנה נבנתה מחדש על סגל ישראלי מנוסה, עברה הקיץ לקונספט של 5 אמריקאיות ועוד רבר וכספי. עד כמה הצעירות כמו קבדה, וושדי ו-פסר יצליחו להשתלב בסגל הזה, זו שאלה טובה, אבל אפשר לסמוך על ענבר שידע למקסם את הסגל שבנה, גם אם באילוצים מסוימים.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
עדן ענבר הוא מאמן הטוב בליגה כשהסגל שהוא בונה הוא בצלמו ודמותו. שחקניות שהולכות איתו דרך ארוכה, מכירות את האימונים שלו והוא אותן זה מפתח מרכזי בהצלחת קבוצותיו. לכן הפרישה של הייטאוור יכולה להיות משמעותית בדרך החדשה שלו בחולון וכשכל הישראליות מאשדוד בשנה שעברה נשארו לבסוף שם, ענבר מתחיל את המסע בחולון עם רבר אותה אימן בעונת השיא ברמת גן (שהסתיימה במקום הראשון אך בוטלה עקב הקורונה), ואת פרסלי שכבר שנים איתו. ג'ני סימס תהיה תפורה לענבר, מי שהסתדרה ברמה"ש ופתח תקווה ובעיקר מי שמיקסמה את עצמה אצל זיו ארז מתאימה לענבר וכעת נשאר לקוות בחולון להתאמה בין הזרות למאמן ובין הזרות לישראליות. אלכס הארדן היא מנייה בטוחה בליגה הישראלית, אבל הסייז המעט נמוך של חולון והיעדר ההיכרות של טולפרי עם הליגה הישראלית הן שאלות המפתח בדבר הצלחתה של חולון לחזור למאבקי האליפות ולסיים את העונה עם תואר.
חולון של השנתיים האחרונות בנתה סגלים ללכת עד הסוף הגיעה לחצאי גמר וגמר גביע, אבל סיימה ללא תארים ובעונה שעברה גם בתחתית הליגה. כך שקודם כל צריך להימנע שם מהתפרקות (ולכן העליה ליורוקאפ מהמוקדמות היתה קריטית) וכעת צריך לנצח, לחבר, להנות ובסוף הדרך תחכה צלחת.... יותר מהכל מדובר בחולון באירוע מנטאלי שעומד בין הצלחה לכישלון.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: חולון חוזרת לאירופה אחרי 21 שנים, חולון זוכה באליפות אחרי 26 שנים.
במקרה הרע: בפעם האחרונה שחולון שיחקה באירופה (01/02) היא סיימה במקום החמישי. ההיסטוריה חוזרת?

דניאל רבר. החיבור הקודם בינה לבין ענבר הסתיים במקום הראשון בליגה (צילום: FIBA)

בנות הרצליה

בשנה שעברה: 
מקום 9 בסוף העונה הסדירה

אופי (על הסגל שנבנה):
קיץ סוער ומבולבל עבר על בנות הרצליה. זה לא רק חילופי המאמנים והסגל, זה מתחיל מהבסיס. ברוב שלבי הקיץ (שוב) לא היה ברור אם תהיה קבוצה בהרצליה כשההנהלה התחלפה ולא היה ברור מי יתפוס את המקום מאחורי ההגה. רק באמצע חודש יוני, חודשיים אחרי שהסתיימה הליגה הערפל החל להתפזר. לימור מזרחי לקחה על עצמה את הניהול המקצועי של המועדון והחלה לבנות קבוצה חדשה בשוק שהרבה מהשחקניות כבר סיכמו. אתגר לא פשוט עמד לפניה והתהליך נדרש היה להיות מהיר.
בשלב הראשון סוכם עם מאמן ושי זרצקי, עד לאחרונה מאמן בלאומית נשים (כאוכב, גליל עליון) קיבל הזדמנות לעלות לליגת העל והצטרף לצוות לצידה של מזרחי כמאמן הקבוצה.
הרצליה פעלה מהר ולפני הכל החתימה שתי מתאזרחות, מדיסון שיי שהגיעה אחרי גמר עם אשדוד (ולפני כן אליפות עם רמת גן) הגיעה כהחתמה הראשונה ואחרי חתמה סידני זמברוטה מחולון (שהחליפה את אלי רוזנבלום שחתמה אך נפצעה זמן קצר לאחר מכן). בקבוצה פעלו נכון שסיכמו עם ליהי עזורי הצעירה לעונה נוספת ועזורי צריכה להיות זו שתוביל את הקבוצה, גם כשחקנית הבית וגם כשחקנית העתיד של הכדורסל הישראלי, תפקיד גדול ומחייב באגודה שנבנתה מחדש.
אחריהן הצליחו בהרצליה לסכם עם אופיר לביא, הגארדית שחזרה לישראל אחרי שנה בצ'כיה וחוזרת לליגת העל הפעם לקבוצה אחרת בשרון (הקבוצה הקודמת היתה רמה"ש). אביטל צוובנר סיכמה גם כן לעונה נוספת ותקווה להמשיך בהתקדמות.
הזרות שהגיעו הן בריאנה ריצ'רדסון שחוזרת להרצליה לקדנציה שניה, לוריין גודווין אקסית חולון ובני יהודה מגיעה לתחנה שלישית בישראל ובריאנה דיי. כל אלה הצליחו להעמיד קבוצה עמוקה ומעניינת, קבוצה שבעיקר תרצה לשרוד בליגה ואם אפשר גם להפתיע.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
השאלה הגדולה. נדמה שהרצליה היא הקבוצה הראשונה ברשימה שלא מדברת (לפחות לא כהצהרה) על מאבקי צמרת. הבניה המאוחרת, הפשרות, ההחתמות של שחקניות שרובן היו שחקניות מחליפות אשתקד וכעת צריכות לקחת על עצמן את הקבוצה ולהוביל אותה, כשעל הקווים מאמן מוכשר ומצוין שהוכיח את עצמו בלאומית אבל הוא "רוקי" בליגת העל ולראשונה בין כל האתגרים צריך ללמוד להתנהל ולנהל סגל עם ישראליות וזרות, כל אלה מציבים לקבוצה מהרצליה לא מעט אתגרים שמכוונים כבסיס למאבקי ירידה. אבל כבר ראינו את רעננה עולה ומשתלבת בפלייאוף העליון בעונת בכורה, חיפה בעונה ראשונה מסיימת משחק ממקום שישי, אז הרצליה, אמנם לא עולה חדשה ומהמועדונים הותיקים בליגה עם מעל עשור ברציפות בליגה הראשונה, נבנתה מחדש מהשדרה הניהולית דרך הקווים ועד השחקניות – קבוצה "ישנה-חדשה" עם אתגרים של עולה חדשה. הקבוצה הכי לא צפויה יכולה לבוא הכי קטנה ולצאת הכי גדולה.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: מתחברת, מדהימה, ונאבקת על פלייאוף עליון.
במקרה הרע: מצטרפת לרעננה בליגה הלאומית ובשנת בחירות עירוניות זה יוביל לחידוש פרוייקט 'בנות השרון'?

ליהי עזורי. תהפוך למנהיגה בהרצליה? חייבת לקבל את המפתחות (צילום: מנהלת הליגה)

אס"א ירושלים

בשנה שעברה: 
מקום 12 בליגה הלאומית. העפילה לליגת העל – על בסיס מקום פנוי.

אופי (על הסגל שנבנה):
הפרויקט של אוהד גל. החל בחודש אוגוסט וסופו....? מי יודע. אין שום סיבה הגיונית שבשיאו של הקיץ, שלא לומר שלהי הקיץ, אחרי שאיבדו את אחת השחקניות המרכזיות בקבוצה בפציעה קשה (טליה פרידמן), ירושלים תבחר לעלות לליגת העל. יו"ר הקבוצה, ד"ר קותי מרידאן הוא אחד האנשים המחושבים בכדורסל – כמות הפעמים שירושלים סיימה במקומות 5-6 בליגת העל ובחרה לרדת ללאומית כי חששה שהתקציב לא יאפשר קבוצה ראויה הוא שיא עולמי. ודווקא בעונה בה ירושלים הופכת לקבוצה שנאבקת על חייה בלאומית ומסיימת מרחק מקום אחד מהקו האדום, כשהאפשרויות התקציביות לא ברורות היא בוחרת לקחת את המקום הפנוי בליגה הראשונה. האם זה תחילתו של עידן חדש או סופה של אס"א כמו שהכרנו אותה? הפרויקט של אוהד גל – יהיה חייב להצליח או שאחד המועדונים הגדולים שהיו בכדורסל ייעלם.
ירושלים נבנתה כקבוצה לליגה הלאומית, לא היתה שום סיבה לחשוב שתהיה בליגת העל ולכן הסגל שנבנה הוא כזה שתוכנן ללאומית. עדי פירסטנברג הפורוורדית המוכשרת מהגלבוע הצטרפה כדי לנסות לעשות קפיצת מדרגה מחוץ לבית ואיתה הגיעה ניקול מיכאליץ הקלעית האדירה ששיחקה בעונה שעברה ברעננה. מיכאילץ חזרה לקדנציה שניה בירושלים, אבל ליגת העל לא זרה לה כששיחקה בה במדי ראשל"צ. מיכאילץ שייכת לליגת העל ואם יש סיבה לרצות את ירושלים בליגה הראשונה זה כדי לראות את מיכאילץ שוב שם.  גם מור שבתאי שבחרה לרדת ללאומית מוצאת את עצמה שוב בליגת העל הפעם בירושלים אחרי שנה בחולון, ואת הסגל ישלימו ליאם בסטקאר בוגרת וינגייט ומורן שחם שממשיכה בירושלים שנה שלישית.
על הכסף שחסכה ירושלים בגזרת הישראלית ניסתה להנחית כאן שמות גדולים מחו"ל. בעוד כולם מדברים על דניאל אדאמס צריך לדבר על שיי קולי (שחקנית נבחרת קנדה ולא שיי קלי כוכבת ראשל"צ וחולון). דניאל אדאמס היא שחקנית שעד לאחרונה היתה שווה אליפות או גמר באשדוד או חולון, אך בשנה שעברה נראו עליה סימני הגיל והכושר הגופני, היא התקשתה לסחוב את חולון לשלב הבתים באירופה ואפילו התקשתה במאבקים על הפלייאוף העליון- האם זו השחקנית שתציל את ירושלים כשהיא גדלה בעוד שנה? מי שכן יכולה להציל אותן זו הקנדית קולי שמגיעה אחרי טורניר מוצלח ומקום רביעי באליפות העולם. אבל מי ששיחקה ליד הכוכבת ברידג'יט קרלטון (המוכרת לגל מהשנה שעברה) צריכה לסחוב על גבה קבוצה לא מנוסה מירושלים. ולא בטוח שטיילור וורץ הפורוורדית שמשלימה את סגל הזרות תהיה זו שתעזור.

כישרון (איך כל זה מתחבר):
לפני שנה אוהד גל קיבל הזדמנות בליגת העל כשהוחתם ברמת השרון וקיבל לידיו סגל נוצץ עם שאטורי-ווקר (היום העוגן של אשדוד), ברידג'יט קרלטון כוכבת קנדה וסגל ישראלי מוכשר ואיכותי, אוהד גל מחק את "עונת בני יהודה" והתמודד על הפיינל פור, אך לא הצליח להכניס את רמה"ש לרביעייה, סיים את תפקידו כחודש לסוף העונה וחזר לבנות מחדש את ירושלים. הוא קיבל את האפשרות לבנות את ירושלים בצלמו, הוא ניהל את מאבקי העליה לליגת העל והשלים את הסגל כמאמן וכמנהל המקצועי. הזדמנות מושלמת למאמן שכבר מכיר את הליגה להכין את הקבוצה האידיאלית ביותר וזה מפתח משמעותי להצלחה. רוב שחקניות הקבוצה (למעט שבתאי ובסטקאר) מכירות אותו, שיחקו תחתיו והבחירה שלהן לחתום בירושלים מעידה שהחיבור מושלם, השחקניות הזרות נבחרו בקפידה, על הקבוצה לא היו אותם שיקולי תקציב כבפ"ת או בהרצליה ולכן כעת, נותר להתחיל את העונה ולפרוץ קדימה לעונה שתזכיר את ירושלים של לפני 20 שנה ואולי בהמשך גם תחזור להתמודד במפעלים האירופיים.

כדור הבדולח של 'ספסל'
במקרה הטוב: אס"א ירושלים מסיימת במקום השביעי ומוותרת על מקומה בליגת העל משיקולי תקציב.
במקרה הרע: ירושלים נראית כמו בני יהודה ההיא, או ת"א של העונה שעברה, ומאבדת את מקומה בליגת העל גם בלי שתצטרך לוותר בצורה אקטיבית